קאיה ריו - מי פנוי בקוריאה?

מי פנוי בארלוזורוב? אולי אני? באופן מפתיע ולמרות קריירה ארוכה בתחום, זו פעם ראשונה שאני נוהג במכונית שהיא מונית לכל דבר ועניין. עם "חנוכיה", מונה, כיסוי הגה "דקורטיבי" וצלון רב-כתובות מאחור. וכן, אין לי עודף ממאה שקל. בעצם רק מכשיר קשר חסר לי בשביל תחושה אמיתית. כדאי לצאת לחלטורות?

מוניות?

בדרך כלל אנחנו לא מתעסקים בתחום הזה, אלא אם הסיפור ממש טוב. כמו במקרה שלפנינו. לפני כמה חודשים סיפרנו על כוונת קאיה לנגוס בשליטה הבלתי מעורערת של סקודה בשוק המוניות. סיפור שהפך מעניין בגלל שאותם אנשים, משה נגל (אחראי על תחום המוניות בסמל"ת) וזוהר באלי (מנהל קאיה) הם אלה שבזמנו החדירו את סקודה לתחום. הירייה הראשונה שלהם לכיוון סקודה הייתה בהחלטה להתחיל בשיווק הריו החדשה בשלב ראשון רק כמוניות. בכך הם רצו לפצות משהו על העיכוב בשיווק הריו לשוק הפרטי. הקלף הבא עשוי להיות המג'נטיס החדשה, שתכוון בגרסת דיזל-אוטומטית היישר לאוקטביה של סקודה (שלמעשה שייכת לקטגוריה קטנה יותר).

מי פנוי באלנבי? תצלומים: אלי שאולי

כמובן שקריאת תגר הזו מעניינת לכשעצמה, אבל לנו הייתה גם סיבה נוספת לקחת את מפתחות המונית הזו. כי אחרי הכל מדובר במבחן ראשון שיכולנו לערוך לריו בישראל, מספר חודשים לפני תחילת השיווק שלה בארץ. המכונית הזו מוצעת כרגע רק למוניות ועדיין לא ניצבת באולם התצוגה של היבואן. ועם בסיס משותף ליונדאי אקסנט החדשה, הריו חשובה לשוק המקומי ועשויה לשנות באופן דרמטי את תמונת המכירות של קאיה.

המפגש הראשון עם הריו נערך בלב ליבו של ענף המוניות, אזור התחנה המרכזית הישנה בתל-אביב. עולם אחר מהאולמות המהודרים של היבואנים. והוא מבלבל. כי קשה להתייחס לעיצוב החיצוני של הריו כאשר הוא מוסווה ב"כובע" מוניות, צבע לבן אופייני ושפע מדבקות. ובכל זאת, ברור שגם אם הריו אינה פורצת דרך במראה היא בהחלט נאה מקודמתה, הרמונית יותר ויוצרת רושם של מכונית גדולה למדי. ובעוד חלק ממכוניות הסדאן הקטנות מאירופה נראות כמו סופר-מיני שהודבק להן ישבן, הריו נראית דווקא הומוגנית.

המונה הבולט שבמרכז הריו מעביר אותי מייד לעולם שונה ומזכיר שלא מדובר בגרסה הפרטית. המכונית הזו פשוטה מעט ממה שיימכר לקהל הרחב, וזה מודגש בגוונים האפרוריים שעוטה תא הנוסעים (פלסטיק וריפוד). עדיין הקווים הכלליים של סביבת הנהג ולוח המחוונים נעימים, ומראים שיפור גדול מבחינת איכות החומרים לעומת הריו היוצאת. אין כאן את אותן איכות או מקוריות של מובילות הקבוצה האירופיות, אבל התחושה שהפער הצטמצם. כך למשל למתגי האוורור פעולה איכותית, ידיות האחיזה חוזרות באיטיות למקומן, ולמחוונים מראה צעיר וספורטיבי.

הנדסת האנוש טובה, ולמעט מחסור בתאורות לתא הכפפות ולמפות אין חסרונות ממשיים. תנוחת הנהיגה טובה אך כיוון הגובה מעט מסורבל, ומאכזב לגלות שההגה אינו מתכוון למרחק. המושב עצמו נוקשה אך לא מעייף בנהיגה ארוכה. בסיס גלגלים ארוך יחסית של 250 ס"מ אחראי לנשק העיקרי של הריו - מרחב פנים גדול יחסית ליושבים מאחור. גם תא המטען  מרווח, עם 390 ליטר, חבל רק שאי אפשר לפתוח אותו מבחוץ.

ויש מנוע

יונדאי, חברת אם של קאיה, הייתה מהאחרונות להצטרף למירוץ הדיזל האירופי. ולכן אולי מפתיע לגלות שאחד מכלי הנשק החזקים בריו מול היריבות מבית פולקסווגן הוא דווקא בנתוני לוגם הסולר. עם 110 כ"ס שמייצר מנוע ה-1.5 ליטר, הריו היא כרגע אחת החזקות ביותר בקטגוריית הקטנות בארץ. רק גרסאות יוצאות דופן (למשל האיביזה הספורטיבית) חזקות יותר.

והיא גם מרגישה חזקה. כאשר 24 קג"מ ו-110 כ"ס רתומים למרכב הקל יחסית ולתיבה ידנית עם יחסי העברה קצרים, מציגה הריו ביצועים מצוינים כבר מהזינוק ומרגישה זריזה ממה שרומזים הנתונים (176 קמ"ש, 11.5 שניות). היא מושכת טוב מכל מצב, ואם שכחתם להפעיל מונה תהיה מסוגלת די בקלות למשוך עד לאיזור המהירות המרבית.

המנוע מושך לא רע כבר מ-1,500 סל"ד, ובאופן מפתיע ביחס לדיזל מתגלה כתאב סל"ד. לא רק שהוא אינו נחנק כשעולים למעלה, הוא אף נכון להיכנס למעמקי הקו האדום. וכאשר נלווים לכך יחסי העברה קצרים (אולי קצרים מדי) מגיע לא פעם הקו האדום מהר למדי.

בעיה יותר משמעותית היא המשקל הקל וחוסר הדיוק של המצערת בתחילת התנועה. זה מקשה על זחילה רגועה ונינוחה בפקקים של ראשון-שני. למנוע עצמו פעולה זורמת ושקטה למדי, בייחוד בשיוט. צריכת דלק של 12 ק"מ לליטר הייתה מפתיעה לטובה ביחס לתנאי המבחן הקשים, ואין ספק שבנהיגה רגועה ניתן לשפרה מהותית.

לא ממש נוחה, ההתנהגות בסדר

מבחינה דינמית אין הפתעות. הריו טובה משמעותית מקודמתה, אבל לא מצליחה ליצר את תחושת העומק שיש למיטב האירופי. בחלק מכך אשמים הצמיגים הדקיקים (175/70-14) שנעלה מכונית ההדגמה. אלה התקשו לייצר אחיזה מרשימה, ועם מומנט שופע לכיוון הציר הקדמי ברור שתת ההיגוי הפך בולט ממה שזכרנו באירופה. מעבר לכך מציגה הקאיה התנהגות סבירה ובטוחה למדי.

ההגה הנעים בעיר הופך קל מדי בתנועה בינעירונית ואינו מתקשר במיוחד. הבלמים תפקדו באופן סביר ואילו נוחות הנסיעה הייתה בינונית למדי.

סוגרים מונה

מבחינת מוניות, אין ספק שמדובר בחדשה חשובה שמציעה מחיר תחרותי, מרחב גדול וביצועים טובים. ואולי ההוכחה הטובה לאיום היא שהמתחרים העיקריים (צ'מפיון) מבצעים שדרוג בהיצע ומתחילים להביא גרסאות חזקות יותר.

אבל לנו חשוב יותר השוק הרגיל. בעוד חודשיים-שלושה, ובאיחור רב לעומת היעד המקורי, תתייצב הריו באולם התצוגה ותעלה לאזרח הרגיל בגרסת הדיזל כ-109,000 שקלים. לא זול ובכל זאת נמוך משמעותית מלוגמות הסולר החלשות יותר של צ'מפיון. קהל היעד העיקרי שלה ושל גרסת הבנזין האוטומטית, יהיה כמובן ציי הרכב שאהבו כל כך את האקסנט. במקרה של הדיזל מקווה היבואן להתברג למשבצת שהתפנתה עם העלאת מחירי המסחריות הקטנות (ברלינגו, קונקט). יחס השקל לכ"ס בהחלט יוצר כאן מתמודדת ייחודית.

מפגש מקומי ראשון עם הריו רומז שגם אם קאיה לא מצליחה להעפיל על הטובות בקבוצת הסופר-מיני, היא רושמת שיפור גדול על קודמתה. מבנה הסדאן שבחנו אמנם פחות נאה מההאצ'בק, אבל הוא בהחלט מהווה יתרון כאשר יש מעט תחרות בתחום והרבה חיבה למרכב כזה. ולגרסת הדיזל יתרון אמיתי מבחינת ביצועים.

התחרות הקשה, כאשר מדובר בגרסאות הבנזין, תבוא מכיוון האקסנט החדשה. וכאן גם נמצא הפספוס הגדול של קאיה. הריו יכולה הייתה להתבסס בשוק המקומי שנה לפני האקסנט החדשה, אך בסופו של דבר תצא לדרך איתה או אפילו מעט אחריה.