אגדות מוצ'ילריות: סיפור שהיה (כמעט) באמת

זה נראה בערך ככה: חבורת ישראלים יושבת במעגל באיזה כפר נידח בקצה השני של העולם ומחליפה חוויות. מיתרי הגיטרה עומדים להיקרע מרוב זיופים של "משינה", כולם כבר גילו איפה כל אחד היה בצבא, אפילו הבחור השקט מ"היחידה", ואוטוסטרדת המידע מסבירה איפה אפשר למצוא חומוס טוב במרחק של פחות משלוש שעות באוטובוס.

קצת אחרי שהג'וינט האחרון כבה, הסיפורים מתחילים לזרום. חלקם מצחיקים, חלקם מוזרים, כולם על הגבול הדק שבין מציאות ובין דמיון.

אלו הן אגדות המטיילים, קרובות משפחה של האגדות האורבניות. גם כאן הסיפורים תמיד אפשריים, לפחות תיאורטית, אם כי בלתי סבירים בעליל. ובאגדות כמו באגדות: הגויים תמיד מטומטמים, הישראלי לא יוצא פראייר, והבחורה – ממוצא גרמני לרוב – תמיד מתמסרת. אם יימצא מי שיטיל ספק בסיפורי הגבורה יזדרז ישראלי אחר להבהיר שמדובר בסיפור מ"מקור ראשון": הוא שמע את זה בעצמו מבחור שהיה איתו בגסטהאוס בתאילנד, שמכיר אישית את הבן דוד של הנפשות הפועלות. ההתפכחות מגיעה בדרך כלל בטיסה חזרה לארץ, אבל למה להרוס סיפור טוב.