כולן רוצות להיות מלכות

אמנם יש סולמות וחבלים, שירי עידוד וקלחי תירס, אבל אל תתבלבלו: זה לא מחנה של תנועת נוער מתבגר אלא ימי המיונים של מלכת המדבר. מיכל שכטר בילתה יום עם המתמודדות על מקום במסעות האתגריים, ופגשה נשים עם חלומות שייקחו אותן רחוק

מיכל שכטרעדכון אחרון: 05.04.06 , 08:58

לתשומת לבכן: עקב תנאי מזג האוויר נדחה יום המיונים אשר היה אמור להתקיים היום (ד'). מתמיינות שזומנו למועד זה מוזמנות להגיע מחר (ה') או ליום המיונים הנוסף ביום ו'. טלפון לבירורים: 9279037 - 03, 9279048 - 03.

מאות רבות של נשים מתקבצות השבוע בצדו של שביל נידח למדי ביערות בן שמן, עוברות שם מבחנים מפרכים שבסיומם יידעו אם הן בין הנבחרות/מובחרות שייצאו למסע מלכת המדבר 2006.

(צילום וידאו: דלית שחם)

במבט מרחוק זה נראה די נורא: היער מחולק לתחנות-פעילות ממוספרות בצורה בולטת, ובהן מכשירי עינוי שונים – חבלים, סולמות, רתמות קשירה מסוגים שונים, קיר טיפוס וגם מחצלות וכלי כתיבה שמרמזים על שיחות נפש במעגל. הממיינות ובעלות התפקידים האחרים לבושות בטריקו אדום, והנבחנות בטי-שירט לבן. ברקע אוהלים, סככות וגם שולחנות שיועמסו בצהריים בערימות סלטים, פיתות וקלחי תירס עבור ההמונות הרעבות. בחזרה לשבט הצופים, או לכל תנועת נוער אחרת שאף פעם לא רציתי להיות בה.

גם רמת האנרגיה מזכירה, ולא בגעגוע את ימי הנעורים. התפרצויות צחוקים, שירים בחרוזים (אחת ושתיים, שלום ארבע, מי כאן היא ממש מלכה......חמש, שש, ושבע – קבוצה שלוש הכי שווה...), מחיאות כפיים לזאת שהצליחה להגיע אל ראש קיר הטיפוס, וגם לזאת שנפלה והשתטחה על הגב, צעקות עידוד וצרחות שמחה.

אבל ככל שהתקרבתי, הבנתי שאני כבר לא בת 13, שכאן זה לא תנועת הנוער, שבעלות החולצות האדומות הן לא מדריכות, והכי חשוב - שהמתמודדות הן לא קבוצת בני הנוער בשלבי ההתבגרות הכי גרועים שלהם.

המסע הפנימי

מה שמתברר הוא שנשים מכל מיני מקומות, גילאים ומצבים, באות לכאן בלב הולם באמת. בצחוק הן יגידו שהן מפנטזות על הגבר הטורקי האציל שיפגשו במסען הנועז בים השחור, או בגבר האפריקאי שלזרועותיו יפלו בערבות אוגנדה, בדיוק לפני שהאריה מזנק לעברן, אבל ברצינות הן יספרו על רצונות וציפיות שונים לגמרי.

כל אחת מנסחת את זה אחרת, כל אחת מצפה למשהו קצת שונה, אבל בסופו של דבר הרגשתי שכולן אומרות בערך אותו דבר: הן רוצות שהחיים שלהן יהיו קצת שונים אחרי, שהמסע הזה יעניק להן הגדרה עצמית חדשה.

אסתר, בת 70, שמעה על אשה בת 71 שהשתתפה במסע בשנה שעברה. אז היא מילאה טפסים, סיפרה לילדים ולנכדים, והגיעה להתחרות עם נשים שחלקן 50 שנה צעירות ממנה. "ככה אני מרגישה כאן", אמרה לקבוצה תוך שהיא מניפה גזיר עיתון ועליו תמונת דוגמנית צעירה ותוססת. ואחת לידה, בשנות ה-30 המאוחרות לחייה, תמיד בבית, תמיד עם הילדים, תמיד עם הבעל – וכאן היא היא עצמה. רוצה להרגיש מה היא בכלל בלי כל הליווי הזה. אחרת דיברה על המון פחדים – מג'וקים, מחושך, מאנשים, מבושה. כאן היא באה להעיז. ואחרת, עולה חדשה מרוסיה, באה לבדוק אם היא בעצמה, בלי המשפחה, יכולה בכלל להשתייך.

לא שמעתי את כולן, אפילו לא את רובן, אבל מתחשק לי לבקש מצוות הממיינות והמארגנות פשוט לקחת את כולן. לא להשאיר אף אחת מאחור, מלבד את ד', שבעלה שלח אותה לשם, והיא בכלל היתה מעדיפה לנצל את הכסף כדי לקנות לעצמה כמה תכשיטים חדשים.