ריח של אשה שחושבת עליי
לא הרחתי ריח כזה לפני כן, וגם לא תיארתי לעצמי שיש ריח מיוחד לאשה שחושבת עליי. זיהיתי את הריח כבר מהרגע הראשון. הספק היחיד היה לגבי זהותה. לא ידעתי מי היא אותה אשה, איך היא נראית והיכן היא נמצאת. ייתכן שהכרתי אותה פעם, ייתכן שנפגשנו פעם, וייתכן שאני מסרב להודות עד כמה אני תלוי ברומי . פרק א' של סיפור אהבה יומי בהמשכים
כשהסתגרתי בחדר, מגיף חלונות ותריסים, הרחתי אשה. תמיד אותה אשה. ריח של אשה שחושבת עליי. קשה להסביר מה זה ריח של אשה שחושבת עליי. לא הרחתי ריח כזה לפני כן, וגם לא תיארתי לעצמי שיש ריח מיוחד לאשה שחושבת עליי. למרות זאת, זיהיתי את הריח כבר מהרגע הראשון. ריח מגרה של אשה שחושבת עליי.
הספק היחיד היה לגבי זהותה. לא ידעתי מי היא, איך היא נראית והיכן היא נמצאת. ייתכן שהכרתי אותה פעם, ייתכן שנפגשנו פעם, וייתכן שאני מסרב להודות עד כמה אני תלוי ברומי. האפשרויות הן רבות, אבל לא היה לי ספק לגבי אופיו של הריח. בכל פעם שהריח מילא את חלל החדר, התרגשתי בדיוק כמו גבר שמתרגש מאשה שחושבת עליו. ואם עברו כמה שעות שהריח נעלם, הרגשתי עזוב ונבגד ושאלתי את עצמי היכן טעיתי. פתאום, הייתי מכור לריח של אשה.
"אתה מריח את האשה שהתגוררה לפניך בחדר הזה"
מייקל, ידידי הגווע על דעת עצמו, אמר שאין כאן חידה.
"אתה מריח את האשה שהתגוררה לפניך בחדר הזה", קבע בלי לאפשר לי להגיב.
מייקל הוא אדם שאומר ועושה. הוא ירד אל הקבלה, לברר מי גרה בחדר לפניי, וליתר ביטחון גם רחרח את כל החדרניות. משהעלה חרס, עלה חזרה אל החדר, כדי לרחרח אותו לאורכו ולרוחבו ומתחת לרהיטים ובתוך המדפים והמגירות.
"היא אשה שאוהבת אותך", הודיע סופית לאחר שלא הריח כלום.
יש למייקל צורת חשיבה של תיאוריות.
"אשה שמשאירה אחריה ריח שרק גבר אחד מסוגל להריח", אמר ופניו הרצינו כאילו הוא עומד מעל לקתדרה, "היא אשה שמאוהבת באותו גבר והוא גבר שמאוהב בה".
לא הצלחתי להבין כיצד ייתכן שאני מאוהב באשה לא מוכרת, ולהיפך - כיצד ייתכן שאני נאהב על ידי אשה שאינה מכירה אותי, אבל מייקל האמין בכוחן של תיאוריות.
"אתה צריך להבין", הסביר בלשון שמסבירים לילד קטן, "שתיאוריה אינה מסבירה בהכרח את המכניזם של עצמה. היא מתארת תופעה שאחר כך יש לחקור ולבדוק".
דיברנו על האשה ההיא כמו שדיברנו על מותו המתקרב. אולי לא הבנו את העניין עצמו, אך הבנו זה את זה.
"אתה משוכנע שאתה לא מכיר את האשה הזו?" חקר מייקל אחר העובדות הבדוקות.
השאלות שלו, אבל בעיקר התיאוריה, עזרו לי לזהות את הריח של רומי. כבר לא היה לי ספק. לא זיכרון של ריח, לא ריח מטפורי ולא ריח שמזכיר את רומי. הריח של רומי. אבל התביישתי לשתף פעולה עם תיאוריה מופרכת מעיקרה, ואמרתי למייקל שאני לא מכיר את האשה. אחר כך, בגלל העלבון שהתפשט על פניו, סיפרתי לו בפעם הראשונה על רומי. הוא התרגש והחליט לגמול לי במחווה מצדו. לקח אותי אל גשר חייו - הגשר ממנו הוא מתכנן לקפוץ אל מותו.
פרק ב': אהבה בוערת היא יצר של חשאיות או של וידוי?
הבלוג של סבסטיאן
לפנייה לכתב/ת 
