הפיתרון האנאלי: כך עברתי ניקוי פנימי
באיחור מתבקש, מגיע גם אלינו השיגעון ההידרוקולוני, "הניקוי הפנימי", שפעם קראנו לו בפשטות "חוקן". חסידי התפיסה מוכנים להישבע שבמידה רבה, הבריאות שלנו מתחילה מאחורה. סמדר שילוני הלכה לבדוק באופן אישי, וחזרה עם הפרטים. הרבה פרטים
סוקרטס ואנאליות
גילוי נאות 1: לא יודעת מה אתכם, אני לא משתגעת על פעילות אנאלית משום סוג. אבל אם יש משהו שאני משתגעת עליו אפילו פחות זאת התמונה של מרבצים של טינופת שמשתקעים לי במעיים, מייצרים אתגרים גיאולוגיים לדורות הבאים של הטינופות שעוד יבואו. אחרי שיחה מקרית עם מישהו שמבין ושיחה קצת יותר ארוכה ומרתקת עם עצמי - נעניתי לאתגר. תכירו את ההידרוקולוניה, להלן שטיפה יסודית של המעיים, שזה בעצם גרסה מתקדמת לחוקן המוכר, בערך כמו ש"הישרדות" היא גרסה מתקדמת לתוכנית "קח סיכון".
צילום: ד"ר דיין
פלאש ניוז: התזונה שלנו לא משהו. ד"ר דיין, מומחה למחלות פנימיות שמנהל ביד רכה את "מרכז ד"ר דיין לרפואה שלמה" זימן אותי למשרד שלו לשיחת הכנה. היא כללה בעיקר הסברים על מקור הבעיות הפיזיות שלנו, ובשלנו הוא מכוון רחב וגבוה, למין האנושי המערבי. למה אנחנו סובלים מגזים, נפיחויות, יציאות לא תכופות ותשישות כללית. זה המשיך בכמה טיפים לתחזוק נכון של מערכת העיכול (למשל לא לשתות בזמן האוכל, למעט יין שמעודד את יצור מיצי הקיבה). ד"ר דיין המשיך ופירט את ההשלכות החיוביות של התהליך, כמו למשל הגברת הפוריות, מה שמסביר עשרים תינוקות שקרויים על שמו ברחבי הארץ (ולא, לא מהסיבה שאתם חושבים), וקינח בדברי חכמים כמו הרמב"ם, שאמר שרוב מחלות האדם מגיעות ממערכת העיכול, וסוקרטס, שטען שהמחלות הן תוצאה של חטאים חוזרים כנגד הטבע. כשהוא מגייס את סוקרטס אני נרגעת, כי אם יש משהו שסוקרטס בטח התמצא בו - זאת פעילות אנאלית פולשנית.
יש לי צינור בתחת
שתי דקות אחר כך אני נשלפת מהמכנסיים והתחתונים ומחליקה אל חלוק לבן ורך, נשכבת על המיטה, אלה, ג'ל, ויברטור, יאדה יאדה יאדה. יכולות ההדחקה שלי כבר הוכיחו את עצמן בכל מיני שלבים בחיי, ומעיים נקיים זה אחלה, אבל מה לעשות, אין דבר מוחשי ונוכח יותר מחתיכת פלסטיק שיושבת לך בתחת. מי שכבר ערך היכרות כזאת או אחרת בין פי הטבעת שלו לכל דבר מלבד, סלחו על הצרפתית שלי, צואה, מכיר את התחושה. הידיעה שהשירותים מעולם לא היו נחוצים יותר הופכת לדבר היחיד שעובר לי בראש, פנטזיות על ניירות טואלט רכים, מגזיני עיצוב מכרומו מבריק ומטהרי אוויר עדינים מציפות אותי כמו 42 מעלות חום. אני מתאמצת לחשוב על כל דבר שיסיט את דעתי, בואכה טבלת ליגת העל, תדרי מערכות הנשק ששיננתי בצבא וכל העליות בין הראשונה לשלישית כולל. לא עובד. אני נזכרת למה: יש לי צינור בתחת.
תודה לאל הטוב על אלה. לזכותה יאמר שהיא מתייחסת לסיטואציה בטבעיות נוסכת רוגע ומפעם לפעם מבטיחה לי דברים שאני לא בטוחה שתצליח לקיים ("בסוף את מקבלת אורגזמה והולכת הבית"), אבל לפחות נקודתית מעוררים בי איזושהי תקווה. אני מסתובבת על הגב ואלה מתעקשת להמשיך לאחוז בצינור הקטן בזמן שהיא מדריכה אותי בעליצות בנבכי המכשיר. ובכן, מדובר בהכלאה בין פלס גדול ומכונת זמן עתיקה, המסקנה: זה נראה כמו משהו שהכלב מצא בשידורי הטלוויזיה החינוכית משנות ה- 80. בצינור השקוף שקבוע במרכז המכונה משתקשקים מים צלולים, שעוד מעט יערכו ביקור נימוסין במעיים שלי. אלה פותחת את הברז עד שאני מרגישה שהגיעו מים עד נפש, ואז אני מסמנת לה והיא מחזירה את המים דרך צינור אחר החוצה. בחזור הם עוברים דרך הצינור השקוף. כלומר הם וכל הסחי שנדבק לי לדפנות של המעיים בשנים האחרונות. מדד תחת: עדיין יש שם צינור, אבל עכשיו הוא קצת יותר נסבל.
אני לשה עצמי במערוך
מה אני אגיד לכם, החיים סוריאליסטיים כל כך, האין זאת? ההזדמנות לראות את פסולת המעיים חולפת בסך היא ללא ספק אחד הרגעים הקרובים של אדם אצל עצמו. אומרים שלפני שמתים כל החיים חולפים לך מול העיניים, אז בהידרוקולוניה זה אותו הדבר, אבל עם חרא. אתם בטח חושבים שזה כמו להסתכל על היציאה של עצמכם שניה לפני שאתם שולחים אותה במורד האסלה, אבל תנו לי להגיד לכם, זה הרבה יותר מורכב ומרשים מזה. זה מדעי!
בזמן שאלה מחממת את המים (מטמפרטורה של 18 עד 34 מעלות) היא משוויצה בכישורים שלה כקוראת בחרא ("יש לך הרבה חול, הרבה חול, את לא אוכלת עגבניות. אני רואה קשיים בקריירה בקרוב, אבל תוך שנה הכל יסתדר. היי, הנה קליפה!"). כשאני מאחרת להשתחרר היא לשה לי את הבטן באמפתיה ואז מגישה לי מערוך קטן ומעודדת אותי ללוש את עצמי בעצמי. דז'ה וו הפוך מטלטל אותי ואני תוהה בלב אם ככה זה מרגיש בחדר לידה. אני פונה לאשה שכבר ראתה הרבה חרא בחיים ומצביעה על הבטן שלי, "שאני אדחוף?" אני שואלת. היא מחייכת אלי ואני מנסה להיזכר אם הביטוח הרפואי שלי מסבסד אפידורל. אני כנראה אהיה האשה הראשונה בהיסטוריה שילדה קקה, זה מצד אחד, מצד שני נשמע כמו פוטנציאל לדרמת פריים טיים בכיכובי.
הג'ובניק שמתחיל בתוכי
כשאלה רואה שאני מאבדת עניין בצואה היא מפליגה בסיפורים על פציינטים קודמים, למשל זמרת האופרה ההיא, שהגיעה אחרי כמה טיפולים עם שקית ובה אחת מהיציאות שלה, כדי להראות להם עגיל פנינה שהיא בלעה בגיל 12 וכעת הופיע לאיחוד מרגש בשירותים. כשזה לא מרשים אותי היא עוברת לנושא קרוב הרבה יותר לליבי: מסתבר שניקוי מעיים מטהר את דפנות המעי ומשפר את יכולת ספיגת האלכוהול של הגוף. ובמילים אחרות – אפשר להשתכר הרבה יותר מהר ובהרבה פחות כסף. עכשיו אני מתרשמת מאד ומסכימה להרפות בהדרגה את פי הטבעת. מדד תחת: יש לי צינור אישי קטן בתחת והוא שם כדי להישאר.
הרבה מים זרמו דרך המעיים שלי בחצי השעה הזאת, אבל מה אני אגיד, היה שווה. בסוף התהליך התרוממתי מהמיטה המשכתי להתרומם לעוד כמה סנטים מעל הרצפה, וככה ריחפתי לי את השירותים הקרובים (ממש קרובים) כדי להיפטר משאריות המים שהסתובבו לי במעיים ועצרו את החשודים הרגילים. להתראות קריוס ובקטוס, שלום לג'ובניק שמתחיל בתוכי (להלן יציאות על בסיס יומי). בהמשך היום המעיים שלי עוד התהפכו קלות לכמה שעות, אבל מה זה לעומת הנצח, ומה הוא הנצח לעומת תחושת הסחרור הקלה והנעימה שמגיעה עם כוס היין הראשונה, או הסיכוי לחרבן פנינה. כאן סמדר שילוני, הידרוקולוניה.
גילוי נאות 2: הכותבת התארחה במרפאת ד"ר דיין.
