המון סלט וקבב כבש - סופ"ש בריא לכאורה

את סוף השבוע הראשון של החזרה לשגרה שאחרי החגים התחלתי בטלפון לגברת ואמרתי: "אני מפוצץ מאוכל, נמאס פשוט נמאס. איני יכול להביט יותר על נתח סינטה או כרע תרנגולת, ואפילו הפזילה לכיוון המבורגר עסיסי קשה עלי. נשברתי. היום ברשותך בא לי סלט". "O.K, אתה רוצה שאני אכין?" שאלה הגברת. "מאוד", עניתי שכן המחשבה על סלט בריא ומרענן שיחכה לי אחרי יום שישי של עבודה מפרכת ערבה לאוזני.

"אלו ההוראות, תקן אותי אם אני טועה: למיטב זכרוני, יש צורך במלפפונים - לא מהסופר חלילה, אבל אם אין ברירה אז חובה להוציא להם את הפנים המימי. עגבניות יציבות, לא אדומות מדי ולא ירוקות מדי, משהו טוב באמצע. צנוניות חתוכות לפלחים דקים. פלפלים בכל הצבעים. את חלקן אני קולה על מחבת ברזל, מקלפת ומוסיפה לסלט לתוספת ריח", היא המשיכה, "את הגזר לחתוך לריבועים קטנים בלבד. לא רצועות בקולפן ולא לגפרורים - לתוספת פריכות ומרקם. איך אני עד כאן?" היא שאלה. 

"עד כאן מעולה", עניתי בהלם. "פלפלון קטן חריף", היא המשיכה, "שמן זית מהבקבוק השמור לנושא, מלח, פלפל שחור, שן שום מגורדת, המון ירק, ביצה קשה מגורדת, הכל קצוץ דק ואסטתי. אההה... ולהגיש בקערות עמוקות עם כף". ניסיתי אבל לא הצלחתי לקטוע את שטף דיבורה, "לחם שחור עם קליפה קשה, ובצד יוגורט כבשים עם מעט פלפל שחור גרוס, בצל ירוק ושמן זית".

"לא יאומן" התלהבתי, "אני ממש המום מאיך שאת זוכרת בדיוק איך הנודניק שלך אוהב את הסלט שלו". "אל תתרגש", היא ענתה, "פשוט פתחתי את היומן והקראתי לך את הפיסקה מהפעם האחרונה שחטפת התקפת בריאות".

בערב, בעודי בולס את הסלט לאיטי, (לא לפני ששפרתי תיבול – בכל זאת מגע השף), תוך שאני מוסיף מפעם לפעם מקערת היוגורט הצונן, בזמן שאני צופה בשיעור יוגה בכבלים, הרגשתי קליל ובריא מתמיד. נשבעתי לעצמי שלפחות בסופ"ש הזה אני אוכל רק כך. אבל אז התקשר נחום.

ובכן חברים החלטתי להכיר לכם עוד כמה מחברי. אני גאה להציג את נחום, טומי וצביקה. הראשון איש בירה, השני איש יין, והשלישי איש מזון ומשקאות. המשותף לכולנו הוא אהבת הארץ, טיולים קצרים ולפני שאשכח, גם אוכל. 

יצאנו מוקדם בבוקר יום א' ("בטח", הוסיף צביקה בגיחוך, "טיול של גברים, יוצאים בזמן") עצרנו לקפה מתרמוס שלווה בבסקוויט פתי בר, מחווה נוסטלגית למילואים של נחום. כעבור חצי שעה עצרנו לקפה הפוך מצויין - מחווה נוסטליגית למילואים שלי. אח"כ עצרנו לקפה עם חביתה - מחווה לרעב של כולנו. לבסוף, הגענו לחמת גדר. היה כיף. במיוחד מתחם הVIP המושקע והמסאג' של גברת צעירה בשם יעל, שנראתה שברירית אבל היו לה אצבעות פלדה. וסימכו עלי, מסז'ים הוא סוג של "ספורט" שאני בהחלט מבין בו. בעודנו שוכבים, רגלינו במים הלוהטים, המתח של החגים מתנדף לאיטו, התחלנו להתלבט היכן נאכל. "נימר", אמרתי בפסקנות, "מתגעגע לכרובית המטוגנת המצויינת ולשפע הסלטים הטריים". "דיאנה", אמר טומי נחרצות, "דיאנה", הסכמנו כולנו פה אחד.

המון סלטים. סלט זעתר, "דיאנה"                         (צילום: אלעד גרשגורן)

משתה ב"דיאנה"

רבות נכתב על מסעדת דיאנה שנקראת כך על שם שכונת דיאנה בנצרת. ביום ראשון כשהגענו לשם, המסעדה הייתה די ריקה, וטוב שכך, שכן היינו מורעבים. מליון סלטים וירק טרי התחילו לזרום שולחן. לעיקרית הלכנו על תערובות של אותו קבב כבש הנקצץ לעינך וצלעות טלה הצלויות למשעי, חפות כמעט לגמרי משומן והעצם שלהן חשופה. כל זה הוגש על פיתה עיראקית עם המון ירקות קלויים על הגריל. לא אנטיפסטי יאפי אלא משהו באלאדי. בצלים, עגבניות, פלפלים ותפוח"א אפויים. הפיתה שספגה את רוב הטעמים ומיצי הבשר הייתה טעימה אף היא.

הביקור בדיאנה נוטה להזכיר לי ביקור במסעדות שאנחנו אוהבים בחו"ל. כאלה שלוקחות את חומרי הגלם המצויינים של הסביבה ולא מתעסקות איתם יותר מדי. אצלנו זה היה הכבש הירקות, החומוס והטחינה, ושפע הירק. לדוגמה, מנה של במיה דקיקה, קלויה על הגריל, עם מעט שמן זית ומלח, יותר מזה לא צריך, או הטחינה הנפלאה, שכל מה שתוסיפו לה בין אם זה עגבניות, חצילים או כרובית יצא לכם מעדן. אפילו המתוקים המזרחיים הקלאסיים לקינוח, היו טובים במיוחד. חזרתי הביתה מאוחר, עייף ולאה, אך שלו מהגופרית.

"איך היה?" שאלה הגברת. "אני מפוצץ", עניתי. "טוב", היא אמרה תוך שהיא מדפדפת ביומן, "מחר סלט".

המרכיבים:

לקבב:

1.2 ק"ג בשר כבש די שמן (אפשר להוסיף נתחים מהפלדה או כמו בדיינה לקנות גם צלעות ולקצוץ פנימה את השומן המיותר ואת הבשר שצמוד לעצם) קצוץ גס בסכין מאכלת, או אם אין ברירה טחון גס

מעט מלח

1 כפית פלפל שחור

1 כפית בהרט לקציצות

1/2 כוס צנוברים גדולים

2 בצלים בינוניים קצוצים דק מאוד

חופן פטרוזיליה, ללא הגבעול, קצוץ דק

לשיפודים:

כ-20 בצלים קטנים עם הקליפה

כ-10 עגבניות שרי (הגדולות יותר)

ומספר פלפלים בכל הצבעים

כלים: 10 שיפודי מתכת (עולה גרושים אבל שווה מליון)

1. שמים את כל מרכיבי הקבב בקערה ולשים היטב בידיים. יוצרים קציצות קטנות ועבות, ומשפדים אותן לסרוגין על שיפודים יחד עם הירקות.
2. צולים על גריל ומגישים עם טחינה מעולה (כזאת שמכינים לבד עם עגבניות חתוכות לקוביות ומעט פלפל חריף)
3. אפשר לקלות על הגריל פיתה עירקית, לשחרר את הבשר והירקות מהשיפודים על הפיתה שתשמש כצלחת הגשה ומלמעלה שפע של פטרוזילה טרייה, ובאה לחובבי הכבש עדנה.