מועצת תלמידים? זה אפילו קוּל
בשבוע שעבר צפיתי מהצד בבחירות לפרלמנט הנוער בפ"ת, שם צמחתי. התרשמתי מאוד לגלות שדוגרי, יש מי שדואג ועושה
אחד המקומות שבהם לנוער באמת יש פה, ובניגוד אליי יש הטוענים שרק בו, הוא מועצות התלמידים והנוער. החל ממועצת התלמידים והנוער הארצית, דרך מועצות התלמידים המחוזיות והרשותיות ועד מועצות התלמידים בבתי הספר. אבל כשאומרים לנער ממוצע "מועצת תלמידים", הוא חושב על עוד קבוצה של תלמידים לקקנים וחסרי חיים.
בפתח תקווה בחרו לא להתעלם מהבעיה, וכדי לשנות את הסטיגמה השלילית החליטו לנסות ולתת פתח לתקווה חדשה. וכך, השם הפלצני "מועצת התלמידים העירונית" הפך ל"פרלמנט הנוער". אם תשאלו מה דעתי על העניין, אגיד שזה אפילו קוּל לקרוא לארגון כזה בשם של סיגריות. ובכלל, כדוברת מועצת התלמידים והנוער הארצית לשעבר, שהתמודדה כך-כך הרבה עם מושגים, עלבונות והאשמות בנוסח "המועצה זה בולשיט", "אתם בובות של רונית תירוש" וכו', אני חושבת שבאמת הגיע הזמן לרענן.
אחרי שצמחתי בפרלמנט ושימשתי בין היתר כיו"רית שלו, חזרתי לפני ימים אחדים כצופה מהצד למערכת הבחירות לארגון הנוער. התרשמתי מאוד לגלות שדוגרי, יש מי שדואג ויש מי שעושה. בניגוד לאמרה "הנוער של היום זה לא
מה שהיה פעם", אני חושבת שסבבה שהנוער של היום הוא לא אותו נוער של תקופת קום המדינה.
אבל אם זה יגרום לכם קצת נחת, בכל זאת יש כמה דברים שלא השתנו. לראות את המועמדים מתרגשים כשהם מחכים לתורם לנאום, מבטיחים, ממש כמו המועמדות בתחרות מלכת היופי, "אני אביא שלום ועוד כל מיני דברים".
יחד עם זאת, ברוח הטובה הזו הם גם השיבו לשאלות כמו "מהי לדעתך הבעיה הכי קשה אצל בני הנוער בארץ ואיך תתמודד איתה?". התשובה האופטימית של המתמדדת לתפקיד סגנית היו"ר היתה, אגב, "תלמידים לקויי למידה". הפתרון? "תמיד יש תלמידים יותר טובים שניתן לגייס לעזרת המתקשים".
תשובות מהסוג הזה משכיחות ממני את הסיבות שבגללן רציתי להיות מעורבת בחברה, הסיבות שבגללה אפילו חשבתי לעשות את מה שבושה להגיד היום (רמז: לרוץ לפוליטיקה). התשובה הזו השכיחה ממני לרגע את העוני, את המצב הביטחוני, את תאונות הדרכים, את הסמים ואת כל הנושאים שכבר נטחנו מכל זווית אפשרית ועדיין לא נמצא להם פתרון.
וכשנזכרתי רגע איפה אני, שאני בסך-הכל בת 18 ושהמתמודדת לתפקיד סגנית היו"ר היא תלמידה בכיתה י"ב, חשבתי לעצמי שוואלה, היא צודקת. היא לא בחרה לעסוק באחד מהנושאים האלה כי אם האנשים בחלונות הגבוהים לא
מוצאים להם פתרון, מי אנחנו שנמצא? ומצד שני, למה שלא ננסה?
הבחירות עצמן היו רק חלק קטן מהכנס אליו הצטרפתי. מליאת בני נוער מתכנסת מידי שבוע, רק שהפעם גם ראש העיר, סגנו, ראש מנהל החברה והנוער במחוז מרכז ורבים וטובים אחרים, דאגו להגיע. כמו בכל בחירות שכאלה בהן נכחתי בארבע השנים האחרונות, הם דאגו להזכיר שוב ושוב כמה הם איתנו, מקשיבים לנו, נותנים לנו תקציבים. הם ממש ניהלו מולנו מערכת בחירות, רק שכחו שרובנו צעירים מכדי לבחור בהם.
כשחשבתי איזו מערכת בחירות טובה יותר, הגעתי למסקנה שהסטיקר "תבחרו מקס כי הוא מקסים את הנוער", או השיר שנטמן בקופסאות העץ המשובחות של "מגיע פזית למועצה", קמפיינים תמימים ונוגעים ללב, עדיפים על מיליוני השקלים שדאג להוציא ראש העיר על מערכת הבחירות האחרונה שלו.
אולי אם היה מתייעץ עם פזית לנגסנר, יו"ר הפרלמנט החדשה, הוא היה יכול לחסוך לעצמו 'קצת' כסף. וכשאני אומרת "לה", אני בעצם מתכוונת ל-30,000 בני הנוער שהיא מייצגת. נקודה למחשבה? נדמה לי שכן.
- ענבר שקד, 18, היא בוגרת פרלמנט הנוער של פתח תקווה ומועצת התלמידים והנוער הארצית
