עידן הפרינג'
"כוכבת הטלנובלות" משכנעת את הסלבריטאית שזה הזמן לפתוח את הצ'אקרות ואת חלון ההזדמנויות
אחד ממשפטי המפתח של יותר מדי שחקנים בעיר הגדולה, שמהווה גם סוג של "אני מאמין" עבורם, הוא "אם המזל לא דופק לך על הדלת, פתח לו את החלון". ככה לפחות נוהג לומר לי "הזמר של להיט אחד" בכל פעם שהוא מקבל טלפון מגלגלצ, שמדווח לו ששוב הוא לא הצליח להכניס שיר לפלייליסט הקשיח שלהם. "הייתי יכול כבר מזמן להתייאש ולפרוש מהתחום", הוא מנסה לשכנע את עצמו, "אבל אני לא! אני ממשיך להאמין שבסוף אמצא את הלהיט הבא, שיוכיח לילדים בגלי צה"ל ששולטים בתעשייה שלנו שאותי אי אפשר להביס".
שלוש שנים עברו מאז הפעם האחרונה ש"הזמר" כיכב במצעדים ובינתיים הוא מסתפק בלזמר ג'ינגלים על משחות שיניים, סוף עונה ופטריות ברגליים. זה חלון האפשרויות שהוא פתח לעצמו בהיעדר מזל שנוקש על דלתו, והוא מאוד מרוצה מזה.
כנראה שגם "כוכבת הטלנובלות" שמעה בקנטינה יותר מדי פעמים את המנטרה על פתיחת חלונות, אנרגיות חיוביות וצ'אקרות משוחררות, עד שהיא החליטה לעשות מעשה אקטיבי אחרי שלא הצליחה לחדור לאף אחת מהטלנובלות החדשות שמצטלמות בימים אלה.
"אחותי, מצאתי פתרון יצירתי למצב בו אנחנו תקועות", היא צהלה בטלפון יותר מדי מוקדם בבוקר יום שלישי, כשכל מה שעבר לי בראש היה "תקועה את! דברי בשם עצמך".
"נכון שאנחנו תמיד מתבכיינות שאין לנו מספיק עבודה ושהתיאטרון סגור בפני הצעירים?". "נו", מלמלתי בחוסר סבלנות, מקווה לחזור לישון אחרי ליל הוללות עם יותר מדי שתייה.
"אז ככה: אנחנו הולכות לעשות הצגה! ה-צ-ג-ה! את קולטת? את ואני! אני ואת!". "הכוכבת" המשיכה לצווח לי בתוך האוזן צווחות של התלהבות, מה שגרם לי להתעורר סופית ולשתף פעולה חלקית עם השיחה ההזויה שנחתה עליי.
"מה זאת אומרת אנחנו הולכות לעשות הצגה? ציפי פינס התקשרה אלייך באופן אישי עם הצעה לשחק במחזמר הבא של בית לסין?", שאלתי בעייפות.
"יותר טוב מזה!", המשיכה לצהול והוסיפה צחקוקים מעיקים.
"עושים ריאליטי למפורסמים תחת השם 'נולד לשחק', שבו הזוכה מקבל תפקיד ראשי בהבימה?", התלהבתי מהפורמט שהמצאתי (אני צריכה לשלוח העתק של זה לרותי רודנר בקשת. אולי היא תאהב את זה).
"לא, לא ולא. אנחנו הולכות לעשות פרינג'", הכריזה בהתרגשות.
"על מה לעזאזל את מדברת?", קטעתי את החגיגה שהלכה והתגברה מרגע לרגע, "מותק, את יודעת טוב מאוד שיש לי עקרונות: אני לא עושה הצגות ילדים, לא עושה פרינג' ולא עושה סרטי סטודנטים בחינם. אני מעדיפה לרעוב ללחם, לנקות בתים ולגור בתוך קופסת קרטון ברחוב אלנבי, רק לא לבזבז את הזמן שלי על שטויות חסרות תכלית".
המשפט הנ"ל גרר מצידה של המתלהבת נאום עקרונות עצבני על כך שזה מאוד חשוב להשתתף בסרטים של סטודנטים ("זאת הדרך שלנו לעודד יוצרים צעירים. חוץ מזה, לכי תדעי, אולי אחד מהם יהיה ניר ברגמן כשהוא יהיה גדול וייקח אותנו לפיצ'ר שלו), לעשות הצגות ילדים ("זאת הדרך שלנו להשפיע על עיצוב הדור הבא של המדינה") והצגות פרינג' ("אם אנחנו לא באים להבימה, הבימה תבוא אלינו"). הקשבתי היטב, למרות ששום דבר לא שכנע אותי לסור מהעמדה הנוקשה שלי.
"את זוכרת שפעם 'הדיווה' סיפרה לנו איך היא הגיעה למעמדה בזכות זה שהיא לא התייאשה ובנתה לעצמה חלון הזדמנויות בכל רגע נתון? אז ככה גם אנחנו צריכות להיות! תחשבי, את ואני מפורסמות וביחד אנחנו לפחות חצי נינט. התקשורת תמות על זה וזה יכול להביא קהל. מה את אומרת על זה?".
"לא!", יריתי בקצרה, "אין לי שום כוונה לבזבז את הזמן שלי בשביל להופיע מול חמישה אנשים מנומנמים במוסך בדרום העיר, לא לקבל כסף לחזרות ולהרכיב בעצמי את התפאורה. זה או הבימה או כלום".
"ומה עם האתגר?", ניסתה לשכנע אותי.
"בשביל אתגרים אני פותרת סודוקו בעיתון של שישי", עניתי וחזרתי לישון.
בצהריים התעוררתי לקול דפיקות היסטריות בדלת הדירה. הנודניקית מהבוקר עמדה בכניסה. מישהי פה לקחה יותר מדי ברצינות את העניין עם הדפיקות של המזל על הדלת ושאר אמונות טפלות ופסיכולוגיה בגרוש. חבל שהיא לא דופקת לאנשים אחרים על הדלת.
"קפה?", שאלתי תוך כדי שגררתי את עצמי למטבח, "תה? רעל עכברים? משהו שישתיק אותך?".
"די, תפסיקי להיות שלילית. תעשי לעצמך טובה ותקשיבי רגע!".
שתקתי.
"אתמול בלילה הכרתי במאי אחד בשושנה ג'ונסון".
"שכבתם?".
"את מוכנה להיות רצינית?".
"אני מאוד רצינית".
"לא, ממש לא", הזדעזעה הבתולה מרים. "הוא במאי צעיר שסיים לפני שנתיים לימודים בלונדון, היה עוזר במאי של רינה ירושלמי, הוא תרגם את ההצגה הכי מוצלחת בפרינג' של לונדון ורוצה להעלות את זה פה. נו, מה את אומרת?".
עוד לפני שהספקתי להגיב, היא שלפה עותק מודפס של המחזה וכפתה עליי לקרוא את העלילה, על שתי חברות שנוסעות לטיול אופניים באירופה ומגשימות את אהבתן הגופנית אחת לשנייה. סוג של יוסי וג'אגר מסטולים באמסטרדם - הגרסה הנשית והבריטית. האמת, לא רע בכלל.
אני לא עושה הצגות ילדים, פרינג' וסרטי סטודנטים בחינם מתוך עקרון. מצד שני, עקרונות נועדו לשבור אותם ואחרי הכל, אם המזל מתעקש לצלצל אליי בשעת בוקר מוקדמת, לדפוק לי בדלת כמה שעות אחרי ולהנחית לי מחזה ביד, למה שאגיד לו לא?
"תרימי לו טלפון ותקבעי לנו פגישה", אמרתי לה, "ואני מאוד מקווה בשבילך שלא אצטער על זה".
נ.ב.
אני מקווה שזה ברור לה ולו שמישהי במעמדי תראה גם כסף מכל העניין הזה.
כל קשר בין הדמויות למציאות אינו מקרי ביותר.
לטור הקודם של הסלבריטאית
