פוקצ'ה, עבודה
הבלונדינית מובטלת, מרוששת ומיואשת. אבוי, היא אפילו מחפשת עבודה של אנשים "רגילים"
כל סלבריטאית מצליחה יודעת שיגיע היום ובו איזו אסתי גינצבורג צעירה ואטרקטיבית תנשוף בעורפה ותהפוך אותה ללא רלבנטית. במקרה שכזה תיאלץ "המצליחה" לפנות את מקומה, לארוז את האגו המרוסק ואת גזרי העיתונות שאספה במשך שנות הקריירה הפעילה ולחפש לעצמה מקורות הכנסה אחרים. במקרה הטוב תמצא עצמה "המצליחה" מככבת בהצגות ילדים לצד סבא טוביה. במקרה הפחות טוב, תיאלץ: א. לברמן בבר אפלולי בתקווה שאף כתב רכילות לא יעשה מזה מטעמים. ב. תנקה משרדים בלילות ותתפלל שאף צלם פפראצי לא יתפוס אותה סוחטת סמרטוט רטוב. ג. תפתח חוג משחק בדירתה הצנועה (אופציה אהובה במיוחד על ידי שחקנים מובטלים), תוך ניצול תמימותם של וואנאביז שחולמים להיות מה שהיא היתה רק לפני רגע. ד. תעבור לגור אצל הוריה ותהרהר בהתאבדות. ה. כל התשובות נכונות.
לאור העובדה שהשנים האחרונות היו די מוצלחות עבורי, לא חשבתי שאגיע למצב שבו אצטרך לבחור מבין האופציות הנ"ל, אבל מתברר שלא לנצח יעלוזו סלבריטאי הביצה ולא לנצח יקבלו הזמנות לארוחות בוקר מרני רהב. וכך קרה שאחרי שנים שבהן המזל האיר לי פנים, נדדתי מהפקה להפקה, הצלחתי להחזיק דירה לתפארת מדינת ישראל, לנסוע לאיקאה אחת לחודשיים ולקנות בגדי מעצבים שלא בשוק המעצבים - הפכתי מובטלת. אחרי קיבוץ נדבות משפחתי ואחרי שמצאתי את עצמי מלווה מאחי בן ה-15 אלף שקל ששמר מהבר מצווה, הבנתי שאני חייבת למצוא לעצמי הכנסה קבועה, גם אם מדובר בהשפלה פומבית לעיני האומה.
מכיוון שכמו אחיי ואחיותיי לביצה חונכתי על תחזוק פאסון תמידי, כדי שאיש לא יידע על האסון המתרחש בביתי, העדפתי לחסוך לעצמי השבוע את הקפה עם "הפמיליה". לא היו לי כוחות נפשיים להעמיד פנים שהכל בסדר, ולמען האמת לא היה לי מספיק כסף לסלט. אבל כדי לקבל עזרה מקצועית זימנתי אליי את "הפליטה", בוגרת ריאליטי שידעה למקסם את פרסומה הזמני בצורה מעוררת השראה, לקבל ציצים בחינם, לעשות כמה ג'ובות מחלטורות חוקיות ואז להיעלם אל החור השחור שבו נמצאים משתתפי "לא כולל שירות", "לחיי האהבה" ו"בוורלי הילס 90210".
"דבר ראשון, בלי פאניקה", ציוותה עליי "הפליטה" בעודי מייבבת אנושות על מר גורלי, "עכשיו זאת תקופה חלשה בתעשייה, אבל עוד מעט יתחילו אודישנים ובטח תתפסי איזה תפקידון או פינה באחת מתוכנית הבוקר החדשות. עד אז נמצא לך עבודה שתכבד אותך והכי חשוב שתהיה חשאית, כדי שלא יכתבו על זה ב"וואלה! סלבס".
"עבודה חשאית? בתור מה? סוכנת מוסד?", ייללתי, "את לא מבינה ש'הם' יודעים הכל. מספיק שמישהו יראה אותי עובדת בעבודה רגילה והלכה לי הקריירה והתדמית".
"תרגיעי!" ,פקדה "הפליטה", "לא הלכה לך שום קריירה כי אין לך שום קריירה ובמקרה של התדמית שלך, שום דבר כבר לא יכול להיפגע. זה שעשית סדרה וכתבו עלייך בכמה אתרים באינטרנט עדיין לא הופך אותך לגילה אלמגור".
"ולאיילת זורר?", ניסיתי. "ממש לא", היא גלגלה את עיניה.
"רגע, ולאליענה בקייר?", ניסיתי לחפש מקבילה למעמדי בג'ונגל הפראי של הביצה.
"אולי אם תלכי ל'לרקוד עם כוכבים 2'", השיבה ומיד שלפה מהתיק שלה סטוק עיתונים תוך שהיא מלמלת משהו על כך שהמצב במשק די גרוע ושאני צריכה להיות מוכנה נפשית לעובדה שהתעריף של האנשים "הרגילים" הוא בשקלים ולא בדולרים. שכר המינימום במשק הוא באזור ה-18 שקל".
"לדקה?", שאלתי.
"לשעה", הביטה בי המומה.
הבטתי בה המומה בחזרה.
אחרי שעתיים של מעבר על מודעות הדרושים ופסילת כל העבודות הפיזיות, טיגון המבורגרים ומענה במוקדים הטלפוניים, נשארנו עם שלוש אופציות אפשריות: 1. הצטרפות לצוות בידור בטבריה. 2. יועצת יופי בסופרפארם. 3 .רכזת כוח אדם בחברה סלולרית.
מכיוון שהתיירות בטבריה במצב גסיסה מתקדם כך שהסבירות שאתקל במישהו שאני מכירה באזור הכנרת הוא אפסי, הרמתי את הטלפון בלאות כדי לחייג 04. "רגע, הולד איט, מצאתי לך את העבודה המושלמת!", התלהבה "הפליטה", חטפה את הטלפון מידי והחלה להקריא לי מודעה, "לבית ספר יסודי באזור הדרום דרושה מורה לתיאטרון עם ניסיון". בעודי מבטלת את הרעיון בתירוצים של "אין לי ניסיון בהוראה" ו"דרום זה נורא רחוק", היא תפסה יוזמה, התקשרה למספר הטלפון שבמודעה והתחילה לשווק את עצמה כלומר, את עצמי.
"אני מתקשרת בקשר למשרת ההוראה. אין לי ניסיון ממשי כמורה, אבל שיחקתי בסרט סטודנטים מורה לתלמוד והייתי די מוצלחת, כך שאני בטוחה שאני יכולה לתרום לכם לא מעט. חוץ מזה, אני שחקנית די מפורסמת וזה בטח יכול לתרום לכם במשרד החינוך. איך קוראים לי?", חזרה על השאלה שהגיחה מהצד שני, "אני מעדיפה לתת לך את הפרטים בפגישה פנים אל מול פנים".
ה"פליטה" הכריזה בצהלה שיש לי עבודה, כלומר ראיון עבודה, ומאה אחוז שהמשרה היא שלי כי אומנם פה בעיר הגדולה אני כרגע כלום, אבל שם, מעבר להרי גן יבנה ואשקלון, אני עדיין שווה משהו. מי יודע, אולי אפילו ישלמו לי 19 שקל לשעה. כל מה שנשאר לי עכשיו זה למצוא לעצמי בגד הולם מהמשביר מחסני אופנה לראיון העבודה הקונוונציונלי הראשון של חיי ולהשיג רכב מאחד החברים ב"פמיליה", כי אין מצב שאני עולה על אוטובוס ונוסעת דרומה. אומנם אני במצוקה כלכלית, אבל אני לא ליאור אשכנזי שיכול להרשות לעצמו להיתפס על ידי הפפראצי של "פנאי פלוס" עולה לקו 5. לי לפחות, יש קווים אדומים.
נ.ב
לקראת ראיון העבודה אני חייבת לאמץ גינונים עממיים ולזכור לומר בכל סוף משפט "בעזרת השם". בעזרת השם אני אקבל את המשרה. אמן. לו יהי. הללויה.
כל קשר בין הדמויות למציאות אינו מקרי ביותר.
לטור הקודם של הסלבריטאית
