קמחא דפסחא תשס"ו: מתקשים לגייס תרומות

בעשור האחרון, ריטואל ההכנות לפסח ולראש השנה כולל גם מבצעי איסוף וחלוקת תרומות מזון לנזקקים. בשבועות שלפני החג פונים אל הציבור ארגוני התמחוי הישראלים, מקומיים כארציים, ומבקשים את עזרתו בגיוס מימון ומצרכים. מסקר שערך ארגון "לתת" לקראת פסח, עולה כי חלה עלייה של 28% במספר המשפחות שיתקשו לעבור את החג השנה ביחס לשנה שעברה. 36% מהמשפחות אינן יכולות להרשות לעצמן לרכוש מצות, ב-48% מהבתים לא יעלו בשר או דגים על שולחן החג, ואילו 10% מהמשפחות בישראל לא יסבו כלל לסדר פסח.

קשה להעריך את שוויים הכספי של מצרכי המזון שיחולקו השנה, גם לא את מספר האנשים שאריזות הקרטון המכילות ירקות, פירות ומוצרים יבשים, הועברו אליהן. ממדי העוני העצומים בישראל הביאו להקמתן של מאות עמותות תמחוי מקומיות, לצד ארגונים ארציים דוגמת "מאיר פנים", "לתת" ו"פתחון-לב". למרות הגידול המשמעותי בהיקף עבודתן, נגזרת ישירה של העמקת העוני, המדינה מתנערת

ממעורבות בפעילותן. בהיעדר התערבות רשמית, לאיש אין מושג כמה משפחות ובודדים מסתייעים בהן בפועל.

ובכל זאת, הנה כמה נתונים המעידים על ההיקף המסחרר של פעילות התמחוי: מבצע איסוף המזון של "לתת" ברשתות השופרסל וההיפרנטו הניב 400 טון מזון יבש בשווי של כחמישה מליון שקל, שיחולק על-ידי יותר ממאה עמותות מקומיות; "מאיר פנים" יאכיל כ-6,000 נזקקים שישתתפו ב-128 סדרים ציבוריים ברחבי הארץ; עשרות סדרים ציבוריים ייערכו גם במתנ"סים בכל הארץ, חלק מהם אף לקחו חלק במבצעי חלוקת מזון; ואילו סוחרי השוק הסיטונאי בירושלים תרמו כ-50 טונות של ירקות ופירות למבצע קמחא דפסחא שערכה המועצה הדתית בעיר. ואלה, כאמור, רק דוגמאות.

על שתי עובדות אין עוררין בין העוסקים בהזנת הנזקקים: חבילות הכוללות מאות טונות של מצרכים, בשווי של מיליוני שקלים, הועברו בסופו של דבר לעשרות אלפי בתי אב, אך קושי רב היה כרוך במימון מבצעי חלוקת המזון בפסח תשס"ו.

"קושי כלכלי נמצא בכל מקום". תור לחלוקת מזון (צילום ארכיון: רוני שיצר)

"הנתינה הצטמצמה לבודדים בעלי יכולת"

"המצב הכלכלי הקשה גרם לגרף הנזקקים לעלות השנה באופן חד וברור, ואנחנו לא מפסיקים לקבל פניות מאנשים", נאנח דודי זילברשלג, העומד בראש "מאיר פנים". השנה, הוא אומר, התמקד הארגון באיסוף תרומות כספיות למימון רכישת המזון, ולא באיסוף מצרכים. "לקראת ליל הסדר הקודם אספנו כ-1.5 מיליון שקל", הוא מוסיף. "השנה הגענו לסכום הזה רק בקושי, ותוך מאמץ גדול".

- מדוע, להערכתך, התקשיתם באיסוף התרומות השנה?

"משתי סיבות. הראשונה היא התחושה בקרב הציבור שאם המדינה לא נותנת - גם הפרט משוחרר מנתינה. המדינה במקרה זה מספקת דוגמה רעה לאזרח הקטן שמצפה שהיא, ולא הוא, תדאג לנזקקים לפני ליל הסדר. הסיבה השנייה היא דו"ח העוני המתפרסם מדי שנה. לעם ישראל, הקורא ושומע את הדיווחים על הנתונים המופיעים בדו"ח, נדמה שהעוני מתרכז אצל דתיים וערבים, ולכן הוא לא מרגיש

מחויב לתרום. אבל חשוב להדגיש שהקושי הכלכלי נמצא בכל מקום בארץ, וכי שכבות גדולות של אוכלוסייה מתמודדות איתו".

זילברשלג מעיד על השינוי שחל באופי התרומות. אם בעבר התקבלו בארגון סכומי כסף קטנים שיצאו מכיסם של אלפי אנשים פרטיים, הרי שהשנה מקורו של חלק נכבד מהתרומות בשני אנשי עסקים. "הראשון הוא איש היי טק החפץ בעילום שמו שתרם 100,000 דולר לקשישים עריריים המרותקים למיטותיהם", הוא מפרט. "השני הוא נוחי דנקנר, שהתקשר וסיפר שהוא מבקש לתרום 100,000 דולר בעבור מזון לפסח, ובזמן השיחה העלה את הסכום וביקש שלא נפרסם את המספר הסופי. אישית הייתי מעדיף שהנתינה תתפזר על-פני מעגלים רחבים יותר, ואני מרגיש שנכשלנו בתחום הזה. השנה הנתינה הצטמצמה למעגלים פרטיים קטנים יותר, לבודדים בעלי יכולת".

- מדוע אנשי עסקים, שתורמים באופן קבוע, נרתעים מסיוע לפרויקטים כמו איסוף מזון לנזקקים?

"עד היום העדיפו אנשי עסקים לתרום לתחומים שנחשבים 'סקסיים' יותר, ונדרשים לא פחות, כמו חינוך. הם נטו הרבה פחות לכיוון בריאות או מזון. למרות הביקורת הציבורית הרבה על משכורות העתק שלהם, ולמרות הרוח החברתית השוררת, אנחנו עדיין לא רואים פנייה מסיבית מצד המגזר העסקי. נדמה לי, עם זאת, שאנשים כמו נוחי דנקנר יכולים לעשות את השינוי.

"לאחרונה פגשתי איש עסקים מאוד מוכר, מוערך וידוע. הוא פנה אליי ואמר לי שהוא מאוד אוהב את מה שאנחנו עושים, ובמקביל שונא את הפעילות שלנו שנאה עזה. כששאלתי למה הוא הסביר שהוא חושב שאנחנו, וארגונים שכמונו, הורסים את האחריות האישית של כל אדם ואדם לגורלו, נותנים את הפתרון הקל והופכים אנשים לתלותיים. אני מכיר היטב את הטענה הזו וכמובן לא מסכים איתה, אבל בעלי יכולת רבים מעדיפים לתרום לארגונים אחרים ולא לדבר הבסיסי עצמו - אוכל. אני יכול רק לקוות שכיוון הרוח משתנה".

- יהיו השנה אנשים שלא תוכלו לעזור להם?

"לצערנו יהיו גם כאלה. אמנם ל-95% מן הפונים אנחנו מסוגלים לסייע, אך עדיין קיימים אותם חמישה אחוזים שנשיב את פניהם ריקם. רק בימים האחרונים קיבלנו פניה מ-500 משפחות אתיופיות הזקוקות לעזרה, והגענו למצב לא רגיל בו אנו נותנים צ'קים לאנשים איתם הם הולכים לקנות אוכל. המצב השנה קשה במיוחד, ואני מזמין את עם ישראל לסייע ככל יכולתו לכל אדם המבקש לקיים את ליל הסדר".

אנשים רבים יותר תורמים סכומים קטנים יותר

בימי שישי כמה שבועות לפני ליל הסדר, נוטע הרב דב קפלן שולחן פלסטיק פשוט בכיכר המרכזית בקיסריה ומציע לעוברים ושבים לתרום ביד רחבה. קפלן, רבה הראשי של קיסריה, פועל בשיתוף עם עמותת "חסד יגאל" כדי לסייע לנצרכי אור עקיבא. השנה אמורות התרומות להזין כמאה משפחות במצוקה הרשומות בשירותי הרווחה המקומיים. עריכת ליל סדר עולה כ-200 שקל למשפחה, הוא מפרט, אך כל סכום מתקבל בברכה.

אפשר היה לצפות כי האוכלוסייה המבוססת המתגוררת בקיסריה תהיה חשופה פחות למצב הכלכלי, אך הרב קפלן מדווח כי גם כאן הוא מורגש. "גם אם אנשים לא נפגעים אישית", הוא מאבחן, "יש באוויר תחושה של קושי ממנה לא ניתן להתעלם". אם "מאיר פנים" נעזר בתרומות בודדות אך משמעותיות, הרי שבקיסריה, אומר הרב, אנשים רבים יותר תורמים סכומים קטנים יותר. "בסיכומו של דבר יש איזון. הסכומים אמנם אינם גדולים כבעבר, אך יותר ויותר אנשים מרגישים צורך לתת".

במקביל לבקשת התרומות הכספיות, מתנדבי עמותת "חסד יגאל" מתייצבים בפתח מרכולים גדולים ואוספים תרומות מזון. "איסוף המזון הולך ונעשה קשה משנה לשנה", מספר הרב קפלן. "אם בעבר אנשים היו שמים בעגלה שישה בקבוקי שמן ותריסר שקיות אורז, הרי שהשנה הם מעבירים פריטים בודדים והמאמץ לאסוף כמויות הגיוניות גדול מאי פעם. אני יכול רק לקוות שבשנה הבאה ישתנה המצב הכלכלי אצל חלק גדול מעם ישראל, ולא נצטרך לעמוד עוד במצבים מן הסוג הזה".

לא רק המצב הכלכלי מקשה על איסוף התרומות, אלא גם החשדנות. "לאחרונה התרבו הגילויים בתקשורת על כספי תרומות שאינם מגיעים לנזקקים", הרב קפלן מסביר. "אנשים קוראים את הפרסומים והופכים, בצדק, לחשדניים. אדם שתורם רוצה לדעת שהכסף שלו מגיע למקומות הנכונים, הוא מחפש את הדרך לתרום בלב שקט. בקיסריה ניגשים אלי אנשים שיודעים על האיסוף שבועות רבים לפני שהוא מתחיל, ומבקשים לדעת מתי להגיע. במקביל הם מעדיפים לתרום פחות למקומות להם תרמו בעבר".

התלבטות אחרת המגיעה לאוזני הרב קשורה להגדרת העוני. "יש אנשים שחושבים שאין עוני בישראל והתחושה הזו פוטרת אותם מן הצורך לתרום", הוא מתאר. "נכון, העוני בישראל אינו דומה כלל לעוני בעולם השלישי, שם מתגוללים אנשים ברחובות ומחפשים בפחי האשפה. ונכון, יש אנשים שקוראים לעצמם נזקקים, אבל מוציאים את הכסף על טלפון סלולרי או בירות. ייתכן שלתוך רשימת הנזקקים, ההולכת וגדלה כל שנה, מסתננים אנשים שאינם רעבים ללחם. אבל רשויות הרווחה עושות מאמץ גדול כדי שהמזון הנקנה מכספי התרומות יגיע לאנשים שבאמת זקוקים לו".