הנער אברהם

"בגלי הפליטים מיפו ותל-אביב נסחף גם נער יתום כבן 14, ונראה שמצאה מרחביה חן בעיניו". נזכר אליעזר לובראני, חבר הקואופרציה מרחביה.

מתוך האלבום של ד"ר וולף: "לידי רכוב על הפרד אברהם הבן המאומץ".

סיפורו של הנער אברהם, כפי שסיפרה לי בתו נעמי, נשאר עלום כמעט עד מותו. אפילו לילדיו סיפר אך מעט על עברו. הוא נולד כברלה באוקראינה בשנת 1902, להוריו מנחם-מנדל ותמר פרסוב, ונתייתם מאמו בגיל צעיר.

בשנת 1911 עלתה המשפחה לארץ (אביו התחתן בשנית, וכנראה שלברלה היו עוד ארבע אחים חורגים). הם רכשו את מלון גאולה ביפו (לימים "מלון סבוי"). היחסים בבית היו מעורערים. ב-1917, כאשר החלו הטורקים לגרש את יהודי תל אביב-יפו לצפון הארץ (בחשד שהם משתפים פעולה עם הצבא הבריטי) החליט ברלה שזאת ההזדמנות שלו להתנתק ממשפחתו. הוא שינה את שמו לאברהם פרצוב ויצא, חסר כל, למסע צפונה. בדרכו הגיע לקואופרציה מרחביה אשר דאגה לו כמו לרוב פליטי תל-אביב.

הימים הם ימי מלחמת העולם הראשונה ואל הקואופרציה הגיע גם וילהלם וולף, חיל

 בגייס הגרמני, שבעקבות מפגשים עם אנשי מרחביה חזר למקורותיו היהודים. הוא פגש את הנער אברהם והחליט לאמץ אותו ולדאוג לכל מחסורו. וילהלם שיכנע את המפקד שלו למנות את הנער לשרתו האישי, וכך "חוייל" ברלה-אברהם לצבא גרמניה וקיבל לבוש גדול ממידותיו, אוכל וקורת גג.

הנער אברהם התלווה לסמל וולף, ויחד עם חיל המזרח וצבא טורקיה הם נסוגו מהארץ. עם הגיעם לגרמניה, התפנה וילהלם להשלמת לימודי הרפואה, ואת אברהם שלח ללמוד חקלאות. בית הוריו של וילהלם היה גם ביתו של אברהם.

בשנת 1932 סיים אברהם את לימודיו ועלה לארץ יחד עם משלחת הספורטאים למכביה. תחילה עבד בפרדס-חנה וישן בפרדסים, בשנת 1933 התחתן ובשנת 1944 הקים משק חלב בגבעתיים. נולדו לו שתי בנות, נעמי ומינה, להן סיפר רק לקראת מותו את סיפור חייו. אברהם נפטר בשנת 1967.