שתף קטע נבחר

"יינבר" או מה הקשר בין מלחמה לאלכוהול?

"היו ימים בהם שתיית אלכוהול בצבא היתה חוקית, ימים בהם שתו אלכוהול לא רק כדי לתפוס אומץ כדי להתחיל עם בחורות בבאר, אלא גם כדי לקבל אומץ על מנת להילחם בשדה הקרב". גיא קידר מספר על היינבר, המשקה הלאומי של הולנד שהתחיל את דרכו כמשקה מלחמתי

כשלמדתי בתיכון את יצירתו של ארתור מילר "כולם היו בני", התוודעתי לקשר שבין מלחמה ותעשיית הפלדה וכיצד הראשונה מהווה מנוע צמיחה עבור השניה (ואם אני לא מדייק, אנא אל תרדו עלי - לא באמת קראתי את הספר). רק מאוחר יותר למדתי כי יש קשר גם בין מלחמה ואלכוהול.

 

היו ימים בהם שתיית אלכוהול בצבא היתה חוקית, ימים בהם שתו אלכוהול לא רק כדי לתפוס אומץ כדי להתחיל עם בחורות בבאר, אלא גם כדי לקבל אומץ על מנת להילחם בשדה הקרב, ולרוץ אל עבר האויב עם מבט אדום ומקפיא. החיילים הצרפתיים נהגו לשתות אבסינט בעת מסעות הכיבוש בכדי להפיג את פחדיהם והחיילים האנגלים שתו "יינבר" (Jenever).

 

אז, בשלהי המאה ה-16 נרתם הצבא הבריטי לעזרת ההולנדים במלחמתם בת 80 השנים נגד הספרדים, ו"האומץ ההולנדי", כפי שזכה המשקה להיקרא באותה תקופה, שימש את החיילים בשדה הקרב כאמצעי להשכחת פחדיהם, ולהסרת החסמים הניצבים נגד לחימה והרג.

 

ה"יינבר" הוא ספיריט לבן מבוסס דגנים (בד"כ חיטה ושיפון), אשר קרוי על שם המרכיב הדומיננטי בטעמו - הגרגר הכחלחל ירקרק והארומטי של צמח הערער. האחראי לשם המשקה, ומי שמוזכר במקורות היסטוריים רבים כמפתחו, הינו פרופ' הולנדי לרפואה בשם פרנסיסקו סילביוס (Franciscus sylvius, הידוע גם בשם Franz De La Boe) שחי בשנים1614-1672.

 

משקאות אלכוהוליים מבוססי ערער החלו להיות נפוצים באירופה כבר בשנים בהן פשטה בה המגיפה השחורה (שהופיעה לראשונה באירופה במאה ה-14 וחזרה והיכתה בה מספר פעמים עד למאה ה-18), שכן לגרגיר הערער ייוחסו תכונות המועילות כנגד בעיות כליות ושתן, אולם כאמור, הייחוס הראשון הרשמי למשקה, בתצורתו המוכרת כיום, הינו מהמאה ה-17, כאשר סילביוס פיתח אותו כתרופה כנגד אותן בעיות. הוא בחר לקרוא לתרופה יינבר, בעודו מתבסס על המונח הצרפתי

"Genviovre", שפירושו פשוט "Juniper" - ערער. התרופה החדשה זכתה לשבחים רבים על ידי לוגמיה (לאו דווקא בשל יכולתה לרפא תחלואות, אלא יותר בגלל טעמה) ועד מהרה החלו גם אנשים ללא בעיות בכליות לרכוש אותה, בכדי לפתור בעיות אחרות. היה זה עניין של שנים ספורות מאז החל היינבר להיות משווק כתרופה, וכבר הוקמו מזקקות מסחריות לייצורו, הפעם כמשקה אלכוהולי לכל דבר ומטרה.

 

היינבר השתלב יפה במסחר ההולנדי, ונמל רוטרדם, אליו הגיעו מינים רבים של צמחים מדרום מזרח אסיה, הפך עד מהרה להיות מרכז להפצת המשקה (בסביבת הנמל עצמו קמו מספר מזקקות אשר ניצלו את זמינות המרכיבים). לחדירתו המסיבית לאי הבריטי יש 2 סיבות מרכזיות - האחת היא שהחיילים הבריטים, בשובם משדה הקרב במערב היבשת הפיצו את בשורת המשקה, והשניה אינה אחרת מאשר השלטון האנגלי בעצמו, כאשר מלך אנגליה וויליאם ה-3, הידוע גם בכינוי וויליאם מאורנג', החיל בסוף המאה ה-17 מדיניות חדשה בכל הקשור במשקאות אלכוהוליים וייבואם, מדיניות שפגעה בעיקר בצרפתים שנואי נפשו, ועודדה את ההולנדים (מפתיע?). היינבר ההולנדי זכה כידוע עד מהרה באנגליה לגירסא משלו -ה"ג'ין".

 

יינבר מיוצר בעיקר מ"יין המאלט" – תערובת של מאלט משעורה, חיטה, תירס ושיפון המייצרים משקה בעל גוף מלא, ובדומה למאלט וויסקי הוא מיושן לעתים בחביות עץ אלון. הוא רך יותר מהג'ין הלונדוני היבש ובד"כ מאופיין באחוז אלכוהול נמוך יותר וטעמו של הערער בו מודגש יותר. עם זאת, בדומה לג'ין האנגלי, גם לטעמו של הינייפר אחראי לא רק הערער. את רכיבי הטעם שבינייפר נוהגים לכנות "בוטניים" אשר הינם למעשה מיני צמחים ותבלינים, וביניהם אניס, קינמון, קליפות לימון ותפוזים וכמובן - ערער. המזקקות השונות שומרות בקנאות על ההרכב המסוים ממנו האחראי לטעם מותגיהן, ולמעשה יש סוגי ג'ין ויינבר אשר טעמם מורכב מתערובת של יותר מעשרה בוטניים שונים.

 

כיום ישנם 3 סוגים עיקריים של המשקה:

  • Oude - התצורה המקורית של היינבר – צבעו כצבע קש והוא מתוק וארומטי.
  • Jonge - נקי יותר, יבש יותר וקל. תוצאה של שיפור בטכניקות הזיקוק והיכולת להפיק משקה אלכוהולי נקי מגרגירי התבואה ולא רק מלתת.
  • Korenwijn – בעל גוון זהב אשר נרכש באמצעות יישון בחביות.

 

מלבד אלו, ניתן למצוא יינבר בטעמי פירות, בד"כ דומדמיות, לבלגים ישנה הגירסא שלהם, ה-Jenever, והגרמנים מייצרים בחוף הים הצפוני את ה"דורנקאט" (Dornkaat) - גרסא קלה ועדינה יותר של המשקה.

 

בארץ נתקלתי באחד ממותגי היינבר הותיקים ביותר והנפוצים ביותר - "בולס", אשר נוסד בשנת 1575, ואשר מתאפיין בארומה תבואתית חזקה, גוף מלא בעל טעם חזק, וסיומת נעימה.

 

ואגב כך, אנקדוטה - קטל 1, מותג הוודקה המוכר ומוערך כל כך, החל את דרכו בייצור יינבר, וממשיך לעשות זאת גם היום. למעשה, אם תהיתם לפשר הצורה השונה של בקבוק הוודקה של קטל 1, הרי שזו נבחרה בכדי להתאים ולהוות מחווה, לצורת הבקבוק של המשקה המקורי של המותג.

 

ניתן לשתות יינבר 'סטרייט' כשהוא מצונן. ניתן להגישו לבד, בלווית הרינג יבש או כצ'ייסר לבירה. ניתן כמובן גם לערבבו בקוקטיילים, אחד מהם, ה"מרטיני ההולנדי", מובא להלן:

 

המרכיבים:

60 מ"ל יינבר

15 מ"ל וורמוט

 

אופן ההכנה:

  1. מוזגים את היינבר והוורמוט לכוס קוקטייל, סוחטים פיסה של קליפת לימון מעל הכוס וזורקים אותה לתוך הקוקטייל.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
בן הדוד האנגלי של היינבר. ג'ין
מומלצים