הצד הארוטי של הטמטום
אורנה היתה הבת הראשונה שהמתיקה עמי סוד. לחשתי לה בחזרה שגם לי יש סודות, והיא אמרה שהיא חייבת לשמוע. גיליתי לה בסוד שאני מפשיט אותה בדמיוני, ואורנה התנהגה למופת. אני חושב שאורנה ביקשה ליהנות מהניסיון העשיר שלי מול החלון במקלחת של הבנות. היא גם התפשטה בפניי בתור גרסה מתקדמת של "לא משנה שאני בחדר"
היתה לנו בכיתה אחת שנראתה כלפי חוץ יותר קארין
מאשר קארין. הנסיונות לבחון את הדברים מחלון המקלחת בקיבוץ לא עלו יפה, היא התרחצה תמיד בחושך. הדרך היחידה היתה להסיק מסקנות לפי הפרצוף. הוא נראה כמו שהפרצוף של קארין נראה כשהיא מתנגבת ערומה מול החלון.
הבעיה היחידה עם הפרצוף הזה היתה שהשם שהוצמד לו היה יוכבד. לא הצלחנו לעלות על הדעת שמישהי שקוראים לה יוכבד מסתירה גוף יפה מתחת לבגדיה. יוכבד עצמה הבינה מה הבעיה. היא שינתה את שמה ל"יוכי", אלא שגם "יוכי" נשמע כמו מהימים שהיתה בעיה, כך שבגיל 16 "יוכי" הפכה ל"אורנה".
השם החדש השפיע לטובה על הדרך בה הבטנו בה. היה לה פרצוף שמאפשר לסלוח לה על היסטוריה ארוכה של שמות. ואורנה היתה היחידה שסיפרתי לה על המשמעות של קארין כדגם. מצאנו שפה משותפת כי ריחמנו זה על זו, ריחמתי על אורנה כמו שריחמתי על עצמי.
עצם הלחישה חוללה בי פלאים
היוזמה לשפה משותפת באה מצד אורנה. היא שאלה למה אני מקופל בתוך עצמי, ואמרתי שאני ביישן. לא יודע איך הצלחתי להגיד, אבל אמרתי. והתשובה הלא מתחמקת עשתה על אורנה רושם בל יימחה. היא שאלה אם אני מתבייש מבנות, כי היא
דווקא אוהבת בנים שמתביישים מבנות, ואמרתי שיש לי בעיה להביט לבנות בעיניים. אורנה לחשה על אוזני שגם היא סובלת מבעיה דומה, אם כי היא לא ממש מתביישת. עצם הלחישה חוללה בי פלאים. אורנה היתה הבת הראשונה שהמתיקה עמי סוד. לחשתי לה בחזרה שגם לי יש סודות, והיא אמרה שהיא חייבת לשמוע. גיליתי לה בסוד שאני מפשיט אותה בדמיוני, ואורנה התנהגה למופת. היא לא ברחה, נשארה לשבת קפואה במקומה. שעה קלה לאחר מכן, היא שאלה אם בדימיון שלי יש לה גוף יפה. אמרתי שתמיד אני מדמיין אותה עם גוף יפה, גם בימים שקראו לה עדיין יוכבד.
גיליתי את הצד הארוטי של הטמטום. אורנה שאלה אם יש עוד סודות כאלה, אבל לא זכרתי כלום. היא ישבה צמודה אלי, באופן שלא יכולתי לחשוב על שום דבר אחר, והמצאתי למענה סיפור מטומטם, שבקיץ האחרון, במחנה עבודה בקיבוץ, הצצתי כשהתרחצה בחושך והצלחתי לראותה ערומה באמצעות משקפת לראיית לילה. לא ראיתי אותה ערומה, אבל הבנתי שהיא רואה בגוף שלה סטטוס של מעבר מיוכי לאורנה.
והיא אכן חייכה אלי בסיפוק. היא אמרה שמאוחר בלילות, אבל רק אחרי שבדקה שהבנים נרדמו, היא ניסתה להתרחץ באור מלא, כתרגיל בביטחון עצמי שהיא כבר אורנה. אמרתי שהגוף שלה יפה כמו הפרצוף שלה, והיא אמרה תודה. ואז, בלי שהתכוונתי, התנהגתי כמו מפגר אמיתי. אמרתי לאורנה שיש לה שדיים יפים כמו שיש לקארין. מאז, דיברנו בינינו בחופשיות. לא היה אכפת לנו משום דבר. עשיתי מעצמי כסיל וסיפרתי לאורנה סיפורים שאפילו לא עלו על דעתי, ואורנה עשתה מעצמה כסילה ולא הפסיקה לשאול לפרטים, עד הפרט האחרון. זה הסוד רק שלנו, אמרה.
האווילות הפיחה בי רוח חיים
האווילות הפיחה בי רוח חיים. היא התקבלה יפה מאוד בכיתה. כמה בנות שאלו איפה הייתי עד עכשיו, וקארין, שעדיין הכנו ביחד שיעורי בית, אמרה שהיא לא מבינה מה עובר עליה בזמן האחרון שכאילו חם לה לידי.
פתאום, הבחינו בקיומי. גם הבנים וגם הבנות. אפילו, ניגשו אלי. סיפרו בדיחות, טפחו על השכם ושאלו מה נשמע. האמינו שהתגברתי על מה שהייתי קודם. היה ממש טוב. הסיבה עצמה לשינוי לא הטרידה אותי. ידעתי שאוהבים את הטמטום שלי ולא התחרטתי. גם אורנה ידעה בדיוק מה קורה, וגם היא לא חשבה שעלי לחזור ולהיות שקול. הטמטום היה יפה לשנינו. והיא באמת הזדהתה איתי. כלומר לא ממש הזדהתה, כי בכל זאת כבר קראו לה אורנה וגם היה לה פרצוף וגוף של נערה שאינה יכולה להזדהות ממש עם אחד כמוני, אבל הזדהתה מספיק כדי שתרשה לעצמה ליהנות מהסיפורים המגוחכים שלי.
אמרתי לאורנה שאם לא הייתי מתבייש, הייתי אומר לה שאני אוהב אותה. אורנה צחקקה כמו שמצחקקות בנות נבוכות. הישג בפני עצמו, מבחינתי. היא צחקקה גם במחנה הקיץ הבא, כששאלה אותי אם הבנים ימשיכו להציץ גם הפעם. אמרתי שאני לא חושב, ואורנה שאלה למה. אמרתי שהתבגרנו, אבל אורנה אמרה שאני לא כמו כולם. היא המשיכה להתקלח בחושך, אבל הפעם בידיעה שיש לי משקפת לראיה בלילה. אין פלא שהיתה לי תחושה שאני בכיוון הנכון.
התראינו לעתים קרובות. אורנה סיפרה לי על כל הבנים שהיא אוהבת, כל בן בתורו, ושאלה מה עליה לעשות ואם אני מוכן להעביר פתקים סודיים. היא קיבלה אליה בחום את כל הבנים שהיא אהבה, וכולם גם פגעו בה. הם לא הביעו רגש. היא לא שכבה איתם, אבל כעסה בגלל גובה הציפיות שלה. ובמקום לכעוס על הבנים, או על עצמה, היא כעסה עליי. היא אמרה שהיא לא מתכוונת אליי, ובכל זאת הטיחה בי עלבונות. וכדי להרגיע, בדיתי למענה סיפורי שדיים שלא סיפרתי לפני כן, כי אורנה אהבה שאנחנו מדברים על שדיים.
היחסים ביני לבין אורנה התהדקו ככל שאורנה התאהבה בבנים וככל שהם פגעו בה. יום אחד, שאלה אורנה למה לא מתייחסים אליה יפה. "מה אני מכוערת?" שאלה. איך יכולתי להגיד לה שהיא יפה? התביישתי להודות. הסמקתי כאילו היא שואלת אם אני רוצה לשכב איתה.
"אני רואה שגם אתה כמו כולם", אמרה משלא הצלחתי להוציא הגה.
"לא רועדים במצב כזה. רק תגיד אם אני יפה"
היה לי נעים שהנה גם אני כמו כולם, אבל הבנתי שלא זה הרגע. ואז, ללא התראה מוקדמת, אורנה התפשטה כדי שאוכל לדעת אם היא יפה. אמרה שלא אכפת לה משום דבר, אבל לא הייתי מוכן לתפנית. הידיים רעדו לי, הרגלים שקשקו, המחשבות גמגמו. כמעט התמוטטתי. "לא רועדים במצב כזה", אמרה אורנה בלגלוג חביב. "רק תגיד אם אני יפה".
אני חושב שאורנה ביקשה ליהנות מהניסיון העשיר שלי מול החלון במקלחת של הבנות. היא גם התפשטה בפניי בתור גרסה מתקדמת של "לא משנה שאני בחדר". התפשטה במיוחד שאראה אותה ערומה, אבל באדישות לעובדה שאני רואה. זו היתה עליית מדרגה. במקום להיות "לא משנה שאני בחדר", במובן שכאילו אני לא קיים, היא התפשטה בפניי במובן
של מי שדווקא נמצא בחדר אם כי עדיין לא משנה. בכל זאת, אף אחת לפניה לא התכוונה אלי במובן אישי כל כך.
הייתי מאושר באופן שכל מילה מיותרת. אבל אורנה חשבה שאני שותק כי אני לא רוצה להעליב. למזלה, היא לא נעלבה ממני כמו שנעלבים מבנים אחרים, כך שיכולנו בכל זאת להמשיך באותו מצב שהיא מסתובבת ערומה ואני מביט.
אורנה היתה כל כך מיואשת שכבר לא היה לה משנה שאני מלטף אותה, וגם נשכב מעליה, וגם, פתאום, אוהב אותה כאילו אני לא טיפש. היא אפילו לא נדהמה. טיפש קטן שלי, חזרה ואמרה כשהייתי מעליה ואחר כך גם בתוכה. "לא משנה לי שאתה שוכב מעלי", אמרה וחייכה אלי בטוב לב של נערה גדולה שאינה מציקה לחלשים.
הבלוג של סבסטיאן
לפנייה לכתב/ת 
היה לה פרצוף שמאפשר לסלוח על היסטוריה ארוכה של שמות
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
