שתף קטע נבחר

5 במסע 30 במקסיקו, פרק שני

"בעודנו דובקים באדיקות בשמיכה, משגרים תחינות 'עוד מעט', ה'כיבושניק' כבר הדליק את הדוד, העלה לחדר קפה והכין שקית עם סנדוויצ'ים ובננה לכל אחד - תמריצים שהצליחו להניע אותנו מדי יום מעורפלי שינה לנקודת היציאה לטיול". לימור והחברים סוגרים שבוע בסן קריסטובל, במהלכו ציינו את אחד החגים הפחות נחשקים וחגגו ירח דבש עם זוגות דביקים

קצת לפני החלפת הקידומת, רגע לפני משבר גיל 30, לימור זריהן משכנעת חברים להצטרף אליה ל"סולו מקסיקו" בעקבות השילוש הקדוש: תרבות עתיקה, נופים שובים, וים של ים ומסיבות. לפניכם תקציר האירועים הצפויים והצפויים פחות שהתרגשו עליהם במחיקנוֹס. לפרק הראשון במסע לחצו כאן.

__________________________________________________

 

סן קריסטובל מהווה נקודת מוצא לטיולים במגוון אתרים ואטרקציות באזור. בעיר ניתן למצוא לא מעט סוכנויות שמציעות טיולים יומיים בסביבה. אנחנו בחרנו בשירותיהם של "אלכס וראול" (טל': 967-678-3741) שסוכניה מתייצבים מדי בוקר ב"סוקולו". אפשר לזהות אותם על פי ההתקהלות שסביבם או פשוט להגיע למשרד שנמצא בסמוך.

 

יום 3: כפרי המאיה

 

ימי היציאה לטיולים היו ימי הפריחה של ה"כיבושניק" שקם בכל בוקר והעיר

 אותנו בנחישות כדי שנספיק להגיע בזמן לנקודת האיסוף. בעודנו דובקים באדיקות בשמיכה, משגרים תחינות 'עוד מעט' (או מקללים, כפי שעשה "איש העקרונות והזעם"), הוא כבר הדליק עבורנו דוד חשמל, העלה לחדר קפה של בוקר והכין שקית עם סנדווויצ'ים ובננה לכל אחד - תמריצים שהצליחו להניע אותנו מעורפלי שינה לנקודת האיסוף היומית.

 

הטיול לכפרי המאיה, בעלות של 125 פזוס לאדם, נמשך כ-4 שעות וכלל ביקור בשני כפרים. הכפר הראשון, השייך לבני שבט הצוציל (Tzotzil) האוטונומי, נחשב למסורתי ולאותנטי מבין השניים. כ-70 אלף אנשים חיים שם. לגברים מותר להתחתן עם כמה נשים (הצד הגברי בחבורה צהל עד שהבין באיזה נשים מדובר). יש לבני השבט בתי דין עצמאיים למעט למקרי רצח והם בקושי יודעים קרוא וכתוב. תרבות המאיה משלבת סממנים נוצרים עם מסורת עתיקת יומין, וכך למשל ניתן לראות בכנסיות ובבתי העלמין דמויות קדושים נוצריים לצד צלבים "מאיינים" קדומים שסימנם (בדומה לזה של הצלב האדום) ממחיש את ארבעת כיווני שמיים ולא את זכרו של ישו.

 

בשוק המקומי נשים בשמלות-שכבות צבעוניות המזכירות עוגת קצפת, סידרו למופת תילים של ירקות ופירות צבעוניים. הפירות והתלבושות התאחדו לתמונה ססגונית משגעת.

 

לפני שהגענו לכפר הוזהרנו שהתושבים סגורים ולא נחמדים במיוחד. במסגרת "הכול קורה לי", ספגתי עגבנייה היישר לבטן מאחת המקומיות שהתעקשה שלא אצלם גם כשמצלמתי הופנתה ל"אזור מותר". לנצח אזכור עכשיו שאחת מהאמונות הבסיסיות של השבט גורסת שפלאש המצלמה תופס את נפש האדם וכולא אותה.

 

בכנסייה המקומית רבצו לא מעט נשים על הרצפה, לצדם סלים עם תרנגולות שנאספו לקורבן ושפע של "סול", הבירה המקומית. יושבות, שותות ומשחררות בנונשלנטיות גרעפסים רועמים. זאת לא גסות, אנשי המאיה שותים גזוז כדי שהגזים ינקו את גופם ויטהרו את נשמתם - תחליף לאפקט שהושג במקור בעזרת קני סוכר. השמועה אומרת שחברת קוקה קולה נסתה לקרוא למקום "כנסיית קוקה קולה", אך הדבר  לא היה ולא נברא.

 

הכפר השני, בו חיים בני הצלטאל (Tzeltal), היה מזמין יותר. התארחנו אצל

משפחה שלימדה אותנו את סודות הטוויה ואת אופן הכנת הלחם המקומי (האחראי למחושי בטננו), הטורטיה. גם הכפר הזה עתיר צבעים וגם בכנסייתו יש נרות, "סול" וגרעפסים.

 

בחזרה בסן קרסיטובל אכלנו ב-el pluma, מסעדה טובה למדיי המגישה בשרים ומגוון מאכלים (כ-125 פזוס לאדם) וקינחנו את היום ב"בלו", פאב ברח' קריאנסיו רוזס, ההופך למועדון לילה עם הופעות של להקות מתחלפות. 

 

יום 4: עם אלכס וראול לקניון סומידרו

 

הגענו דקה לפני פתיחת העונה הרשמית במקסיקו (תחילת אוקטובר), והיה מדהים לראות איך מזג האוויר, כמו גם הגבהים, משתנה לנו מול העיניים: מאפור קודר וקר לשמש קייצית יוקדת בעמק; מהגובה של סן קריסטובל למעמקים של סומידרו. מרגע לרגע התחוור לנו מה שידענו מהספרים: מקסיקו היא בת מאה פנים.

 

גם את הטיול לקניון סומידרו ערכנו עם "אלכס וראול", 170 פזוס לאדם. לאחר נסיעה של כשעה וחצי ירדנו לסירות כדי לגלות את המראה היפהפה של הקניון. צורתו של הקניון היא סמלו של מחוז הצ'יאפס - שלושה קירות ענק של הרים המתנשאים לגובה 200 מ', למרגלותיהם קופים ומיני ציפורים, וביניהם אגם מים מרהיב ובו תנינים ושרידי סחף. 

 

את ארוחת הצהריים אכלנו שוב בסן קריסטובל, במסעדה בשם "לה-פיקנטה". המחיר קרץ לנו - 28 פזוס לארוחה עסקית - וחבל שכך. אכלנו מרקים דלוחים וסטייקים שסנדלים רכים לידם. בצר לנו, התנחמנו בקפה מעולה ועוגות (40 פזוס לאדם) בסניף של רשת coffee Italiano.

 

יום 5: והפעם לגונה אזמרלדה

 

"אלכס וראול" פגשו אותנו גם היום, בטיול לאגמים (לגוס דה מונטבלו) והלגונות - אזור ובו אגמים נחבאים המצויים בסמוך זה לזה, באופן שעורר בנו דיסוננס כלפי הכנרת האחת שלנו.

 

היה זה יום קודר במיוחד ולליבנו התגנב החשש שסחבנו איתנו למקסיקו על כתף אחת ענן ועל הכתף השנייה קצת "מנחוס".

 

לאחר נסיעה בת שעתיים, עצרנו בעיירה קטנה שברחובה הראשי מוכרים כדי חרס וחפצי אומנות. שמתי לב שהמקסיקנים מייצרים חפצים רבים בצורת תרנגול. הם מוכרים תרנגולות דוממות כאילו היו גרעינים. בכל פעם שהגענו לשוק כזה התפזם לי בראש השיר המתבקש: "אצא לי השוקה, תרנגול קטן אקנה לי"...

 

רצף האגמים הגדולים חובקים סלעים וירוק, ואחריהם לגונה ענקית יפהפיה, שהתגלתה בין הסלעים. המקומיים ידעו לספר על צילומים רבים הנערכים במקום לסרטי אקשן ופרסומות. האפור והגשם לא הפריע לקסם של המראות. מיעוט האנשים באתרים אפשר לנו לחוות קרוב-קרוב את המקום. כך מצאתי עצמי יושבת תחת סככה, מתחבאת מהגשם, ומשוחחת עם אישה מקסיקנית, "מאמא" גדולה אמיתית, אוכלת טורטיות עם דלעת וגבינה שהכינה עבורנו, בזמן ש"איש העקרונות" ו"החורפן" משחקים עם ילדיה היחפים, שאחד מהם ענה במפתיע לשם אלי.

 

חזרנו לסן קריסטובל היישר לערב יום כיפור. "איש העקרונות" ואנוכי החלטנו להקדיש יומיים מהחופשה למסורת. הכרזנו על תחילת הצום בסטייק במסעדה הכי טובה שמצאנו בסן קריסטובל - La Madre Tierra, אינסורחנטס 19, מסעדה יקרה למדי (120-150 פזוס לאדם) שנמצאת מול השוק המקורה. 

 

למחרת פגשנו ברחבת הסוקולו ישראלים שחיפשו פרטנרים ל"טאקי" ו"שש בש" - מפגש בין אלו המכפרים על חטאיהם בגולה.

 

את יום כיפור חתמנו ב"אכול בשר כפי יכולתך ב-70 פזוס" במסעדת בשרים Miura, הנמצאת ב- real de Guadalupe 26, ליד "צ'רלי וחצי". זוהי מסעדת גריל טובה, אך אל תצפו לבשרים מן הסוג המשובח ביותר.

 

יום 7: הנסיעה לפלנקה

 

את הזמן שבין הטיולים הקדשנו לסידורי המשך לטיול. רכשנו כרטיסי טיסה מקנקון למקסיקו סיטי (1,580 פזוס הכרטיס)

 

תוך כדי חיפוש אחר המסלול העדיף והמחיר האולטימטיבי, גילינו שכמו לסיני ולתאילנד גם לסן קריסטובל יש את ה"צ'רלי וחצי" שלה. בסוכנות הפרו-ישראלית ישב סוכן חצי מטורף שליהג ב"ישרא-לטינית" שורות מ"צ'רלי וחצי" ועל קירות משרדו תלויות המלצות חמות של ישראלים.

 

הזמנו דרכו את הנסיעה לפלנקה, אך בדיעבד נוכחנו לדעת שלא כל מה שמזכיר את הבית הוא גם בחירה נכונה. צ'רלי וחצי שלח אותנו לפלנקה עם מדריך שלא הבין מילה באנגלית וברכב שלא הצליח להכיל גם את המוצ'ילות שלנו וגם אותנו. "המשקיפה" נאלצה לשבת על הגלגל האחורי, "איש העקרונות" נמחץ ביני ובין זוג טרי בעיצומה של נזילת דבש נוראית, ו"הכיבושניק" ישב חמש שעות על גבי המטען שלנו וניסה בכל הכוח להנחיל מורשת קרב ציונית. רק "החורפן", כתמיד, הסתדר ונהנה מן ההפקר שבישיבה מקדימה לצד המדריך.

 

במהלך הנסיעה לפלנקה, עצרנו בשני אתרים שבשל היותם יפהפיים נסלחה להם עובדת היותם תיירותיים. בראשון, אגווה אזול (Agua Azul), כ-20 ק"מ מפלנקה, אפשר לטייל במעלה הנהר, לשחות ולהיתקל במפלים עוצרי נשימה. בשני, מיזול הא (Misul Ha) יש מפל בגובה 35 מטרים הנופל לבריכת מים גדולה. הערת אגב בשם השטחיות הבריאה: באתרים האלו יש דוכני תכשיטים מקוריים שלא מצאתי אחר כך בשום מקום במקסיקו.

 

העיר פלנקה (Palenque), שפרושה "משוכה" בספרדית, יושבת על ג'ונגל שנחפר במטרה לחשוף את פירמידות המאיה. אתר העתיקות עתיר אוצרות ארכאולוגים, ונחשב לאחד האתרים החשובים ביותר (בסדר גודל של הטיקל בגואטמלה). בכניסה לאתר שכרנו מדריך (50 פזוס לאדם) שהסביר לנו בצורה מעניינת ובאנגלית על תרבות המאיה. "החורפן" פרש באמצע בפיהוק לא מחייב ו"הכיבושניק" כמיטב המסורת טיפס על כל העליות למספר הלא מבוטל של המקדשים שהיו שם. "איש העקרונות" ואנוכי נענו בין פיהוק לעניין ו"המשקיפה" התפקעה מצחוק לנוכח צילומים מבוימים של זוגות בירח דבש שהתקבצו באתר.

 

בפרק הבא: טולום, פלייה דה כרמן ומפגש עם וילמה 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
סן קריסטובל היפה
צילום: לימור זריהן
אגווה אזול. תיירותי אבל יפה
צילום: לימור זריהן
שוק מקומי. תמונה ססגונית
צילום: לימור זריהן
הסוקולו. נקודת האיסוף
צילום: לימור זריהן
קניון סמודורו. סמלו של מחוז הצ'יאפס
צילום: לימור זריהן
מומלצים