דו"ח עמונה: "יד שמאל לא ידעה מה יד ימין עושה"

"התגלה פער משמעותי בין הדברים שנאמרו על-ידי ממלא מקום ראש הממשלה לבין ההתבטאויות של כמעט כל יתר הדוברים, המעידות בבירור על הנחיות שכוונו ליצור בידול חד וברור בהתייחסות הכוחות בין ההתנתקות לבין הפינוי בעמונה". דברים אלו, ועוד רבים אחרים המעידים על "עדויות סותרות ומבולבלות", מופיעים בדו"ח הוועדה לחקירת אירועי פינוי עמונה.

הוועדה, בדו"ח הביניים שפרסמה היום (ג'), נוזפת בין היתר בשר לביטחון פנים, גדעון עזרא, שסירב לשתף פעולה עמה ולא איפשר לקציני משטרה בכירים להופיע בפניה. הדרג המדיני, היא פוסקת, לא נערך כראוי ולקה בחוסר תיאום עם הדרג המבצעי הבכיר. עוד קובעת הוועדה את מה שכבר ידוע ברבים מזה זמן רב: מועצת יש"ע איבדה שליטה על ציבור המתנחלים, במיוחד על "נוער הגבעות". את המשטרה מאשימים הח"כים באלימות מופרזת. להלן עיקרי הדו"ח:

השרים עזרא ומופז התנהגו "בדרך נלוזה"

על ההוראה לנציגי המשטרה שלא להעיד: "הוועדה מדגישה את הניצול לרעה של היות המערכות הבטחוניות בהן מדובר מערכות היררכיות נוקשות, הכפופות למפקד אחד (רמטכ"ל, מפכ"ל) הכפוף מצידו לשר. ברור מאליו שלו היה מדובר בהחלטת הכנסת לחקור אירועים קשים, למשל בתחום מערכות החינוך או הבריאות, היה נבצר מהשרים לנהוג בדרך נלוזה זאת (הנחייה לכפופים להם שלא להעיד). אם היה עולה בדעתו של שר החינוך או שר הבריאות להורות לבכירים כגון מנהל בית ספר, נשיא אוניברסיטה או מנהל מחלקה בבית חולים שלא להופיע, היו הללו, קרוב לוודאי, מתעלמים מהוראות שכאלה. מצער הדבר, שהשרים מנצלים את העובדה שמדובר בכוחות הביטחון כדי לשבש את הביקורת הפרלמנטרית, ולהחריגם מהמקובל ביחס למערכות חיוניות אחרות במדינה.

בתגובה לדו"ח הביניים אמר השר לביטחון פנים, גדעון עזרא, כי פעל מול הוועדה כחוק ובגיבוי של היועץ המשפטי לממשלה: "המשטרה תמשיך באכיפת החוק ובמלחמה בטרור מכל סוג שהוא", אמר עזרא. הוא הציע שנבחרי העם יגבו את המשטרה וצה"ל במשימות הקשות עליהן הם מופקדים.

מפגיני ימין הבוקר מול הכנסת, לפני פרסום הדו"ח (צילום: גיל יוחנן)

"הוועדה מציינת שבאופן פרדוכסלי, מקצת מהסיבות שהעלו השרים על-מנת להצדיק את התנהגותם ואי-ציותם להחלטות הכנסת, מזכירות את הטיעונים בהם השתמשו מתנגדי ההתנתקות בגוש קטיף ובעמונה. אלה גם אלה טענו, שהחלטות הממשלה והכנסת נבעו משיקולים זרים, כולל שיקולים פוליטיים, ולפיכך מותר להם לא רק למחות כנגדם באופן דמוקרטי, אלא אף לנסות ולשבשן בפועל. התנהגות השרים עלולה להוות דוגמה שלילית לציבור ולהפוך לחרב פיפיות, כאשר מגזרים שונים ישובו ויטענו שאינם חייבים לשתף פעולה עם החלטות הממשלה ו/או הכנסת, כאשר הן נגועות, לדעתם, בשיקולים פוליטיים.

"המקרה החמור שלעיל מחייב את השלמת החקיקה שקובעת חובת הופעה בפני ועדות הכנסת. הוועדה מבקרת את העובדה שהאישים האחראים לתפקוד הממשלה בכלל ולחוקיות פעילותה בפרט - הלא הם ממלא מקום ראש הממשלה והיועץ המשפטי לממשלה בהתאמה - התעלמו מהפגיעה החמורה של השרים מופז ועזרא במסורת הדמוקרטית, המחייבת את כיבוד החלטות הכנסת על-ידי אזרחים וממשלה כאחד - בצד הזכות לחלוק עליהם ולמתוח ביקורת".

"החלטת הממשלה לדחות את הפשרה היתה סבירה"

הפרק החשוב ביותר בדוח, אשר היווה למעשה את הסיבה המרכזית לכינוס הוועדה, מתייחס לנסיונות הפשרה ולשיקולי הדרג המדיני בטרם הפינוי. "הוועדה התרשמה הן מדבריו של היועץ המשפטי לממשלה בפניה והן מהסבריו של ממלא מקום ראש הממשלה אולמרט כי ההצעה (לפשרה) נבחנה מצידם ברצינות ולא נדחתה על הסף. לצורך כך התבקשה חוות דעת מהגורמים המקצועיים בצה"ל באשר להיתכנות של העברת הבתים מעמונה לעפרה על-פי השיטה שהוצעה על-ידי המהנדס של מועצת יש"ע. הוועדה מביעה פליאה, עם זאת, על כך ששר הביטחון שאול מופז, לפחות על-פי עדותו בפניה, לא היה מודע לעובדה שהצעת המתנחלים כוללת גם אופציה של הריסה במו ידיהם.

"הוועדה סבורה כי בנסיבות שנוצרו - הימצאותם של הכוחות בשטח, צו בית המשפט העליון ותשובות הגורמים המקצועיים שהטילו ספק רב הן בהיתכנות ההצעה להעברת הבתים והן בטענה שתוך שבוע יתבהר סופית אם ההעברה אפשרית אם לאו - לא היתה הצעת הפשרה נהירה וישימה באופן חד-משמעי, ומשום כך היא לא היתה בבחינת 'הצעה שלא ניתן לסרב לה'. דחייה בת שבוע עד חודש היתה עלולה לבסוף 'לסבך' את הרשויות בפעילות אכיפה כזאת או אחרת בתקופה סמוכה עוד יותר לבחירות.

"הוועדה מתרשמת כי המאמצים של הרגע האחרון להגיע לפשרה של פינוי בהסכמה נעשו בתום לב על-ידי נציגי המתיישבים, ואף נשקלו בתום לב על-ידי נציגי הממשלה. הוועדה מתרשמת שהחלטת הממשלה לדחות את הפשרה היתה סבירה בהתחשב בנסיבות ולפיכך היא אינה רואה מקום לביקורת על הממשלה בנושא זה".

על התנהלות המשטרה: "התוצאות הדרמטיות אומרות דרשני"

בפרק השלישי בדו"ח, המתייחס למהלך הפינוי וההריסה, מותחת הוועדה ביקורת על התנהלות המשטרה בשלושה נושאים עיקריים: ההרתעה וההנחיות הכלליות לפינוי, סוגיית השטח הצבאי הסגור והשימוש בכוח ובאמצעים לפיזור הפגנות. "אירועי עמונה לא נחתו על המשטרה וכוחות הביטחון כרעם ביום בהיר. נהפוך הוא, היה זה אירוע ידוע מראש שהיה לגביו מודיעין ברמה טובה וניתן היה להתכונן אליו כהלכה. התוצאות הטראומתיות בדמותם של מאות רבות של פצועים, שכ-200 מהם נזקקו להמשך טיפול בבתי החולים, אומרות דרשני.

"אין ספק, שהחלטתם של אלפים להפגין במקום באופן בלתי-חוקי ומתוך מגמה לא רק למחות, כי אם לשבש או לעכב את ביצוע החלטות הממשלה וצווי בית המשפט, היא העומדת ביסוד האירועים הקשים; במיוחד מכוונים הדברים לאותו גרעין של קיצוניים, המונים, שהיו מוכנים לנקוט התנגדות אקטיבית אלימה ולהשתמש באבנים ובאמצעים אחרים כדי לפגוע בכוחות הביטחון. ואולם, דבר זה נכון לגבי כל אירוע המוני שמצריך את התערבות המשטרה, ולגבי כל הפרות הסדר המתרחשות במדינה. תפקיד המשטרה הוא לאכוף את החוק, ולהביא את העוברים על החוק לדין.

"השאלות העומדות בפנינו בסעיף זה הן רבות ומגוונות, ונעסוק בהן אחת לאחת. נושא ההרתעה וההנחיות הכלליות לפינוי - מה היו הנחיות הדרג המדיני והדרג הפיקודי העליון ביחס לפינוי בעמונה והאם הן היו שונות או זהות להנחיות שניתנו בהתנתקות? בסוגייה זו התגלה פער משמעותי בין הדברים שנאמרו לוועדה על-ידי ממלא מקום ראש הממשלה אהוד אולמרט - מהם עולה הרושם שהנחיות הפעולה היו דומות להפליא להנחיות הפעולה שניתנו לקראת ההתנתקות ברצועת עזה ובצפון השומרון - לבין ההתבטאויות של כמעט כל יתר הדוברים, שרים ומפקדים, כמו גם ממסמכים שונים שהועברו לוועדה. דברי השרים, הרמטכ"ל והמפכ"ל מעידים בבירור על הנחיות שכוונו ליצור בידול חד וברור בהתייחסות הכוחות בין ההתנתקות לבין הפינוי בעמונה.

"נושא ההרתעה חשוב מאין כמותו. הוועדה מכירה בכך שהרתעה תקיפה ואפקטיבית כלפי מפירי החוק, קל וחומר בפני עבירות אלימות וחבלה, היא דבר חיוני שבלעדיו לא ייכון שלטון החוק במדינת ישראל. יחד עם זאת, אין זה מתפקידם של הצבא והמשטרה להעניש בכוחות עצמם ולהרתיע בפני התנהגות עבריינית חוזרת. ההיתר לשימוש בכוח נועד לאכיפת החוק, ולא לענישת או הרתעת אזרחי המדינה, שכן לכך קיימים בתי המשפט. המומחים שהעידו בפני הוועדה אמרו דברים כהווייתם ביחס לדברי הרמטכ"ל ושאר הגורמים שדיברו במפורש או במובלע על הרתעה".

"יד ימין אינה יודעת מה עושה יד שמאל וההפך"

"סוגיית השטח הצבאי הסגור היתה מהותית - הן לעניין בידוד השטח ומניעת תגבורות, והן לעניין זכותה של הממשלה לפנות את המפגינים בעמונה בכוח - בדיוק כשם שנעשה בגוש קטיף. מן הראוי להדגיש, שכל בידוד שטח חייב להתחיל בהכרזה פומבית בדבר היותו שטח צבאי סגור. מדהימה העובדה שעד לרגע זה, ולמרות פניות חוזרות ונשנות בעל-פה ובכתב של הוועדה, לא הצליחו השרים והגורמים המקצועיים הבכירים להבהיר לוועדה האם, מתי ובאיזה אופן הוכרז שטח צבאי סגור. העדויות השונות שהועברו לוועדה בנושא זה על-ידי הגורמים השונים סותרות זו את זו לחלוטין, עד שנדמה שיד ימין אינה יודעת מה עושה יד שמאל וההפך.

"תשובות הגורמים השונים לשאלות הוועדה בנושא זה מעוררות השתוממות, כאילו יצאו מאחד המערכונים של אפרים קישון.

הרמטכ"ל לוועדה: 'שטח צבאי סגור? לא הוכרז שטח צבאי סגור. זה מה שאני יודע לומר. לא סברנו שנכון להכריז על שטח צבאי סגור'. המפכ"ל לוועדה: 'האחריות להכרזת שטח צבאי סגור היא על המפקד הצבאי. למיטב הבנתי, כך נעשה'.

"רשומון דומה עולה גם לגבי סוגיית הכריזה, שהיתה או לא היתה, בזמן או לא בזמן, בדבר התקהלות בלתי-חוקית. לשאלת ח"כ וילנאי 'היתה כריזה כזאת?' עונה המפכ"ל: 'היתה כריזה כזאת, בהחלט, כי זה החלק המקדים לביצוע המשימה - (היא) הופכת את השוהים בו לשוהים באופן בלתי-חוקי'. כאשר ח"כ שלגי מבקש מהמפכ"ל לחדד את תשובתו בעניין: 'היתה איזושהי הודעה, איזושהי כריזה לציבור שהוא נמצא שם באופן בלתי חוקי?' עונה המפכ"ל: 'באופן חד-משמעי. אתה לא יכול לעשות את זה לפני שאתה מבצע את הכריזה הזאת'".  

סוגיית השימוש בכוח והאמצעים לפיזור: "התוצאה העגומה, שהסתכמה בהובלתם של יותר ממאתיים פצועים לבתי חולים, מעוררת את שאלת השימוש באמצעים לפיזור הפגנות וסדרי העדיפויות. הוועדה שאלה מדוע לא עשתה המשטרה שימוש בזרנוקי מים שהיו במקום כבר בשלב הראשון של פינוי הקהל שעמד מסביב לבתים, ו/או בגז מדמיע - בטרם עברה לשימוש באלות ובהסתערות פרשים. לגבי השימוש במכת"זיות (זרנוקי מים), לא התקבלה בוועדה תשובה מדוע הללו הופעלו רק בשלב הסופי כנגד המתבצרים על הגגות, ולא במהלך השלבים הראשונים של הפינוי בכוח.

"הסתערות ופינוי של קבוצות נשים בעיקר על-ידי שוטרים גברים"

סוגיית הגז המדמיע: "השר עזרא אמר לוועדה כי השימוש בגז נמנע כיוון שהגז מסוכן לבריאות. השר מופז, דרך אגב, הדהים את חברי הוועדה כאשר טען לפניה בנחרצות כי גז מדמיע הופעל בפינוי בעמונה ורק לאחר זמן תיקן את דבריו (עדות לחוסר מעורבותו בשטח וחוסר יכולתו להעיד במקומם של המפקדים). בכל מקרה, ולמרות הסבריו של השר עזרא, הוועדה מטילה ספק במסוכנותו היתרה של אמצעי זה, במיוחד בהשוואה למסוכנותם המוכחת של הסוסים והאלות. פיזור אלפי המתקהלים מסביב לכנסיית הבשורה בנצרת שנעשה - כשבועיים לאחר אירועי עמונה - במידה רבה באמצעות שימוש בגז מדמיע ורימוני הלם, נגמר בכי טוב עם הרבה פחות פצועים בבתי החולים ובכלל. הוועדה סבורה שגם שימוש במים בשלב מוקדם יותר היה עשוי להוריד את רמת האלימות ומספר הפצועים משני הצדדים, שנפגעו בעיקר במהלך ההתנגשות הצמודה עם האלות".

ח"כ איתם מובהל אל בית החולים לאחר הפציעה (צילום: רפי בן חקון) 

סוגיית פינוי הנשים: "כפי שנמסר לוועדה, כמה מהבתים במאחז עמונה אוישו רק על-ידי נערות ונשים. דבר זה היה צפוי מראש וניתן היה להיערך אליו בעוד מועד. המשטרה דיווחה לוועדה כי הכוחות המאסיביים שהובאו לשטח כללו בתוכם כ-200 שוטרות, שתוגברו ב-50 שוטרות צבאיות. העדויות והסרטים שהוצגו לוועדה הראו במפורש הסתערות ופינוי של קבוצות נשים ושל בתים המאוכלסים בנערות בעיקר על-ידי שוטרים גברים. גם המשטרה, מצידה, לא טענה בפני הוועדה שהיה מאמץ לטפל בקבוצות הנשים על-ידי שוטרות וחיילות מ"צ ואף לא שבשלב כלשהו רוכזו שוטרות ששהו בשטח על מנת להחליף את הגברים בעימות הפיזי עם הנערות המתבצרות".

סוגיית מיעוט המעצרים: "הוועדה מקבלת את הביקורת העצמית שהשמיע המפכ"ל (המשטרה) לגבי המיעוט המדאיג של המעצרים בעמונה - בסך הכל 22 עצורים - בהשוואה להיקף הגדול של הפרות הסדר האלימות ולאלימות הקשה שהופנתה על-ידי רבים מהמפגינים כלפי השוטרים. גם כאן התרשמה הוועדה שהכשל מתחיל באי-היערכות מתאימה לביצוע המעצרים והובלת העצירים. הוועדה שבה ומציינת שעניין ההרתעה מחייב מעצרים המוניים של מפגינים אלימים והבאתם לדין, על מנת שייענשו על פי חוק ועל פי החלטות בית המשפט".

סוגיית אכיפת החוק של המשטרה וכוחות הביטחון מול הפעילים הקיצוניים. "הועדה התרשמה באורח קשה מהאלימות החריפה שהפגינו מקצת מהמפגינים כלפי כוחות הבטחון. הוועדה מודאגת מאובדן השליטה של מניהיג הציבור על מקצת מבני הנוער ומאוזלת ידה של המשטרה בטיפול באמצעות מעצרים והבאתם

 לדין של אלו שיידו אבנים או נהגו באלימות. הוועדה ממליצה למשטרה לעשות מאמץ לאסוף ראיות ולהביא לדין את אלו שרגמו באבנים שוטרים".

פציעתם של חברי הכנסת בארוע: "הוועדה רואה בחומרה רבה את פציעתם של שני חברי כנסת (אפי איתם ואריה אלדד) ודורשת מהמשטרה לעשות הכל כדי שאירוע מסוג זה לא יישנה. העובדה שעד היום לא בוצע תחקיר, מעלה חשש שהמשטרה והשר לבטחון פנים לא הבינו את חריגות חומרתו של האירוע. הוועדה דורשת שתחקיר כזה יוצג בפני ועדות הכנסת הרלוונטיות מיד עם כיננוה של הכנסת הבאה".