שיעור במשחק
הרכזת החברתית של בית הספר ע"ש ל"ו הצדיקים מדליפה על הבלונדינית סיפורים מלוכלכים. מלחמה!
בראשון בבוקר, בעודי ממציאה לכיתה ההיפראקטיבית שלי תרגילי משחק אווילים ("תדמיינו שאתם עלי רוקט שנקטפים בטרם עת ותביעו את הזעקה הנפשית שלכם בתנועה!"), קטע צלצול טלפון את חוט המחשבה הניסן נתיבי שלי. על הקו היה "הנובר" כולו רינה, דיצה וקול צווחני מתמיד.
"מותק, אני לא כל כך יכולה לדבר כרגע ואם התקשרת לשאול אם יש לי אייטמים להדליף לך, אז התשובה היא שלילית", יריתי משפט ארוך במיוחד כדי להימנע משיחת חולין שעשויה להסגיר את העובדה שאני מחלטרת כבר שבועיים על תקן מורה למשחק.
"אז זהו, שדווקא יש לי אייטם עסיסי במיוחד", הכריז "הנובר", "ונחשי על מי?".
" על מי?", העמדתי פני כריסטין, "על מאיה ודודי? הם חזרו?".
"טעות, אשה! זה קשור לכותבת הטור הסודי ב'פנאי פלוס', שלא מספרת לחבר'ה שלה על זה ואם לא הבנת, זה קשור אלייך. אני מבין שיש סוד נוסף שאת מסתירה מהחבר הכי טוב שלך".
"אני? סודות? טור ב'פנאי פלוס'?", הבעתי פליאה, תמיהה ושוק טוטאלי מגובה בצחוק מטומטם במיוחד שכולו 'אין לי מושג על מה אתה מדבר', "מה כבר מעניין אצלי? אתה הרי יודע שאין לי פרויקט חדש ושאני בתקופה מאוד רגועה".
"דווקא שמעתי שמצאת לך אפיקי פרנסה מסעירים במיוחד וזה אפילו עוד לא האייטם שיש לי. מה יש לך להגיד להגנתך?"
רציתי להסתפק ב"אין תגובה" כמו שזוהר יעקבוסון אוהבת להגיב, אבל ידעתי שתגובת או"ם רק תגרום לסיבוכים, אז אישרתי את המידע. "נו, אז גילית שאני מורה למשחק בזמני הפנוי, ביג דיל", הפחתתי מהדרמה, "לא משהו רציני. שלוש פעמים בשבוע. חלטורה קטנה, הרבה כסף. זה לא לציטוט ואני ממליצה לך בחום לא לכתוב את זה כי זה ממש משעמם".
"עכשיו גם נהיית העורכת שלי שאומרת לי מה משעמם ומה לא? לי זה דווקא נשמע מאוד מעניין. בעיקר בגלל המריבה שהיתה לך בבית הספר". כך התחיל "הנובר" לספר לי סיפור בדיוני על איך שביום הראשון שלי בבית הספר ניגשה אליי הרכזת החברתית ובידידותיות רבה איחלה לי בהצלחה בזמן שאני גלגלתי עיניים ואמרתי לה: "יש לך מראה זול ואת בושה למערכת החינוך".
הזדעזעתי בשקט. נכון שגלגלתי עיניים ואיחלתי בליבי מחלות קשות ומוות בייסורים לחמוצה שקיבלה את פניי ביום ראיון העבודה, אבל מעולם לא זרקתי מילה של רוע לעברה. לפחות לא בפניה. אחרי מסע שכנועים הצלחתי להוריד את "הנובר", חבר ה"פמיליה", מכתיבת האייטם השקרי ובתמורה הבטחתי לספק לו את הכתובת החדשה של רן דנקר.
המשכתי בכתיבת מטלות לכיתה ("קחו לכם חצי שעה בחצר ותחברו מחזה על רבי עקיבא. כשתסיימו תקראו לי מחדר מורים"), אבל שוב קטע הטלפון את קו המחשבה שלי. הפעם זאת היתה "הנוברת" מהאינטרנט ובפיה אותו הסיפור שהשמיע "הנובר" כמה דקות קודם לכן. בעודי מסבירה לה שלא נינט ולא יהודה, המתין בממתינה "הנובר" מהמקומון ששמע גם הוא את אותו הסיפור. הכל התחיל להתחבר. מישהי מבית הספר החליטה לעבור בין כל כתבי הרכילות במטרה למכור סיפור שלא היה ולא נברא. אחרי שאיימתי בפני כל "הנוברים" בתביעה, אם רק יעזו לכתוב מילה מהסיפור הבדיוני הזה, התקשרתי ל"אנמי", מנהל בית הספר.
"אני לא יודעת מי מפיץ את הסיפור הזה ומה האינטרס שלו, אבל אני דורשת ממך שזה ייפסק ומיד", העמדתי פני כועסת, "אני באה אליכם לעצב את חינוכם של ילדי ישראל ומוצאת את עצמי מתעסקת במיץ של הזבל. אם מישהו מכם רוצה לעשות לבית הספר יחסי ציבור בעיתונות הארצית, תאמין לי שיש דרכים אחרות קצת יותר חיוביות לעשות את זה".
"האנמי" הרגיע אותי שאין מצב שהגורם העוין מצוי בבית הספר, שנקרא, אם שכחתי, ע"ש ל"ו הצדיקים. שיחת הטלפון שקיבלתי חמש דקות אחר כך מ"נובר" מאתר אינטרנט שמעולם לא שמעתי עליו הבהיר לי סופית שמישהי הכריזה עליי מלחמה ולא תשקוט עד שיפורסם השקר.
אחרי יומיים של שקט יחסי ובעודי חוזרת מעוד שיעור משחק מיותר צלצל הטלפון. על הקו "נוברת" שכותבת במקומון דרומי שמעולם לא נתקלתי בו ושסביר להניח קוראים אותו לא יותר מ-200 אנשים, מחציתם בני החמולה שלה. בפיה הסיפור המוכר שכבר שמעתי מכל "נובר" בתל אביב פלוס תוספת ציורית קטנה שטוענת שאחרי שאמרתי את שאמרתי לרכזת החברתית גם הכנסתי לה סטירה מצלצלת קבל עם, מורות ותלמידות.
"זה באמת קרה", אמרתי ל"נוברת" הדרומית בטוויסט מדהים שיצרתי, "את יכולה לפרסם את זה ותוסיפי גם שירקתי עליה". אחרי הכל, רק עם פרסום האייטם תירגע "המדליפה" וכמו שאמרו חכמים: "עדיף אייטם שלילי בדרום השכוח מאשר אייטם שלילי במדור ארצי".
בשלב הזה קיבלתי אישור סופי לכך שנפתחה המלחמה והרמתי טלפון ל"נובר" מ"הפמיליה" כדי להשיב אש בחזרה, "אני חייבת את מספר הטלפון של כתבת החינוך אצלך בעיתון".
חמש דקות אחרי זה כבר הייתי על הקו עם "הכתבת" וסיפרתי לה כולי מזועזעת על מעילת כספי ההורים שמתרחשת בבית הספר שבו אני עובדת, וזאת למרות שהוא קרוי על אחד מל"ו צדיקים. אני יודעת ששיקרתי שקר גס, אבל מצד שני, מעולם לא קיללתי אף מורה, לא הכיתי אותה ובמלחמה מגיבים כמו במלחמה. עכשיו, שהם יתמודדו עם כל ה"נוברים". אני בינתיים אלך לכתוב על המקרה הזה תרגילי משחק לכיתה שלי. אחרי הכל, יש לי לשרוף מחר שלוש שעות עם ו' 3.
נ.ב
עכשיו, כשיצרתי קשרים עם העיתונות הדרומית, אולי גם אצליח לסגור לעצמי איזו כתבת שער באזור 08. אוי, אני פתטית.
כל קשר בין הדמויות למציאות אינו מקרי ביותר.
