יינות ניו-זילנדים: סוביניון בלאן ושתן חתולים
לניו-זילנד תעשיית יין שלא כל כך מוכרת בארץ וחבל. שגיא קופר טעם יינות מהקצה הדרומי של כדור הארץ, התרשם, ויש לו כמה המלצות
ברי ססלוב, יינן ובעל יקב בוטיק ותיק בישראל, החליט לפני כשנה לעשות סיור בניו זילנד, חודש לפני הבציר שם. שנה אחר כך הוא ערך טעימה של מקצת מיינות הסוביניון בלאן שאהב שם, והטעימה היתה חוויה לא קטנה.
ססלוב סיפר שהסתובב וביקר ביקבים רבים באי הצפוני של ניו זילנד, וביקבים רבים נוספים בשליש הצפוני של האי הדרומי, בתוכם יקבים באזור מרלבורו, שהוא אולי אזור היין המוכר ביותר של ניו זילנד מחוץ לה. חלק מהביקורים הוא תאם מהארץ, וחלק פשוט ערך ללא תאום מראש. "לא משנה", הוא אמר,
"תמיד קיבלו אותי בברכה, תמיד היה ליינן המקומי זמן אלי ותמיד זה היה כיף".
ככלל, בניו זילנד 10 אזורי יין, מהצפון עד לדרום. ההבדל בינהם משתקף – בין השאר, כמובן – בזמני הבציר של ענבי השרדונה שגדלים באיים: הבציר האחרון, באוטגו, בכרמים הדרומיים ביותר בעולם, יכול להתקיים שישה עד שבעה שבועות אחרי הבציר הראשון, שייערך בחלקו הצפוני ביותר של האי הצפוני, בנורת'לנד, אוקלנד וג'יסבורן.
האזורים הידועים ביותר הם הואק'ס ביי - במרכז האי הצפוני, וולינגטון (ידוע יותר בזכות מרטינבורו) - בדרום האי הצפוני, ומרלבורו - הצפוני מזרחי באי הדרומי. בנוסף עליהם, שמות כמו נלסון, אוטגו וקנטרברי - האזור הרביעי בקצב הגידול שלו בניו זילנד - הם שמות מוכרים גם בחו"ל.
הנה כמה יינות מייצגים מהטעימה, שהיתה ארוכה יותר. על היינות האחרים, על ניחוחות השתן חתולים של הסוביניון בלאן ויותר על ניו זילנד והיינות שלה, אפשר לקרוא כאן.
אזור מרלבורו
"Paretai 2004" - זהו יין ממשפחת המותגים של מטואה, מחברות היין המובילות והותיקות של ניו זילנד. נכון, קלאודי ביי אולי ידועים יותר, אבל כמו שנראה מיד, היינות של מטואה הפתיעו, ובגדול. החברה – שהיא כיום חלק מברינג'ר בלאס, שבתורה היא כבר חלק מקונצרן ענק אחר, התחילה כחברה משפחתית קטנה בתחילת שנות השבעים. היום היא מייצרת יינות תחת מספר מותגים, מהם טעמנו שניים: הפרטאי מפגין גם הוא הרבה פסיפלורה, אבל יותר מהכל יש לו אותו ניחוח אופייני של שתן חתולים ו- gooseberry bush - ניחוחות שכאמור מאפיינים סובניון בלאן ניו-זילנדי. הוא מלא ניחוחות הדרים, ליים, ועוד. בפה יש לו פירות טרופיים וסיומת שמשרה מתיקות, לצד חומציות מצוינת. זה ללא ספק היה אחד הטובים בטעימה, שני אולי רק ליין אחר, מאותה חברה.
"Cloudy Bay 2004" - אולי המותג המפורסם ביותר של ניו זילנד, ואחד היינות שהיה יבוא שלהם לישראל. קלאודי ביי הוא שמו של המפרץ (ניתן לו על ידי קוק, מי אם לו) שאליו נשפך נהר וואירו, במרלבורו. היקב הוקם על ידי קייפ מנטל, חברת יין אוסטרלית ממרגרט ריבר, ב- 1985 והיום היא חלק מקונצרן מואה-הנסי. היקב קונה את הענבים שלו ממספר מקורות, רובם ככולם בעמק מרלבורו, וחלקם מחוץ לו. היין עצמו מצוין לכל הדעות – היה דווקא מהפחות מרשימים בטעימה. בפה הוא היה חלק מאוד, לא חמאתי, אלא פשוט חלק, עם סיומת מאוד נעימה. יין מאוזן מאוד.
אזור נלסון
"Kaimira Estate Nelson Sauvignon Blanc 2004" - הענבים ליין הזה של קאמירה הגיעו מחמישה אזורים שונים בנלסון, עברו תסיסה בנפרד, כל אחד עם סוג אחר של שמרים, ולבסוף עורבבו ליין אחד, מוגמר. התוצאה נפלאה, מלאה ניחוחות של פלפל ירוק ואדום, שממש מריחים את הגרגירים
שלו. זהו יין מתובל שמציג גם ארומות של אותו "גוסברי בוש". אזור נלסון מאופיין בגשם רב והוא נמצא בחלק המערבי, החשוף לרוחות ולגשם, של האי הדרומי – אבל הטמפרטורות שלו מאוזנות על ידי הים, דבר שמקל כנראה לא מעט על הכורמים באזור.
מה לסיום? יין קינוח, כמובן
הפעם מאזור מרטינבורו. ריזלינג בוטריטיס של יקב Margrain. היקב מייצר מגוון גדול של יינות, אבל ברי ססלוב בחר להביא איתו דווקא את הריזלינג בוטריטיס הזה, ולא בכדי. זה היה יין מעניין מאוד, זהוב עמוק, מלא ארומות מינרליות, תפוחים והדרים. המתיקות שלו היתה עניין כמעט טכני, מאוזנת היטב על ידי חומציות היין ולא מכבידה. אולי לא יין גדול, אבל בהחלט טעים ואיכותי. כמו אחרים, זהו לא יין ליצוא.
הטעימה הזאת היתה ללא ספק מנה גדושה ומבורכת של סוביניון בלאן. המצער הוא שחלק גדול מהיינות לא מיועד בכלל ליצוא, ונצרך בניו זילנד עצמה, והמצער עוד יותר הוא שאפילו את אלה שכן מיועדים ליצוא, נזכה לראות כאן רק אם וכאשר מישהו יחליט ש"יש לזה כאן שוק", ושהמחירים מתאימים. אולי יהיה זה ססלוב עצמו. בינתיים, תודה לברי, נילי ורוני ססלוב, על הטעימה והארוח.
