שם מעבר לקשת

יש נוף מהמם, צימרים מלוא החופן, שכנים שמזמינים אתכם לקטוף ליצ'י או לדבר על אחוות עמים, לחם שמתחסל תוך שניות ושמן זית עם כבוד לעבר. יום טיול באזור מערת קשת

אמיר פלגפורסם: 05.03.06 , 13:03

איכשהו, בכל הטיולים, עם הכיתה או התנועה, המשפחה או החברה, תמיד החמצתי את מערת קשת, ובאופן טבעי היא הפכה בדמיוני למערת קסמים מסתורית, שרק נבחרים זוכים לראותה. מה גדולה היתה הפתעתי כשהגענו למקום, והסתבר לי שמערת קשת היא למעשה לא כל כך מערה.

(צילום וידאו: נירה ניסקי)

מדובר בקשת סלעית התלויה בין שמיים וארץ, הממוקמת על הרכס הצפוני של נחל בצת. בעבר אמנם היתה זו מערה סגורה, ככל המערות, אך לימים קרס החלק הפנימי של תקרתה ונותרה הקשת. האגדה על היווצרות מערת קשת מספרת כי בעבר שימשה מקום מחבוא לחבורת שודדים בראשותו של אבו ג'ילדה הידוע לשמצה, אשר הטילה מורא על תושבי הצפון. לילה אחד, נגלה בחלומו של ראש הכנופיה מלאך, אשר החזיר אותו לדרך הישר. חבריו המסורים של אבו ג'ילדה סירבו לקבל את השינוי שחל במנהיגם והחליטו להעבירו מן העולם. כאשר באו לבצע את זממם, התמוטט עליהם החלק הפנימי של תקרת המערה והם נקברו בעודם חיים.

מגג מערת קשת נפרשת תצפית על רובו של הגליל המערבי, ואם מסתכלים דרך החור העגול שיוצרים ביחד הקשת וההר, ניתן להשקיף על נוף חורש ירוק ומזוקק, שלא נהרס במאום על ידי האדם. רוב מדריכי התיירים ממליצים להגיע למערת קשת בשעות אחר הצהריים, אולי כדי לתפוס מבט על השקיעה ממערב. אני אמנם לא ספי בן יוסף, וגם לא אורי דביר, אבל אני מטייל מהלב (שומעים מנגינה ברקע?) ואני רוצה לומר לכם שאם בא לכם לעשות לעצמכם את היום, תגיעו למערת קשת דווקא בבוקר, ואם אפשר, אחרי לילה גשום שמנקה את האוויר ומשאיר את הבוקר שמשי וצלול.

איך מגיעים: פונים לחניון פארק אדמית מכביש 8993. לבאים ממערב: השלט השני (בשיא ההר) שמצביע למערה.

הזדמנות להכיר

אם אתם לא מעוניינים להתעורר לפני צאת החמה (או אם אתם לא גרים בקו רוחב עכו צפונה), אבל כן רוצים להגיע למערת קשת עם שחר, יש באזור שפע של מקומות לינה. עם המקומות המומלצים נמנה המושב החקלאי בצת, שבו כ-13 חדרי אירוח, כולם בעיצוב נאה וברמה גבוהה.

"הצימריסטים", כך מכונים מפעילי חדרי האירוח בבצת, אמנם שומרים בקנאות על אופיו החקלאי של המושב, אך מעודדים את שילוב האורחים בהווי המושב ובפעילויותיו. אם תרצו, תוכלו לבקר בדיר הכבשים של אחד מתושבי היישוב, לקטוף בננות וליצ'י ביחד עם החקלאים (נשמע הזוי אבל קורה במציאות), או סתם לקחת את הילדים לגן המשחקים שבמושב ולהתערות. מי שרוצה לרדת לעומקם של דברים, ולהכיר את נקודות החן ואת דברי הימים של המושב, מוזמן להצטרף לסיורו היומי של זיגו העגלון (בתאום מראש).

לבירורים ולהזמנת צימרים במושב בצת, שלום בוינגו 2977327 - 052

בלב הגליל המערבי, כ-2 ק"מ מצפון-מערב למעלות תרשיחא, שוכן הכפר הערבי מעיליא. מוצאם של תושביו, המשתייכים לכנסייה המערבית-קתולית, בלבנון, והם בעלי רמת ההכנסה לנפש הגבוהה ביותר במגזר הערבי (ובקרב כלל המיעוטים במדינת ישראל). בפסגת היישוב ממוקמת "כנסיית הגבירה" שנבנתה במאה ה-17, ככל הנראה על שרידיו של מבצר צלבני. מבט מגג הכנסייה מספק מבט פנורמי מרהיב על מעיליא ועל האזור כולו.

בראש הכנסייה עומד מאז שנת 2001 הכומר סימון חורי, הידוע באזור בכינוי "אבונה סימון", שאף שיפץ ופתח לקהל הרחב, בסיוע תושבי הכפר, חלקים מהכנסייה שהיו סגורים עד לא מכבר. במשך כל ימות השנה מנסה אבונה סימון לבנות גשר של הידברות בין היהודים לערביי ישראל ולפלסטינאים, ופועל לקירוב לבבות בין העמים. הרצאותיו בדבר פיוס ואחווה בין העמים, מחלחלות אל הלב וחודרות, אף לרגע, את מעטה האדישות של המבקרים הישראלים. לא לפספס!

לתיאום ביקור בכנסייה: אבונה סימון 5396777 - 054
סיורים מודרכים במעיליא: אמנון גופר 6549191 - 054

הזדמנות לטעום

במושב חוסן הממוקם לצד לכביש 864, כ-7 ק"מ מדרום מערב למעיליא, יש אופציה טובה לארוחת בוקר. במבט ראשון, המושב נראה די מרופט ומוזנח, ואולם במרכזו מסתתרת פנינה אמיתית: "המאפיה של רימונה", שמתמחה באפיית לחם מרוקאי מבצק דליל המכונה "פרנה". על פי המסורת, נאפה לחם זה בידי יהודי מרוקו שישבו בהרי האטלס ואיתו נהגו לקבל את השבת. כמה בוכרים שביקרו במאפייה של רימונה לפני מספר שנים ייחסו את הלחם דווקא למולדתם, ומאז נתון מקורו של המתכון במחלוקת אתנית חריפה.

הלחמים של רימונה נאפים בתנור חלוקי נחל שנמצא בגב הבית, ולאחר בואם לאוויר העולם הם מחוסלים בשניות. לימים נוספו למאפיה לחמים בטעמים שונים, בהם פטריות, עגבניות מיובשות, זיתים ובצל. במקום מוגשות גם ארוחות בוקר, שכוללות גבינות על בסיס יוגורט, ריבות ביתיות ותוספות שונות (75 - 90 שקלים לזוג). את ארוחות הבוקר ניתן להזמין גם לצימרים בסביבה או לטיולים בשטח.

שילוט בתוך המושב מוביל למאפיה של רימונה. טל' 9978186 - 04 (כשר)

אם ממשיכים בכביש 864 כחמישה ק"מ לכיוון דרום-מזרח, אי אפשר לפספס את השלט של בית הבד "אל- זייתון" בכניסה לפקיעין. בית הבד מייצר ומשווק שמן זית מאיכות "כתית מעולה" (Extra Virgin, לאנינים), ובשנת 2001 אף זכה בתחרות השנתית שמארגנת מועצת הזיתים הישראלית, ונשלח לייצג את המדינה בתחרות בינלאומית שנערכה באיטליה.

עד לא מכבר היה מופק שמן הזית במקום בשיטה המסורתית, בה הונחו זו על זו שתי אבני רחיים, ובתווך הזיתים. אל האבן העליונה שתפקידה לרסק את הזיתים, היתה מחוברת קורה, וזו סובבה בידי חמור או בהמה אחרת. בסמוך נחפר בור, אליו זרם הנוזל שהופק. בשנים האחרונות, עם הגידול במכירות שמן הזית ובואם של מבקרים רבים למקום, שודרג בית הבד וכיום מיוצר שמן הזית במקום במכונות, ללא מגע יד אדם.

בבית הבד פועל במשך כל ימי השבוע מרכז מבקרים. אחרי עונת המסיק, בעל הבית, מוחמד אבו-אמיר, שמח להושיב את אורחיו מול אח מבוערת, להגיש קפה שחור מהביל ולספר על תהליך ייצור שמן הזית, על סגולותיו ועל מסורת הייצור של משפחתו. במקום גם מוזיאון לייצור שמן זית, מימי קדם ועד ימינו הכולל תערוכה של מתקני ייצור שמן הזית, מתקני האריזה והאחסנה ועוד. מיכל שמן זית בנפח 2.25 ליטר עולה מאה שקלים, והטעימות בחינם. במקום נמכרים גם קרמים וסבונים, המיוצרים אף הם משמן זית.