הנתיב הקסום של ריו-נגרו
כל אחד ימצא סיבה טובה כדי להיות תייר בחבל הארץ הפורה בדרום ארגנטינה, שמציע נופים עוצרי נשימה, אגמים מרהיבים, אתרי ספא וסקי, בתי קזינו ומפגש מרתק עם דינוזאורים
להמוני התיירים הפוקדים את ארגנטינה יש יעד אטרקטיבי חדש: ריו-נגרו (Rio Negro). לא בכדי קוסם כל כך חבל הארץ העשיר בדרום המדינה, שקרוי על שם הנהר השחור החוצה אותו ומשתרע על שטח שגודלו פי 4 משטחה של ישראל. יש בו מגוון רחב של גירויים תיירותיים: נופים עוצרי נשימה, אגמים מרהיבים, אתרי סקי, מרחצאות-ספא עתירי מינרלים, מטעים שלא מהעולם הזה עם פירות גרנדיוזיים ודרכי יין, שמורות של חיות-בר, ומעל לכל - מיפגש מרתק עם שרידי דינוזאוארים וצעידה לאורך נתיב עקבותיהם החקוקים בסלע.
לתיירים המבקשים להגיע לאיזור מומלץ לטוס לעיר נאוקן (Neuquen). שדה התעופה ממוקם סמוך לעיר המודרנית, בת 300 אלף התושבים. הטיסה מבואנוס איירס נמשכת כשעתיים ומחירה 50 דולר לכיוון אחד. מנאוקן עצמה אפשר לנסוע באוטובוס או ברכב שכור לסיורים במרחבים הענקיים של האיזור.
בעיני הארגנטינאים עצמם, נחשב מחוז ריו-נגרו לעוגן ההצלה העיקרי והעתידי ממצוקת המשבר הכלכלי שפקד את מדינתם בשנים האחרונות. חיי השפע של המחוז, שהוא העמק החקלאי הפורה ביותר של מדינה זו ,עומדים בניגוד גמור לתנאי המצוקה של יתר מחוזות המדינה. אדמה פוריה ומשובחת מאין כמוה, השקייה טבעית של מי גשם בחורף ארוך ומתמשך ותנאי גידול אורגניים מיוחדים – הם סוד ההצלחה של יצוא הפירות הגדול מחבל-ארץ זה.
מכ-200 בתי-אריזה מיוצאים לאירופה לארצות-הברית ולמקסיקו פירות משובחים כמו תפוחים, אגסים, שזיפים ואפרסקים, שממדי הענק שלהם אינם מוכרים כלל לצרכן הישראלי וטעמם הוא בגדר חוויה קולינרית.
בעקבות הדינוזאורים
בצמוד לחוות החקלאיות הענקיות שוכנת העיר רוקה (Roca), הקרוייה על שמו של גנרל שפיקד כאן על הלחימה באינדיאנים במאה ה-19. כיום מאכלסת את רוקה קהילה יהודית עניפה, החולשת על בית-כנסת צנוע שפועל מדי סוף שבוע, ובית-קברות. אם במתים עסקינן, כאן המקום להזכיר כי תוחלת החיים באיזור ריו-נגרו גבוהה למדי וכי כ-25 אחוז מתושבי האיזור זוכים לחצות את גיל 100. החיים הנינוחים והאוויר הצלול הם, מן הסתם, חלק מהסיבות לכך.
למי שמזדמן אל העיר מומלץ לבקר באחת מהמסעדות בעלות הסגנון האיטלקי, כמו למשל "De Felipe". וכדאי גם שלא לפסוח על הקונדיטוריה המפורסמת בת מאה השנים, "El Molino", שממשיכה מסורת מפוארת של שלושה דורות באפיית עוגות משובחות.
במרחק של מאה ק"מ מרוקה מצוי גן חיות אטרקטיבי שהקים זוג קשישים אוהבי חיות. לגן הזה מועברים אך ורק בעלי חיים שגדלו כגורים בבתים של חובבי חיות, ואינם יכולים להמשיך ולחיות שם בבגרותם. ניתן למצוא שם חתולי בר, פומות, זאבים, צבועים, שועלים, יענים, עטלפים, תנינים ועופות למיניהם.
אבל האטרקציה המרכזית בתחום ההולכים-על-ארבע שמורה, מן הסתם, לחמשת המוזיאונים לשרידי דינוזאורים שנתגלו בסביבה. הגדול והידוע שבהם הוא מוזיאון בכמן אל-צוקון (Bachman El-Chocon), הממוקם 80 ק"מ מהעיר נאוקן. המוזיאון, שהוקם ב-1997, ניצב בחזית אגם אל-צוקון, באיזור הניחן במזג-אוויר קיצוני בכל עונות השנה ומשופע ברוחות עזות, במיוחד באביב ובקיץ. בשנים האחרונות נמצאו באזור עצמות דינוזאורים, כמו גם צפרדעים, צבים ומאובנים, שגילם נע בין 97 ל-105 מיליון שנים. בין הדינוזאורים ששכנו באדמות אל צוקון בלטו אלה הצמחוניים, בעלי גוף גדול-ממדים, ראש קטן, צוואר וזנב ארוכים מאוד. הדינוזאור הטורף הארוך ביותר שהתגלה עד כה הוא הגייאנטוזאואר. דינוזאואר זה, שהילך על שתיים, היה בעל מוח בגודל של בננה בגולגולת שאורכה היה 1.8 מטר, לסתותיו הענקיות הכילו שיניים משוננות באורך של 20 מטר. אורכו הגיע עד 14 מטרים ומשקלו עד לשמונה טון. המאובן שהכיל 70 אחוז משלדו נמצא קבור מתחת לשכבות-חימר. האטרקציה המרכזית של המוזיאון הם העקבות האותנטיים של הדינוזאוארים, שנשתמרו להפליא בסלעים עד עצם היום הזה.
במבי היה פה
במרחק של 250 ק"מ צפונית מנאוקן מצויים מרחצאות הבריאות קופאגווה וקאוויווה (Copague, Cahuihue) הפועלים כגייזרים לכל דבר. המים הפורצים ממעמקי הקרקע הם מינרליים וחמים. למרחצאות צמודים בתי-מלון בתעריפים המתאימים לכל כיס.
400 ק"מ מערבה מנאוקן מומלץ מסלול הטיול של פארק לאנין (Lanin), בקירבת העיירה סן מרטין דה לוס ואנדס (San Martin de los Andes). הפארק משתרע לאורכה של רצועת רכסי האנדים, שמפרידה בין צילה לארגנטינה. פני הקרקע נעים מקיצוניות אחת לקיצוניות
שניה: מפסגות מושלגות לשפלות מישוריות ולכל אחד מחמשת האגמים העיקריים בפארק יש מערכת אקולוגית יייחודית משלו. בפארק מצויה גם סידרה של בריכות תרמיות, החבויות בצל עצי היער והינן פיסת גן-עדן, שאין בשום פנים ואופן להחמיץ.
פארק ענק נוסף באיזור האגמים של דרום- ארגנטינה, שמומלץ לבקר בו, הוא נאוול ואפי (Nahucl Huapi). הפארק הלאומי משתרע על שטח של כ-550 קמ"ר ונושא את שמו של האגם הסמוך לו. מסלולי ההליכה בפארק נוחים מאוד, כשהשבילים שבו מסומנים ומתוחזקים להפליא. שמורת הטבע של הפארק כוללת אגמים יפהפהיים, עם יער ענק של עצים נדירים הקרויים "מירטל" (Myrtle). לא בכדי בחר וולט דיסני ביער הזה לצורך איור סרטו האגדי "במבי".
בצמוד לאגם נאוול ואפי שוכנת העיר ברילוצה - בחורף אתר תיירות-סקי, בעל שם בינלאומי, שאליו נוהרים אלפי חובבי גלישה מרחבי העולם, ובקיץ עיר-מפלט לאלפי ארגנטינאים, הנמלטים מן החום של בואנוס איירס.
ברילוצה מציעה לנופשים בה מלונות מדהימים. המפואר שבהם הוא ה"Llao Llao" (חמישה כוכבים), המיועד לתיירים אמידים במיוחד. מחיר לחדר זוגי בו נע סביב ה-400 דולר ללילה, כולל ארוחת בוקר. בעל המלון, יהודי דתי, נוהג להעמיד בפסח את המלון לרשות אנשי חב"ד, העורכים "סדר" כהלכתו למאות תרמילאים ישראלים המזדמנים לאיזור.
מלון אטרקטיבי נוסף (ארבעה כוכבים), הוא "שלושת המלכים", שמחיר חדר זוגי בו, עם ארוחת בוקר, נע סביב ה-80 דולר. מלונות עממיים ניתן להשיג בתעריפים הנעים בין 20 ל-40 דולר.
במרחק של כ-100 ק"מ מברילוצה מצויה וילה אנגוסטורה - איזור המשופע באגמים ובהרים מושלגים, שבו מבלה בעיקר החברה הגבוהה של ארגנטינה. בחורף משמש המקום כאתר-סקי ובקייץ כאתר-דייג. לאלה החושקים בפינה רומנטית, מומלץ המלון המבודד "לה אסקונדידה" (המחבוא), הנושק לאגם יפהפה.
ולבסוף, אי אפשר שלא להזכיר את מיתקני הקידוחים לנפט באיזור נאוקן, הממלאים שטחים נרחבים ונישאים לגובה רב. האיזור הינו קרקע פוריה לקידוחים וחברות אירופאיות רבות קיבלו מממשלת ארגנטינה זכיונות לקידוח. בכך הן הפרו, למעשה, את השלווה הסטואית של האיזור, כשהן פוגעות באיתני הטבע, כפי שעשו זאת גם בתי הקזינו הרבים הפזורים בו. בין באי בתי הקזינו המקומיים בולט מספר לא מבוטל של צוענים, הלבושים במיטב מחלצותיהם ומזכירים דמויות מסרטיו של אמיר קוסטריצה. חבילות לא מבוטלות של דולרים נשלפות מכיסיהם ומוטלות על שולחן הרולטה. את ממונם, אגב, הם עושים בעיקר ממסחר במכוניות משומשות.
לפנייה לכתב/ת 
