חיברו לי אלקטרודות לגוף לגמילה מעישון. עבד?

הן יכולות להיות חלק מטקס הקפה הראשון של הבוקר, או האחרון, בסופו של עוד יום עבודה-ילדים-בית מפרך. הן יכולות להיות חלק בלתי-נפרד מישיבה עם חברות בבית-הקפה השכונתי באמצע היום, או חלק מבילוי בחבורה גברית מול משחק כדורגל עצבני בטלוויזיה. והן יכולות להיות מוצתות משיעמום, מלחץ, מעצבים, ברגע מתוק שאחרי סקס, או סתם ככה, בלי שום סיבה. הן הסיגריות.

אין מעשן שלא יודע עד כמה הסיגריות מזיקות לבריאות, עד כמה הן מסריחות ובעצם, אם להיות כנים, עד כמה הן מיותרות. ועדיין, רבע מאיתנו, הישראלים, מעשנים. אחוז מהאמיצים שמנסים להפסיק את ההרגל המגונה, נשברים בדרך. בדומה לתעשיית הדיאטות, גם בנושא העישון נדמה שככל שהמאבק נתפס כהכרחי יותר, השוק בעוד ועוד עזרים טקטיים לגמילה – אבל המעשנים בשלהם: מציתים עוד סיגריה, נאנחים ומתפללים שעליהם סרטן הריאות יחליט לדלג.

בינתיים, עמלים מדענים על ייצור זריקות חיסון נגד ניקוטין, בבתי-המרקחת ניתן למצוא שלל תכשירים (תרופת מרשם, מדבקות, מסטיקים ומשאפים), סדנאות ומטפלים-גומלים צצים חדשות לבקרים, ובאתרי האינטרנט אפשר להתוודע לשיטות גמילה מהפכניות, מופרכות יותר ופחות. אפילו סדרת טלוויזיה בערוץ 10 נדרשה לנושא הפופולרי.

על רקמות, תהודה ואיזון

יהודית אחינועם ובתה לירז רייך סבורות שבידיהן המפתח לגמילה קלה. בחודשים האחרונים הן טיפלו במעשנים המבקשים להיגמל במרפאתו היפואית של האורטופד ד"ר שמואלי, מעשן כבד בעברו שעושה נפשות לאידיאל הגמילה מסיגריות. עתה הן עושות זאת במרכז "גירון" ברעננה. השיטה בה מטפלות אחינועם ורייך נקראת איזון באמצעות תהודת רקמות – ודורשת הסבר, כמובן:

"לכל רקמה בגוף שלנו יש חתימה ספציפית של תהודה", אומרת אחינועם. "במצב של כאב, או התמכרות, נוצרת סטייה בתהודה של הרקמה, והתיפקוד

נפגע. אנחנו עובדות על איזון הרקמות בצורה לגמרי לא פולשנית. המטופלים מחוברים למכשיר באמצעות אלקטרודות בידיים, ברגליים ובמצח, ותוכנה מיוחדת מופעלת. המחשב קורא נתונים, מעבד אותם ומתאים את הטיפול למצב האישי של המטופל".

הטיפול מבוסס על טכנולוגיית "ביו-רזוננס". תהודת הרקמות נקראת ומעובדת, ואז מועבר לגוף באמצעות המכשיר מסר אלקטרומגנטי, שתפקידו לאזן את התהודה. התוכנה, אם תרצו, פשוט מורה למרכזים הרלבנטיים במוח לא לדרוש יותר את מושא ההתמכרות.

אחינועם נתקלה במכשיר במהלך צפייה בתחנת טלוויזיה הונגרית. למחרת, היא מספרת, קנתה כרטיס טיסה ויצאה להונגריה, כדי להביא מכשיר כזה לארץ. "אחרי 30 שנה ברפואה המשלימה, אחרי ששנים תהיתי איך זה שאין מכשיר פיזיקלי שיכול לגמול אנשים מהתמכרויות, הרגשתי שהדבר הזה פשוט מאמת כל מה שחשבתי והייתי חייבת להכיר אותו. ידעתי שאפשר יהיה להגיע איתו לתוצאות מדהימות".

הטיפול נמשך כ-45 דקות. מיד עם החיבור לאלקטרודות מבוצעות מדידות נסתרות, והתוכנה מתאימה עצמה לאיזון הנדרש. לאחר שזה מושג, בהתאם לעוצמה הרצויה, מתבצעים גם חיזוק אנרגטי של הריאות, ניקוי מהמתכות הכבדות שהסיגריות החדירו לגוף וניקוי של הסינוסים.

רייך טוענת שברוב המקרים הטיפול חד-פעמי והגמילה נושאת אופי פיזיולוגי. "הטיפול הזה מנטרל את הצורך הגופני בסיגריות, עוצר את ההתמכרות להן ומחזיר את הרקמות לתיפקוד נאות. כך שמצד אחד, אין נטייה לפצות במשהו על אי-העישון, כי הגוף מאוזן, ולכן לא אוכלים יותר ולא עולים במשקל, אבל מצד שני, אם פסיכולוגית המטופל לא רוצה להפסיק לעשן, הוא ידליק סיגריה כשיישב בפאב מלא עשן, או בסיטואציה אחרת שתעורר בו את הרצון לעשן".

החיים החדשים של אווה ומשה

אווה מנגלוס (55) היא מברי-המזל שציוד התהודה המגנטית של רייך ואחינועם הצליח לגרום להם להפסיק לעשן. במקרה שלה, אחרי 37 שנים של הרבה מאוד סיגריות – שתי חפיסות וחצי ביום.

מנגלוס מגוללת: "התחלתי לעשן בגיל 18 ונכנסתי לזה חזק. לפני כמה שנים ניסיתי להיגמל, אבל אחרי יום נשברתי. כל הגוף כאב לי, כמו נרקומן שצריך את מנת הסם שלו, כאב בלתי נסבל, שאי-אפשר בכלל להגדיר. פחדתי מהסרטן, אבל לא מספיק כדי להפסיק".

דווקא בילוי בבריכה עם נכדתה בקיץ האחרון גרם למנגלוס להחליט על המהפך. "ניסיתי לשחות, ונעצרתי באמצע הבריכה. לא היה לי אוויר לנשום. נלחצתי. יצאתי מהמים ואמרתי לעצמי: 'אווה'לה, את מפסיקה לעשן'".

היא חששה מזריקות ותרופות, החליטה לנסות את שיטת הביו-רזוננס והגיעה למרפאה. "עישנתי שם סיגריה והרגשתי רע, כאילו אני עומדת למות וזו המשאלה האחרונה הסיגריה האחרונה. אחר כך נכנסתי לחדר, התחברתי למכשיר, וזהו, מאז אני לא מעשנת כבר ארבעה חודשים".

בסביבתה הקרובה, מספרת מנגלוס, אומרים כולם שאם נגמלה, כולם יכולים. לדבריה, צריך רק "קצת רצון והרבה מכונה". והיא מסבירה: "יצאתי מהטיפול בלי חשק לעשן. לפניו, פחדתי מהכאבים שהיו לי בנסיון הגמילה הקודם, חששתי שלא אוכל לעמוד בפיתוי, שאתחיל ללעוס סוכריות ומסטיקים בלי סוף, אבל לא קרה שום דבר כזה. נשארתי חתיכה. נכון, יש רגעים שבא לי לעשן, אבל החשק הזה הולך כמו שהוא צץ. היום אני כבר לא רוצה סיגריות. אני נהנית לעלות ארבע קומות במדרגות בלי בעיה, לקבל נשיקה, להוריד את הבגדים בלי להריח מסיגריות. והכי אני מחכה לקיץ, לחזור לבריכה ולשחות כמו פעם".

גם משה דווידי (44) מאושר בלי הסיגריות בשלושת החודשים האחרונים. גם הוא התחבר לאלקטרודות של אחינועם ורייך, וגם הוא חש שהעישון "כבר לא מדבר אליו". "עישנתי במשך 26 שנים, סביב שתי חפיסות ביום", הוא מספר. "הייתי מודע לסכנות והתעלמתי מהן במצח נחושה. את הסיגריה האחרונה במרפאה עישנתי בצער וביגון, אבל רציתי שהיא האחרונה. ואז, כאילו נכנסתי בדלת אחת ויצאתי מאחרת. לא רוצה סיגריה אף רגע ביום, לא יודע בכלל איך להסביר את זה. אני ישן יותר טוב, אני יותר מרוכז, יותר רגוע, קם בקלות בבוקר. אמנם עליתי שלושה קילו במשקל, אבל זה עדיף פי מיליון על הרדיפה אחרי הסיגריות". ועדיין, הוא מסייג: "כרגע, זה לתמיד".

ההסתייגות אינה מקרית. שוש גן-נוי, מנחת סדנאות גמילה מעישון ב"שירותי בריאות כללית", מסבירה כי הניקוטין הוא סם ממכר וכי התלות בו היא פיזיולוגית. "מנגנון ההתמכרות עובד כך, שכאשר מתחילים לעשן, נוצרים רצפטורים מיוחדים לניקוטין, ואז, כשהוא חסר, רוצים עוד ועוד ממנו. על הקושי הזה, הפיזיולוגי, ניתן לנסות ולהתגבר באמצעות תחליפי הניקוטין השונים. הבעיה האמיתית היא במרכיב ההתנהגותי, הפסיכולוגי".

בדיוק בשל כך, אומר הד"ר שני אפק, רופא משפחה ויועץ לגמילה מעישון ב"שירותי בריאות כללית", אין שיטה של זבנג וגמרנו. גם לא זו המאזנת את תהודת הרקמות. "אין מחקר שתוצאותיו תמכו בשיטה הזאת ולכן לי קשה לקבל את זה. חלק מהגדרת ההתמכרות, באופן כללי, אומרת שמדובר בדפוס חוזר עם השלכות הרסניות שאינן מביאות את האדם להפסקת השימוש בחומר הממכר. בנוסף, אנשים מכורים רוצים, באופן ילדותי, שמישהו יבוא ויוציא אותם בצורה הירואית מההתמכרות, שמישהו יעשה הוקוס-פוקוס וזה ייעלם. זה, כמובן, לא יכול לקרות".

האופציה התרופתית

כל מעשן ששקל להיגמל מכיר את המסטיקים, המדבקות והמשאפים המבקשים לסייע לו במשימתו. חגית אייזנברג, מנהלת שיווק ברשת "ניו-פארם", מסבירה שהתכשירים מספקים לגוף ניקוטין ברמות יורדות, כשהכוונה היא להגיע עד הפסקת העישון.

לדברי ד"ר אפק, כמות הניקוטין המגיעה אל המוח בשימוש בתחליפים אלו פחותה משמעותית מהכמות הנספגת מסיגריות. כמו כן, משך הזמן בו החומר הזה נמצא בדם קצר משמעותית מזה של הניקוטין ה"מקורי". תחליפים אלה בטוחים לשימוש, כל עוד השימוש נכון, זמני וכזה המצטמצם באופן הדרגתי.

"זייבן", לעומתם, היא תרופה שהשימוש בה אפשרי רק על-פי מרשם רופא. היא מיועדת להקל על הנגמל את התחושות הפיזיולוגיות הלא נעימות, האופייניות לשלב הגמילה. ד"ר אפק: "למסלול הגופני של ההתמכרות לניקוטין מצטרפים הרגלי התנהגות, והעישון הופך גם חלק מהדימוי העצמי. לכן, רוב האנשים לא מצליחים להפסיק לעשן בניסיון הראשון, ולא מצליחים בכך לבד. כל התערבות התנהגותית והתערבות תרופתית מעלות את סיכויי ההצלחה. הסטטיסטיקה מראה שהתערבות הכרוכה בשיחה עם רופא מעלה את הסיכוי להיגמל פי אחת וחצי. שיחה שמלווה בהפניה לטיפול תרופתי מכפילה את סיכויי ההצלחה. וככל שהטיפול אינטנסיבי יותר, אחוזי ההצלחה עולים. מצד שני, בין המצליחים להיגמל אנחנו מוצאים אנשים שהמוטיבציה שלהם מלכתחילה היתה גבוהה מאוד וכמוה היכולת האישית לשנות התנהגות וחשיבה".

מירב הראל (32) היא, בינתיים לפחות, מהאנשים המצויים בצד השני של הסטטיסטיקה – 90 האחוזים שנסיונות הגמילה שלהם כושלים. "אף פעם לא ממש רציתי להפסיק, ולפני שנה, בעיקר בלחץ הסביבה, החלטתי לנסות. רופא המליץ לי על התרופה, ניסיתי, וחוויתי עצבנות ונדודי שינה, וגם אכלתי כמו משוגעת, בחודש אחד עליתי חמישה קילו. כולם מסביב כבר חיכו שאחזור לעשן, כדי שאירגע. אחרי חודשיים, הרגשתי שעברתי הילוך, שאני משנה הרגלים. זה נמשך חצי שנה, אבל אז, בעקבות אסון במשפחה, חזרתי לסיגריות".

בימים אלה נמצאת הראל בעיצומו של נסיון גמילה נוסף, עצמאי ונטול עזרים. "זה קשה בטירוף, כי הסיגריות הן חלק בלתי-נפרד מהחיים שלי. וחוץ מזה, כשאני רואה רופא עם סיגריות בכיס, אני אומרת 'קטונתי'. זה התירוץ האולטימטיבי".

לבקי סייזלר (53) מרעננה זה הצליח יותר. הצליח כל כך, עד שבבדיחות הדעת היא אומרת שלנכד הבא שלה תבקש לקרוא "זייבן". אחרי 35 שנים של שתי קופסאות וחצי מדי יום לפחות, הגיעה סייזלר לסדנת גמילה מעישון, למרות שהצהירה שהיא אוהבת לעשן, שהיא "רוצה למות חתיכה ומעשנת, מין 'הפי בודהה' עם סיגריה בפה".

"נהניתי מהעישון יותר מכל דבר אחר בחיים, ותמיד גם קינן בי הפחד שאשמין נורא אם אפסיק לעשן. זה קרה לי בעבר, כשניסיתי לבד, ולא הייתי מוכנה שזה יקרה שוב. עד שהגעתי לרופא משפחה חדש וחתיך, ולמרות שהייתי אחרי מקלחת, עם בושם, הוא מיד העיר לי על ריח הסיגריות, והייתי בשוק. מפה לשם מצאתי את עצמי נרשמת לסדנת גמילה והתחלתי עם הזייבן. התרופה עצרה לי קצת את ההשתוללות עם האוכל וגרמה לי להרגיש רוב הזמן שאין לי צורך לעשן, וגם כשהיה צורך כזה, הוא לא היה בראש מעייני".

סייזלר נעזרה בתרופה במשך כחודשיים, במהלכם נטלה בדרך כלל כדור אחד ביום בלבד. היא העלתה אמנם כשמונה ק"ג בתקופת הגמילה הראשונה, אך בינתיים הפחיתה את מרביתם ללא מאמץ מיוחד. "הגעתי למסקנה, שכמו שמתחילים לעשן עם החבר'ה, צריך להפסיק את זה עם חבר'ה, והתרופה פשוט נותנת תמיכה נהדרת. לאלה שמפחדים ממנה אני אומרת שיחשבו על כמות הכימיקלים והרעל שיש בכל סיגריה שהם מכניסים לפה, ויפסיקו לפחד. הנה אני, לא מעשנת ומאושרת, וגם העור שלי, השיניים והחיוך נראים אחרת. לעולם לא תתפסי אותי יותר עם סיגריה".

המצרכים הדרושים: רצון, שיטה ותמיכה

פרופ' רפאל ברויאר, מנהל מכון הריאות ב"הדסה אופטימל" בירושלים, מדגיש גם הוא כי השלב הראשון והחיוני בתהליך הגמילה מעישון הוא קבלת ההחלטה. "מחקרים לימדו אותנו שתהליך הגמילה מלווה בתופעות לוואי המקשות על הנגמל – השמנה, מתח ואובדן ההרגל. ההתמודדות עם הגמילה היא למעשה מיזעור של התופעות האלה וטיפול בהן. זה יכול להיעשות עם ה'זייבן', עם מדבקות הניקוטין, בתמיכה קבוצתית ותוך ייעוץ דיאטני, כדי למנוע או לצמצם את העלייה במשקל".

חבילת הגמילה ב"הדסה אופטימל" כוללת גם בניית תוכנית אימונים וליווי פסיכולוגי. התהליך נמשך כשישה חודשים, מתוכם שלושה חודשי טיפול אינטנסיבי. הכוונה לגמילה מכיוון בלתי-צפוי ניתן לקבל בקו השירות לצרכנים (503- 506- 1700) של חברת או.טי.אל הישראלית, יבואנית מותגי סיגריות כ"לאקי סטרייק", "קנט", "ווג" ועוד. אחראית הרגולציה בחברה, קארין רמות, מנסה ליישב את הסתירה: "כיבואני סיגריות, אנחנו נושאים באחריות ציבורית כבדה בתחום העישון. מטרתנו היא למכור סיגריות למי שמעשן מתוך החלטה מושכלת ובוגרת, ולכן אנחנו עוזרים בשמחה למי שבוחר להפסיק לעשן ומפנים אותו לגורמים המוסמכים".

מנחת סדנאות הגמילה, שוש גן-נוי אומרת לסיכום, שכדי להצליח בגמילה, יש צורך בשלושה דברים מרכזיים: "רצון ממשי של המעשן להיגמל, התאמת השיטה לאורח חייו ותמיכה בשלב ההסתגלות לחיים בלי סיגריות".