קסטנה מביאה רוחות מהעבר

לא בטוח אם אתם מכירים את המונח "בוני מרכבים" או לא, וזה לא ממש משנה. אבל את המכוניות של שנות ה-20 וה-30 אתם בטח מכירים. אם בגלל ביקור במוזיאונים, תמונות או הופעות בסרטים. לפי מועדון ה-5 הישראלי, בודדים מאיתנו אפילו מחזיקים אחת כזו שמורה היטב בחניה.

קסטנה אימפריאל לאנדאולה. תצלומים: רועי צוקרמן

בתקופה ההיא, לפני 70 ו-80 שנה, בוני מרכבים - סדנאות מתמחות שעיצבו מכוניות בהזמנה אישית - היו הדבר החם של תעשיית הרכב. היצרנים עצמם הכינו רק את השלדה והמנוע, ואילו על בניית ועיצוב המרכב היו אמונות סדנאות חיצוניות. מדובר כמובן בעיקר במכוניות יוקרתיות ויקרות להחריד, כאלה שבעליהן גיבו את רצונם בייחוד מוטורי בעזרת סכומי כסף עצומים.

עם השנים חלפה אופנה זו ונעלמה, כשמכוניות סופר-יקרות עברו לפס ייצור אחיד (למשל רולס רויס), או פשוט נעלמו מהעולם כליל (כמעט כל השאר).

מחזירים עטרה ליושנה

אבל בעולם יש עדיין כמה סדנאות ששוקדות על עיצוב מכוניות בסגנון של פעם. אלא שלא כמו פישקר למשל, שמעצב מכוניות מודרניות אך מיוחדות, בקסטנה האיטלקית לוקחים את המונח "טעם של פעם" לקיצוניות של ממש.

במעין מחווה למכונית שעיצבו בשנות ה-30, ובמטרה להמחיש את פילוסופיית "אין שתי מכוניות זהות" של הסדנה, מציגה קסטנה (Castagna) את ה"אימפריאל לאנדאולה" (Imperial Landaulet). מדובר במכונית יוקרה גדולה במיוחד, עם עיצוב רטרו שמתכתב היישר עם דגמי היוקרה של ראשית המאה שעברה.

במציאות היא נראית הרבה - אבל הרבה - יותר גדולה

במונחים של היום מדברים אנשי הסדנה על שילוב בין מיניוואן לקופה, אבל במבט פנים אל מתכת מדובר בעיקר ביצירה גדולת-ממדים ומאיימת. מדובר כמובן רק במכונית תצוגה, כזו שאפילו לא נהנית מתא נוסעים מוכן של ממש. גם ההצהרות והמפרטים עדיין מעורפלים למדי, כך שהמידות המדויקות לא פורסמו. כמו-גם נתוני המנוע - למעט היותו בעל הספק משוער של 800 כ"ס. מקסטנה נמסר שהאימפריאל מצוידת בהנעה כפולה ובאפשרות להגביה את המרכב בלחיצת כפתור, לטובת כניסה נוחה לתא הנוסעים.

הכל בהנחה - הלא מאד סבירה - שאנחנו מסתכלים כאן על מכונית שתגיע מתישהו לייצור סדרתי. נשמח להתבדות.