הקדוש הירוק של אסיזי

הוא נולד ב-1182 למשפחת סוחרים עשירה מאוד, וסומן על ידי אביו כיורש המובטח. אבל פרנציסקוס מאסיזי בכלל חלם להיות לוחם, ולכן הצטרף בצעירותו למלחמה של עירו אסיזי נגד פרוג'ה. הוא נפל בשבי, וישב בכלא במשך שנה תמימה. כשהשתחרר נטש את שדות הקרב והצטרף לעסקי הבדים המשגשגים של משפחתו.

פעם אחת שלח אותו אביו למכור סחורה בערים השכנות לבית מגוריו. בדרכו, כך על פי האגדה, הגיע פרנציסקוס לכנסייה חרבה לחלוטין ופגש בה נזיר לבוש טלאים. המראה העלוב הפעים את פרנציקוס והוא

החליט להעניק לנזיר את כל הכסף שהרוויח במסע. לפי אגדה אחרת, פרנציסקוס שמע במקום את מילותיו של ישו המצווה על תלמידיו לעזוב את ביתם ולנטוש את רכושם.

בכל מקרה, כשהאב חובב המזומנים שמע את הסיפור המשונה הזה הוא נידה את בנו מהמשפחה. זו היתה נקודת המפנה בחייו של בן התפנוקים. פרנציסקוס מרד בכל הערכים שספג בבית: עושר, קניין והדוניזם ואסף סביבו חבורת חסידים שמהם תבע לחיות באורח חיים סגפני.

במובנים רבים, אי שם במאה ה-13 ייסד פרנציסקוס את מפלגת הירוקים הראשונה בהיסטוריה. הוא הטיף לשמירה על בעלי החיים והטבע, אסר על חסידיו לאכול חיות ובשעות הפנאי אף נהג לשאת דברי קודש באוזני ציפורים. הוא וחסידיו חיו אורח חיים נזירי במיוחד: הם כפו על עצמם צומות ותעניות, קיבצו נדבות במכוון, ישנו בתנאים מחרידים, הסתובבו יחפים לגמרי ובזו לרכוש הפרטי. הכנסייה, שסבלה אז מדימוי מוצדק של גוף בזבזני ומושחת, העדיפה לא להתעמת עם חבורת היחפנים הפופולרית.

פרנציסקוס, שהוא הראשון בתולדות הכנסייה שהוכרו בו סימני הסטיגמטה – דימומי הצליבה של ישו – מת כאביון בגיל 44 בבקתה קטנה באסיזי. בצוואתו ביקש כי עם מותו ישכיבו אותו על הרצפה על מנת שימות בעליבות מוחלטת, ללא טקסים מיוחדים או גינוני אבל.

אחרי מותו הפך מסדר הפרנציסקנים שהקים לאחת התנועות החזקות ביותר בנצרות. הפרנציסקנים פנו לאוכלוסייה העממית והענייה שהתקבצה בערים והשפיעה על אמנות התקופה, ובעיקר על בנייתן של כנסיות ענק המיועדות לקהל רב.

כמו סט לסרט

המקום הטוב ביותר להכיר את מורשתו של האיש ההזוי הזה הוא בעיירת הולדתו, אסיזי (Assisi), השוכנת בלב מחוז אומבריה. העיר, השוכנת על מורדות הר סובזיו, היא אחת הערים הקטנות (25 אלף תושבים בלבד) והחביבות ביותר באיטליה. היא נראית כמו סט

לסרט קולנוע על ימי הביניים: בתים קטנים בצבעי לבן וורוד ומאות עצי זית שפזורים בעמק למרגלות העיר. האתרים המרכזיים באסיזי אמנם דתיים, אך האזור שרובו טבע מתאים מאוד גם לחובבי טרקים.

אסיזי מרוחקת נסיעה של שעתיים בלבד ברכבת מהבירה האיטלקית. אפשר להגיע גם מהצד השני, אחרי ביקור בטוסקנה. מומלץ להגיע אליה דווקא בחודשי החורף, כדי להימנע ממפגש מתיש עם אלפי הצליינים שפוקדים אותה במשך רוב ימות השנה.

האתר המרכזי באסיזי הוא, באופן טבעי, כנסיית פרנציסקוס הקדוש, שבבנייתה הוחל זמן קצר לאחר מותו. עם סיום הבנייה הוזמנו ציירים מרחבי איטליה לעטר את קירותיה והבניין הפך לאוצר אמנותי המייצג את מיטב אסכולות הציור האיטלקי בסוף המאה ה-13 ותחילת המאה ה-14. ספק אם פרנציסקוס הצנוע היה שבע רצון מהמבנה הענקי והמפואר הזה.

הבזיליקה מורכבת משתי כנסיות שהוקמו זו על גבי זו בסגנון יוצא דופן. בתוך הבזיליקה שוכנת אחת מעבודות האמנות החשובות ביותר בהיסטוריה. מדובר ב-28 ציורי קיר אדירי ממדים שבהם מתוארים קורות חייו של פרנציסקוס. נמצאים בו תיאורים של הנסים שחולל, חזיונותיו השונים ויחסו המורכב אל הטבע. ציור הקיר זכה להוקרה רבה כיוון שהוא נחשב לאחד ממבשריו המובהקים של הרנסנס.

במשך מאות שנים ייחסו חוקרים איטלקים את הציורים לג'וטו די בונדונה. חוקרים אלה הסתמכו על ספרו של ג'ורג'יו וזארי "חיי הציירים והפסלים המפורסמים ביותר" ששייך

את הציורים לג'וטו. אולם חוקרים מחוץ לאיטליה שהשוו את הציורים לעבודות אחרות של ג'וטו משוכנעים שלא הוא עומד מאחורי יצירה זו. הוויכוח על זהות הצייר נמשך עד לעצם ימים אלה.

ב-1997 פקד גל רעידות אדמה את אומבריה, והבזיליקה העליונה נפגעה קשות. במשך שנים עמלו על שחזור המבנה וציורי הקיר. גם בבזיליקה התחתונה ישנם ציורי קיר רבים, המפורסם שבהם מתאר את פרנציסקוס מטיף לציפורים, פרי עבודתו של אמן בלתי ידוע המכונה המאסטרו של סן פרנצ'סקו. בתחתית הכנסייה שוכן קברו של פרנציסקוס, ולצדו בגדיו המסמורטטים וחפציו הבלויים של האדון.

פיקניק במרומי המצודה

מקום נוסף שכדי להגיע אליו נדרש מאמץ גופני הוא המצודה רוקה מאג'ורה הממוקמת על הר מעל מרכז העיר. אל תוך המצודה אפשר להיכנס רק דרך מחילות צרות ולחות, אך כשמגיעים נשקף ממנה אחלה נוף. ביום שהגענו לאסיזי כל העמק היה טבול בעננים וערפל כיסה את העיר. מאוד מומלץ לרכוש גבינות ונקניקים מקומיים באחת מהמעדניות הרבות הפזורות במרכז העיר, ולערוך פיקניק במרומי המצודה.

מי שמתעניין בקשר בין רומי לנצרות ימצא עניין מיוחד במקדש מינרווה, בעבר מקדש רומאי לכבודה של אלת כלי המלחמה והחוכמה. המקום שהוסב לכנסייה הוא צירוף אדריכלי מעניין בין שתי תקופות הזמן.

האוכל באומבריה מעולה. אנחנו התרשמנו שבאסיזי חיים, בניגוד לקדוש, חובבי בשר רבים. יש במרכז העיר מסעדות שמתמחות בצליית בשר טלה וחזיר לעיני הסועדים.

גם אם אתם לא בדיוק פריקים של קדושים נוצרים, אל תוותרו על גיחה לאסיזי. זאת באמת עיר יפה ושמורה במיוחד. היא לא דומה לפירנצה ולרומא, שבהן התיירים רצים באמוק ממוזיאון למוזיאון כדי לסמן וי. כדאי לשהות באסיזי יום שלם, לטייל בה בלי מטרה מיוחדת על מנת לספוג את האווירה הפרנציסקנית הצנועה והמיוחדת השורה בה.