שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    ביישנות: תכונת אופי או הפרעה נפשית?

    מיליוני אנשים בעולם – כמעט מחצית מאוכלוסיית המערב – מוגדרים ביישנים • האם הביישנות היא הפרעה נפשית שמצריכה טיפול פסיכיאטרי, או שמדובר במצב טבעי לאנשים מסוימים, שרק חברות התרופות האינטרסנטיות תירגמו אותו לבעיה?

    "לפני כשמונה חודשים הגיע למרפאה שלי גבר צעיר והתיישב מולי בחוסר נוחות ניכר", מספר פרופ' יוסי זהר, מנהל מחלקה פסיכיאטרית ל ומרפאת חרדה במרכז הרפואי שיבא ויו"ר הסקציה לחרדה בארגון הפסיכיאטריה העולמי. "אחרי שיחה קצרה איתו התברר לי שהוא אקדמאי ועובד בחברת הייטק. זמן קצר קודם לכן הוא קיבל הצעת קידום מחמיאה, אבל בגלל הביישנות שממנה הוא סובל נאלץ לדחות אותה. הוא אמר לי: 'כחלק מהתפקיד החדש שהוצע לי, שמהווה קידום מקצועי משמעותי, אצטרך לנהל ישיבות צוות, ובזה אני לא אהיה מסוגל לעמוד'".

     

    לדברי פרופ' זהר, נ' בן ה-32 החליט לקבל טיפול נפשי, כיוון שביישנותו מפריעה לו ומתסכלת אותו. "מצד אחד, המעסיקים שלו מכירים בכישוריו, מעדיפים אותו על פני אחרים בחברה ורוצים לקדם אותו", מסביר הפסיכיאטר. "מצד שני, הפחד מונע ממנו להתקדם. לכן נוסף לביישנות הוא סובל גם מתחושת תסכול קשה, ממרירות ומחוסר יכולת למצות את הכישורים שלו".

     

    מחקרים מראים שמיליוני אנשים ברחבי העולם – למעשה, כמעט מחצית מאוכלוסיית המערב – מוגדרים ביישנים. אבל מהי בעצם ביישנות – תכונת אישיות או הפרעה חברתית? האם הביישנות, שנחשבה בעבר (בעיקר בקרב נשים) לתכונה מקובלת ומוערכת שהופיעה לצד צניעות, הפכה להפרעה נפשית? הפסיכיאטרים חלוקים בדעתם.

     

    הנושא יידון בכנס שייערך החודש בניו קאסל שבדרום וויילס החדשה. חלק מהמשתתפים יטענו שמדובר בהפרעה אמיתית שיש לטפל בה בתרופות, בעוד שעמיתיהם יגרסו שמדובר במצב טבעי לאנשים מסוימים, שרק חברות התרופות תירגמו אותו לבעיה.

     

    "אני מזדהה לחלוטין עם התפיסה הזו", מודה ד"ר פנחס דנון, מנהל מרכז קהילתי לבריאות הנפש ברחובות. "מתוך אינטרס כלכלי טהור מרחיבות חברות תרופות שונות את גבולות ההגדרה ממצב לבעיה שיש לטפל בה באמצעות תרופות. מיליוני אנשים – מבוגרים וילדים משני המינים – סובלים מביישנות על כל סוגיה וגוניה. מדובר בסבל אמיתי וניכר, שמשבש את החיים לחלק מהם. הם יתפתו לכל תרופה חדשה שתציע חברת תרופות, ובלבד שלא להיות שם יותר, בביישנות. אלא שבשנים האחרונות הפסיכיאטרים הבינו ש-90% מההפרעות החברתיות ניתנות לריפוי באמצעות טיפול נפשי התנהגותי-קוגניטיבי בלבד, ורק במקרים הקשים, העמידים, צריך לטפל גם תרופתית".

     

    הסיבות לביישנות

     

    מחקר שנערך לאחרונה באוניברסיטת סאסקס שבאנגליה תומך בגישה הזו. מתוצאותיו עולה שיהיה זה מוגזם להגדיר ביישנות כהפרעה. בחברה המערבית של ימינו הביישנות הפכה למצב לא בריא", אומרת ד"ר סוזי סקוט, סוציולוגית שעמדה בראש המחקר. "טיפול תרופתי שניתן לביישנות משמעו שצניעות ושמרנות הן כבר לא תכונות מקובלות בחברה שלנו, וכדי להצליח עלינו להיות רעשנים, אסרטיביים ומסוגלים להיות חלק פעיל מהחברה. זו הסיבה לכך שאנשים ביישנים מוצאים את עצמם לא אחת מאופיינים כחולים, ומוצע להם לקבל פסיכותרפיה וטיפול תרופתי".

     

    על פי המחקר האנגלי, שיפורסם בקרוב בכתב העת 'Siciology of Health & Illness', חוסר ביישנות הוא המצב הרצוי והנורמלי בחברה שלנו, ואנשים ביישנים הם אלה שצריכים להשתנות.

     

    עד היום לא ברור מה גורם לביישנות. מחקרים מסוימים טוענים שהחשש ממה שאחרים חושבים עליך, מביקורת קטלנית, הוא שגורם לבעיה. למשל, מחקר שנערך באוניברסיטת סטנפורד שבפאלו אלטו, ארה"ב, הראה שעל אף הנטייה הגנטית לביישנות, בקרב אנשים מסוימים היא נוצרת עקב חוסר ביטחון, חשש מביקורת וכדומה.

     

    ד"ר ברנרדו קרדוצ'י, מנהל המכון לחקר הביישנות בארה"ב, טוען שקצב החיים המודרני לא מאפשר לאנשים ביישנים לקחת את הזמן הנחוץ להם כדי 'להתחמם'.

     

    השאלה הגדולה שניצבת לפני הפסיכיאטרים היא מתי – אם בכלל – תכונת אופי הופכת להפרעה נפשית. "ביישנות כבעיה נמדדת על פי שני גורמים: יכולת תפקוד תקינה ופגיעה בפוטנציאל האישי", מסביר פרופ' זהר. "כך שברגע שהביישנות גורמת לסבל ומונעת תפקוד סביר, היא מוגדרת כהפרעה. החברה המערבית דורשת מכולנו למצות את הפוטנציאל האישי שלנו, כמו גם את החיים בכלל. כל מי שלא יכול לעשות את זה נחשב לביישן, ובמקרה הגרוע לסובל מפוביה חברתית".

     

    לדבריו, אנשים ביישנים פוחדים להישיר מבט, לנאום בציבור, לאכול במסעדות ואפילו להשתמש בשירותים ציבוריים. "הם נמנעים מהפעולות הפשוטות והיומיומיות האלה", אומר פרופ' זהר, "לא ממצים את היכולות האישיות והמקצועיות שלהם ומנדים את עצמם מחברת בני אדם".

     

    הטיפול שמקובל היום כולל חשיפה הדרגתית לדבר שגורם למטופל לחוש ביישנות, בהנחיית המטפל. בשיחה" הראשונה עם המטופל אני מרגיע אותו שמה שקורה לו מוכר ברפואה", אומר פרופ' זהר, "שהמנגנון המוחי שיוצר את המצב הזה ידוע לרופאים, ולכן כבר קיים טיפול יעיל ומוכח לבעיה. באותה פגישה אני ממליץ על נטילת תרופות מסוג חוסמי בטא, שעובדות על הסרוטונין ולא ממכרות. התרופות האלה משמשות שכבת מגן ראשונית, ועליה אני בונה בהדרגה את הביטחון העצמי של המטופל. אני מנחה אותו להיחשף בהדרגה לגורם הביישנות.

     

    "במקרה של נ', למשל, הצעתי לו שישתתף בישיבת המנהלים ויעיר במהלכה רק הערה אחת קצרה. כשהביטחון העצמי שלו התבסס ביקשתי ממנו להגביר את מידת המעורבות שלו, ובסוף הטיפול הצעתי לו לשמש יו"ר הישיבה".

     

    ואכן, נ' נרפא מהביישנות; בעזרת הטיפול הקצר והממוקד הוא היה מסוגל לקחת על עצמו את התפקיד שהוצע לו וממלא אותו בהצלחה.

     

    "אנשים אחרים, שחוששים מטיפול או לא מודעים ליכולת שלו לרפא, נמנעים ממנו, דבר שגורם להגבלת היכולות שלהם", אומר ד"ר דנון.

     

    "במקרים קיצוניים הטיפול הרווח הוא תרופתי. אבל היום, כשבזכות המחשבים והאינטרנט האנשים הביישנים מסוגלים להגיע למיצוי מקצועי גם בעבודה מהבית, הממסד הפסיכיאטרי יצטרך לגוון את היצע הטיפולים".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    ביישנות. כמעט מחצית מאוכלוסיית המערב בעניין
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים