נדלקתי עליך, חפשי אותי באינטרנט
אתר אוסטרלי חדש מציע למשתמשיו לחלק לזרים נחמדים כרטיסי ביקור מיוחדים (צ'יטים), בניסיון לפתור את בעיית הפגישות העיוורות ולגשר בין האון לאוף ליין
לאמא קוראים "צ'וק הקשישה" ולבת קוראים "צ'יק הצעירה", ושתיהן יחד השיקו את "צ'יקנצ'יט", עם לוגו של אפרוח חמוד. הן עיצבו "כרטיס דייטינג" שנקרא "צ'יט" (chit, שמשמעותו פתק, או צעטעלע, לדוברי היידיש), שאמור להיות כרטיס ביקור לחיי האהבה. אם ראיתם מישהו שמצא חן בעיניכם, כל שעליכם לעשות הוא להושיט את הכרטיס באלגנטיות, או לשלשל אותו לכיס מכנסיו מבלי שירגיש - ולחכות לאימייל/טלפון. הצ'יט הזה מיועד, לדברי היזמיות, לחבר בין עולם ההיכרויות באינטרנט לבין העולם "האמיתי".
ההודעה לעיתונות אומרת, שזה יכול להיות בבר רועש בסידני, על החוף בהוואי, או בתור לתיאטרון בלונדון. כמה פעמים ראיתם מישהו מעניין ולא העזתם לאזור אומץ ולעשות את הצעד הראשון? ומצד שני, אולי חשבתם כבר על היכרויות באינטרנט, אבל נמלאתם חלחלה מהמחשבה שתמונתכם תתנוסס לעיני כל העולם והשכנה ממול. הצעטעלע אמור לבטל את החלק העיוור בפגישה העיוורת, וגם לפסוח איכשהו על אלמנט הפדיחה שבחיזור גלוי אחרי מישהו.
הקונספט די פשוט, שלא לומר פשטני: מצטרפים לאתר (זה בתשלום; היזמיות מציגות את זה כ"מחיר של כוס קפה בשבוע"), מפרסמים פרופיל ותמונה. מקבלים בדואר רגיל אספקת צ'יטים לחלוקה. בכל פעם שרואים מישהו שמושך את העין, מוסרים לו את הכרטיס.
אז למה לא להצטייד בכרטיסי ביקור נחמדים?
נשאלת השאלה, כמובן, למה לא להצטייד פשוט בכרטיסי ביקור נחמדים ולחלק אותם לזרים מקסימים. התשובה: קודם כל, למה לא? ושנית, הצ'יט דיסקרטי, לא כתוב עליו מידע אישי ולא נכללים פרטי התקשרות. יש רק כינוי ו/או מספר, שבאמצעותם ניתן להיכנס לאתר ולראות את הפרופיל. ג'וני נתן כרטיס למוניקה? אם מה שכתוב בכרטיס שלו באתר מוצא חן בעיניה, והיא חברה באתר, היא תוכל ליצור איתו קשר מיד. אם היא לא חברה, והוא ממש עושה לה את זה, היא תצטרך לשלם 10 דולר אוסטרלי (כ-34 שקל. כוס קפה עם עוגה, בעצם) בעד הפרטים שלו.
בעלות האתר כותבות שאפשר גם לפרסם בכרטיס עצמו את פרטי ההתקשרות, למי שלא חרד לפרטיותו, ואז כל מי שקיבל את הצ'יט יוכל להגיע לפרטים (הן לא ממליצות על כך, כנראה לא רק בגלל שזה מפריע להם להרוויח כסף).
נשאלת גם השאלה, מה קורה אם נתתם את הצעטעלע למישהו, והוא השאיר אותו על הבר, או השליך אותו על הרצפה, ומישהו אחר, פחות מצודד, אסף אותו והתקשר. לזה לא מצאתי בינתיים תשובה.
