שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    נשים יוצרות באמצע הדרך
    על רקע הכותרות הלא מחמיאות על מצבן של הנשים בישראל ובסימן יום האשה הבינלאומי שמצויין היום ברחבי העולם - סיור בעקבות אמניות ישראליות שהצביעו ומצביעות במכחולן ובעטן, והשאירו את חותמן על הנוף והתרבות המקומית. לא לנשים בלבד

    דפי ההיסטוריה, מחברות התרבות ובדי הציור הישראלים מלאים בגיבורים גברים. לכבוד יום האישה הבינלאומי, נצא בעקבות מספר נשים יוצרות.

     

    בחיפה, ב"מצפור שלום", נמצא גן הפסלים של הפסלת אורסולה מלבין.


    צילום: אריאל כרמון
     גן הפסלים של אורסולה מלבין (צילום: אריאל כרמון)
    בגן 22 פסלי ברונזה המוצבים בו כבר משנת 1978 וזהו הגן הראשון בעולם שהוקדש כולו לפסלת אישה. מלבין, ילידת 1917 המתגוררת בעין הוד, מפסלת ללא מודל דמויות ריאלסיטיות במצבים הלקוחים מחיי היום יום, בעיקר דמויות של נשים צעירות, אימהות, עדינות ומלאות חן. מהגן נשקף נוף מרשים של חיפה והים התיכון.

     

    • גן מלבין: שד' הציונות 117 פינת רחוב 2 בנובמבר. הכניסה חופשית.
    • מדי שבת מתקיים במקום סיור מודרך ללא תשלום. העמותה לתיירות ונופש חיפה, טל': 04-8535606.

     

    עוד פסלת אשר מתעסקות ביצירתה בדימוי הנשי היא לאה מג'רו מינץ. הפסלת, נכדתו של שמעון רוקח ממקימי נווה צדק, שקמה את בית סבה בעל כיפת הזהב ושמרה על אופיו ומראהו המקוריים (ואף זכתה על כך בפרס מהמועצה לשימור אתרים). בבית ובעיקר בגנו היא שילבה פסלים ויצירות אמנות מעשי ידיה. מכל פינה בגן מציצים פסלי נשים צעירות, בשלות, בוגרות, קשישות, עייפות, חייכניות ועצובות. גם בציורים פרי מכחולה, שצוירו לאחר שהתעוורה בשנת 1999, הופכים כתמי הצבע לדמויות נשים.

     

    • בית רוקח: רח' שמעון רוקח 36, נווה צדק, טל': 5168042 - 03.

      

    כאשר בוחנים את רשימת המוזיאונים בארץ אפשר למצוא את בית ראובן ובית נחום גוטמן והמוזיאון ע"ש מאנה כץ וע"ש מרסל ינקו ועוד מוזיאונים המוקדשים לאמנים גברים. יוצאים מן הכלל הם שניים: בית אנה טיכו ומוזיאון אילנה גור.

     

    אמניות לעם

     

    אנה טיכו הייתה ציירת ירושלמית ואשתו האהובה של רופא העיניים הנודע ד"ר אברהם טיכו. בית טיכו, שנבנה במחצית המאה ה-19, הוא אחד הבתים

     הראשונים שנבנו מחוץ לחומות העיר העתיקה. ד"ר אברהם אלברט טיכו ודודניתו אנה נולדו בסוף המאה ה-19 באוסטרו-הונגריה. ב-1912 נסעה אנה בעקבות הרופא שנשלח לפתוח מרפאת עיניים בירושלים, והשניים נישאו. הבית, אותו רכשו ב-1924, שימש כמרפאה וכמקום מגוריהם. אנה, שסייעה במרפאה, נהגה לצאת לצייר נופים ודמויות ירושלמיות. היא חיה ויצרה בבית עד למותה בשנת 1980. רישומיה מצויים במוזיאונים רבים בארץ ובעולם, והיא זכתה בשלל תארי כבוד ופרסים, גם בפרס ישראל. כאות הוקרה לאהבתה לירושלים הורישה טיכו את הבית על אוספיו וספרייתו לאנשי העיר, כדי שישמש כמרכז אמנות לשירות הציבור. הבית, כיום שלוחה של מוזיאון ישראל, פתוח לציבור ללא תשלום ויש בו תערוכה מיצירותיה של טיכו, תערוכות מתחלפות, אוסף חנוכיות ובית קפה בגינה.

     

    בימים אלה פותח בית טיכו, באצירתה של האוצרת תמנע זליגמן, בתוכנית חדשה של פעילויות ותערוכות השואפות להציג את ריבוי העשייה האמנותית בארץ. במסגרת זו יושם דגש רב על אמנים ישראלים צעירים אשר תערוכותיהם יתמקדו בדו-שיח עם הבית עצמו. הראשונים להציג הם האמנים אירית חמו ויואב אפרתי.

     

    • בית טיכו, הרב קוק 7, ירושלים, טל': 6245068 - 02, 6244186 - 02.

     

    במה שהיה פעם החאן היהודי הראשון ביפו שוכן היום ביתה של הפסלת אילנה גור המהווה גם מוזיאון בו מוצגות עבודותיה בעיצוב, פיסול ותכשיטנות לצד יצירות אמנות מישראל ומחו"ל, מאוספה הפרטי של האמנית. העבודות מוצגות בשלל החדרים, הגומחות והאולמות של המוזיאון. אחד החדרים המעניינים ביותר הוא המטבח, המשלב בין חדש לישן ומכיל חפצים שהוצאו מההקשר המקורי שלהם לטובת משמעויות חדשות. בניגוד למוזיאונים אחרים, כאן, באופן מוצהר, מותר לגעת ולמשש במוצגים.

     

     

    שירה נשית

     

    מבין משוררות ישראל, רחל היא אולי האיקונה הנשית הנודעת ביותר. אהבות נכזבות, רומנים אסורים, הכמיהה לילד ומחלת השחפת שהכריעה אותה בגיל

     צעיר, לצד החלוציות ובניין הארץ וכמובן השירים היפהפיים, הפכו אותה לגיבורה רומנטית אולטימטיבית. רחל בלובשטיין נולדה ב-1890 ברוסיה והחליטה להישאר בישראל ב-1909, כשביקרה בארץ עם אחותה. האחיות התיישבו במושבה רחובות, ולאחר תקופה עברה רחל ל"חוות העלמות" בכנרת, שם פגשה את א.ד. גורדון שהשפיע עליה רבות ואת זלמן רובשוב, לימים זלמן שז"ר, נשיא המדינה השלישי, עימו ניהלה קשר רומנטי. לאחר מספר שנות לימודים בצרפת, חזרה רחל בשנת 1919 לארץ, אל דגניה. ניצני מחלת השחפה שהתגלו בה לאחר תקופה קצרה אילצו אותה לעזוב את המושבה, בתחילה לפתח תקווה, אח"כ, בעצת רופאיה, לירושלים (רח' הנביאים 64), ואז, לאחר תקופת אשפוז בצפת, לתל אביב. שם, ברחוב בוגרשוב 5, עברו עליה חמש השנים האחרונות לחייה במצוקה כלכלית ובבדידות.

     

    היא נפטרה בשנת 1931 בהיותה בת ארבעים, ונקברה ליד הכנרת, תחת דקל שפל צמרת, בגן הנושא את שמה. משמאל למצבתה של רחל מונח מכסה מתכת ובקופסא שמתחתיו מונח ספר שיריה של המשוררת המזמין את המבקרים לעלעל בדפיו.

     

    רחל היא לא המשוררת היחידה בת קבוצת כנרת. גם נעמי שמר

    נולדה שם (ב-1930) ורבים משיריה נכתבו בהשראת הבית והנופים שסבבו אותה. בקבוצת כנרת מתקיים סיור בנופי ילדותה של נעמי שמר, הכולל את חורשת האקליפטוס, את 'הדואר בא היום' וביקור בבית משפחתה - בית שפרירי. בסיור משולבים גם קטעי שירה ונגינה מיצירותיה. סיור נוסף שמציעים בקבוצה עוסק בראשית ההתיישבות ובעלייה השנייה, ומתייחס גם לתקופת חייה של רחל במקום.

     

     

    משוררת נוספת, חשובה לא פחות, היא לאה גולדברג. יצירתה של גולדברג, אולי אחת מהמשוררות האורבניות הראשונות של ישראל, כרוכה בעיר תל אביב. היא נולדה ב-1911 בקניגסברג שבגרמניה ובשנת 1935 עלתה לארץ-ישראל והצטרפה אל החבורה הספרותית של אברהם שלונסקי ונתן אלתרמן. היא חיה את חיי הבוהמה התל-אביבית, התפרנסה מהוראה בבית-ספר, מימנה את הוצאת שיריה בכספים שהרוויחה מכתיבת סיסמאות פרסומת, ומבקביל כתבה גם שירים וסיפורים לילדים. 

     

    גולדברג התגוררה עם אימה, צילה, בדירת קרקע בבניין ברחוב ארנון 15 בתל אביב, אודותיו כתבה את ספר הילדים "ידידי מרחוב ארנון". כל מי ששכר אי פעם דירה בעיר, יוכל להזדהות בקלות גם עם סיפורה הידוע "דירה להשכיר". בשנת 1950, לאחר שהוצעה לה משרה באוניברסיטה העברית, עברה להתגורר בירושלים עם אמה, ברחוב אלפסי שבשכונת רחביה. 

     

    בירושלים היו לה ידידים רבים, מעריצים רבים ותלמידים מסורים, אך גם שם הבדידות לא הרפתה ממנה. בשירתה מוצגת אותה ורצון עז למצוא אהבה לצד ארוטיות נשית. היא מעולם לא נישאה ולא הביאה ילדים לעולם, ובשנת 1970 נפטרה ממחלת הסרטן. לאחר מותה קיבלה את פרס ישראל לספרות יפה.

     

    בחייהן ובמותן

     

    אל האורבניות של לאה גולדברג מצטרפות גם תרצה אתר ויונה וולך, שתיהן נודעות לא רק בסיפור חייהן אלא גם בסיפור מותן.

     

    תרצה אתר נולדה בתל אביב בשנת 1941, בתם של המשורר נתן אלתרמן

     ושחקנית התיאטרון רחל מרכוס. היא גדלה בשדרות נורדאו 30. את הקריירה שלה החלה כשחקנית, אך מהר מאד עברה לתחום השירה, ספרות הילדים והתרגום. ב-1977, בהיותה בת 36 ואם לשני ילדים, נפלה או קפצה, הגירסאות שונות, אל מותה מחלון ביתה שבקומה השישית.

     

    יונה וולך נולדה בכפר אונו (כיום קרית אונו) בשנת 1944 ובגיל 4 התייתמה מאביה, שנהרג במלחמת העצמאות. היא החלה לפרסם שירים כבר בשנות ה-20 המוקדמות לחייה, שנים בהן גם היתה מאושפזת מרצון בבית חולים לחולי נפש בטלביה. היא חיה מספר שנים בתל אביב, אך בשנים האחרונות לחייה חזרה לגור בקריית אונו עם אמה, אותה סעדה כמעט עד יום מותה, ועם בן זוגה, יובל ריבלין, שטיפל בה עד למותה מסרטן בשנת 1985. שירתה מפורסמת באירוטיות, בהתרסה ובפרובוקטיביות שלה. היא שילבה בה שפת רחוב ועסקה בנושאים 'לא ראויים' כמו מין, שיגעון, פחד ממוות ועוד. הבית בקריית אונו, ברחוב מיכאל וולך - על שם אביה של המשוררת, נהרס לפני מספר שנים ובמקום ניצב כיום מבנה חדש.

     

    עיריית תל אביב הציבה שלטי זיכרון בחזית המבנים בהם חיו ויצרו גולדברג, אתר, ואמנים ואמניות אחרים שעיצבו במידה רבה את תרבותה וקורותיה של העיר.

     

    • ביום חמישי הקרוב (9 במרץ), בשעה 18:00, יתקיים בתל אביב סיור ספרותי - "בלדה לאישה" - לכבוד יום האישה. מדריך: עופר רגב. לפרטים והרשמה : 03-5493426.
    • גם המרכז להכרת תל אביב ויד בן צבי מארגנים מפעם לפעם סיורים בעקבות נשים יוצרות בתל אביב. לפרטים נוספים: המרכז להכרת ת"א - 03-5177304; יד בן צבי - 02-5398855.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: שלום בר טל
    יונה וולך. עסקה בנושאים 'לא ראויים'
    צילום: שלום בר טל
    בית אנה טיכו בירושלים
    צילום: דוד הכהן
    קבר נעמי שמר בכנרת
    צילום: דוד הכהן
    דירה להשכיר. מי לא מכיר?
    מומלצים