מחפשים ביטחון או ריגושים?
כשנולד תינוק, אנחנו מרגישים ביטחון ויציבות, אבל המתח בין בני הזוג גובר. היא מבלה שעות בבית עם התינוק, הוא נמצא בעבודה פתוח יותר לריגושים. האם אפשר לגשר על הפערים בצרכים?
מצד אחד, אנחנו מתחתנים כדי למצוא יציבות, המשכיות ותחושת ביטחון בחיים. מצד שני, אנחנו זקוקים לשינויים, לריגושים ולהרפתקאות. הצרכים המנוגדים הללו יכולים לדור בכפיפה אחת אצל אותו אדם, אבל אז נשאל: איך ניתן להרגיש בטוח ועדיין לא לאבד את הריגוש?
לעיתים, המינון והעוצמה של צרכים מסוימים אצל אחד סותרים את אלה של בן הזוג, מה שמהווה בסיס לקונפליקט. החוכמה היא כמובן למצוא את האיזון המיוחל.
נדגיש מייד (כדי למנוע תגובות "פרועות") שהצורך בשינויים, סכנות, הרפתקאות ואתגרים אינו מצטמצם לעולם המיני בלבד. נכון, אחת הסיבות לבגידה היא הצורך בשינוי וריגוש, אבל זו לכל הדעות אינה הסיבה היחידה, ועל כך נדון בפעם אחרת. הצורך בשינוי, בניגוד לצורך ביציבות, מתבטא בכל תחומי החיים, כמו: תעסוקה וקריירה, מקום מגורים, אורח חיים, פעילות פנאי, קשרי חברות, תחביבים, לימודים ועוד.
סדר היום משתנה
העוצמה של צרכים אלה משתנה עם הזמן, וברוב המקרים הקונפליקטים מתגברים בתקופות מעבר, כשבני הזוג רגישים יותר. כמו למשל כשמצטרף תינוק למשפחה, אז מופר האיזון ויש צורך בהתארגנות מחדש של הזוג. בתקופה זו הצורך ביציבות ובתחושת ביטחון גובר מאוד, גם בגלל שהתוספת החדשה למשפחה מהווה שינוי מרגש בפני עצמו, וגם מתוך רצון להקדיש את מלוא האנרגיה לרך הנולד.
עם זאת, קורה שבמרוצת הזמן אחד מבני הזוג חש רוויה מסוימת ומביע שוב את הצורך שלו בגירויים נוספים. הטיפול האינטנסיבי בתינוק בכל שעות היממה מעורר את הצורך לעשות דברים ספונטניים בסדר יום פחות כבול, כפי שהיה בתחילת הנישואין. כאן מתפתחת קרקע פורייה לכעסים בין בני זוג ולהאשמות הדדיות.
כאשר המתח גובר ומתפתחות מריבות, האישה סופגת האשמות מבעלה בנוסח: את אובססיבית, היסטרית, איבדת כל פרופורציה, יש חיים בחוץ, גם אני בן אדם, גם לי מגיע יחס, תראי איך את נראית, החברים התרחקו מאיתנו, הדאגנות שלך מזיקה לילד.
גם האישה לא נשארת חייבת: אתה חסר אחריות, אתה מתנהג כמו ילד קטן, אתה לא מבין אותי, אתה לא רואה כמה קשה לי, אתה אגואיסט, אני לא אמא שלך, הגיע הזמן שתפנים שאתה אבא, אני לא המטפלת שלך, הגיע הזמן שתתבגר כבר.
סוג של מחול
ראשית יש צורך להכיר בכך שאנחנו מתנהלים על פני קווי רצף של צרכים שונים בנישואין. אחד מקווי הרצף האלה הוא כאמור הציר שנע בין הצורך ביציבות בקוטב אחד לבין הצורך בשינוי בקוטב השני. ציר אחר הוא הציר המחבר בין הצורך לביטוי ה'אני' לצורך בבניית ה'אנחנו'.
בשלבים הראשונים של הנישואין קיימת נטייה לוותר יותר על ה'אני' (האינדיבידואל) לטובת ה'אנחנו' (הזוגיות), אחר כך, בשלב כלשהו עולה הצורך בפרטיות, בהתפתחות אישית, בעצמאות ובמרחב אישי, וזה עשוי ליצור התנגשות עם מושג ה'אנחנו'.
בזוגיות מתקיים ניסיון מתמיד לספק את הצרכים הפרטיים מבלי לגרוע מהצרכים ההדדיים. כך, אחד הצירים הנוספים התובעים איזון בנישואין נע בין הצורך במרחק לבין הצורך בקירבה. לרוב מתנהל סוג של מחול בין בני זוג, כאשר בפרקי זמן מסוימים חלה התקרבות במובן של לעשות דברים ביחד וסיפוק הצורך באינטימיות, ובפרקי זמן אחרים מתמקדים בלעשות למען עצמנו ובשמירה על מרחב של פרטיות.
היכולת של הזוג להכיר בבעייתיות של מצב שבו כל אחד מהם ממוקם במקום מאוד מרוחק מהשני על קו הרצף ובנחיצות ביצירת איזון, היא זו שתביא לפתרון.
במקום להרגיע, היא מלחיצה
הנה דוגמה: מיכל ואבנר נשואים שלוש שנים והורים לשיר בת השנה וחצי. כשנישאו, שניהם עבדו כמתכנתים בחברת היי-טק. מיכל תיכננה לשוב לעבודה לאחר חופשה של שלושה חודשים, אבל ככל שהתקרב מועד החזרה לעבודה גמלה בה ההכרה שהיא לא מסוגלת להשאיר את שיר עם מטפלת ליום שלם. היא החליטה בתחילה להאריך את החופשה, ומאוחר יותר התפטרה מעבודתה.
אבנר, לעומתה, קיבל קידום בעבודה והג'וב החדש שאב אותו לגמרי. הוא שקע בעבודה אינסופית והגיע הביתה בשעות לילה מאוחרות. עד מהרה מיכל החלה לגלות אותות של תסכול, אכזבה, קיפוח, כעס ומרירות. היא התלוננה ללא הרף ולחצה על בעלה להפחית את כמות העבודה ולהשקיע יותר בזוגיות, בילדה, במשפחה.
אבנר התקומם על כך שאשתו לא מגלה הבנה למצוקה שלו ולא אמפתית לעובדה שהוא נקרע בין הצורך שלו בהגשמה מקצועית לרצון לבלות יותר בבית. לטענתו, במקום להרגיע ולעודד אותו, היא מעמיסה עליו לחץ נוסף. הוא הבטיח שהעומס בעבודה הוא זמני ושצפויה הקלה בעתיד, אבל מיכל לא נתנה אמון בהבטחותיו ודרשה פתרון מיידי. היא טענה שהשנים הקריטיות בגידול הילדה ובבניית הקשר הזוגי חולפות, ושנגרם נזק בלתי הפיך.
בינתיים התעורר אצל מיכל הרצון לשוב לעבודה, גם אם במתכונת חלקית, כי גם היא חשה בצורך להתפתחות והגשמה עצמית, בצורך בגירוי, בשינוי ובאתגר ובצורך לעשות למען עצמה.
כל אחד ויתר קצת
כל אחד מבני הזוג ניסה בדרכו למצוא תשובה לצרכיו, והסתירה בצרכים גרמה לחדירה של לחץ, איום וחרדה לתוך המערכת הזוגית. מיכל ואבנר פנו לייעוץ במטרה למצוא שיווי משקל בין הצרכים המנוגדים.
בעבודה משותפת הם הצליחו לנוע זה לקראת זו, כאשר אבנר ויתר מעט על הצורך הקרייריסטי למען הקירבה בזוגיות ומיכל למדה להסתגל יותר להיבט של מרחק בזוגיות. הם זיהו את הצרכים השונים וייחסו להם משקל שווה.
חשוב לדעת שהצורך בקירבה, באינטימיות זוגית ובמשפחתיות אינו עולה בחשיבותו על הצורך בהגשמה מקצועית מחוץ לבית. במקרה של מיכל ואבנר, שניהם למדו שאפשר ורצוי לשמור על ה'אני' מבלי לוותר על ה'אנחנו', ושניתן לספק את הצורך בשינוי ובריגוש תוך שמירת היציבות בזוגיות.
- הכותבת היא מאמנת זוגיות אישית ומנחת קבוצות ויחידים בנושאי זוגיות ונישואין. לאתר של בתיה ברק-ורבין לחצו כאן
לטורים הקודמים בסדרה:
