שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    ברנינג מן: "ושתהיה לך שריפה טובה"
    כשתקראו את הקטע הבא יכול להיות שתרגישו שהשתגעתם. זה לא אתם, אלא אלפי האמריקאים שחוגגים בכל שנה במדבר בנאבדה את פסטיבל "האיש הבוער", הפסטיבל הכי פסיכדלי שעוד לא הייתם בו. בשבוע הבא זה יקרה שוב

    זה אירוע שאנשים מחכים לו כל החיים, והם אפילו לא יודעים את זה. וכמה שלא יספרו לכם עליו, ולא משנה איזה ניצוץ בעיניים יהיה למספר, ההתרחשות המדהימה הזאת עדיין תישאר מחוץ לגבולות הדמיון. כי לנסות להסביר את פסטיבל ברנינג מן (Burning Man) זה כמו לנסות להסביר לעיוור מהו צבע, נכתב באתר האינטרנט הרשמי. רק אחרי שחוויתם תוכלו להתחיל להבין, אומרים הספרים. אז איזו עוד סיבה צריך כדי לארוז תיק קטן ולצאת לערבות נבאדה ארצות הברית, שם בכל שנה מתקיים הפסטיבל?

     


    האיש הבוער. "כל מה שהכרת מתנפץ לרסיסים" (צילומים: אריאל תמיר)

     

    ברנינג מן הוא הילולה שנתית שבמהלכה נשרפת דמות אדם במרכז מעגל, כשסביבו חגים רבבות אנשים במשך שבוע ימים בבלק רוק סיטי, באמצע המדבר. הפסטיבל מבוסס על שלושה ערכים מרכזיים: יצירתיות, נתינה וחופש. כל מי שנוטל חלק באירוע לא מתחייב לכלום אבל מתבקש להשתתף, כלומר להביע, להיחשף ולתמוך באחרים ובאירוע. איך לעשות את זה? איך שיוצא. איש הישר בעיניו יעשה. המטרה היא לשבור את החוקים כי אין שום כללים מנחים.

     

    "אל תתחפש לחתול כי הסקרנות תהרוג אותך" 

    אין הרבה דרכים להגיע לבלק רוק סיטי. אפשר לעשות את זה ברכב שכור ואפשר בטרמפים. שדה התעופה הקרוב ביותר נמצא בעיר רינו, כ-200 ק"מ משם. זירת האירוע מכונה פלאיה, והיא בעצם אגם שהתייבש והותיר מעין מישור חולי מוקף הרים. אני בחרתי בטרמפים והיה לי המון מזל. המאסף שלי היה אדם בתחפושת דונלד דאק שנסע לאט ודיבר בשקט: "פעם ראשונה, אה? אתה כל כך תיהנה שתצא משם אחרון. תזכור, אל תתחפש לחתול כי הסקרנות תהרוג אותך. אתה נכנס למבחן שבו כל מה שהכרת מתנפץ לרסיסים ובסופו אתה יוצא שלם יותר. זה קרב בין הגוף והטבע שבסיומו מתפייסים הנשמה והדמיון. תהיה פתוח, תיצמד לאמת ושתהיה לך שריפה טובה".

     


    "תוכלו להקפיץ אותי לשש וירד מהפסים?"

     

    לאחר שעתיים של נסיעה בעצלתיים נפרסה מול עינינו עיר הסלע השחור, כולה תחת מעטה של רוח ואבק. סופת חול קטלנית החליטה לקבל את פנינו. בת יענה לבבית הגישה לנו את הכרטיסים והבהירה שהולך להישאר מעורפל. דונלד תקע פאה על ראשי והתקדם לעבר שער הכניסה שם נתקלנו בשומר סף שנעל מגפי בוקרים, לבש חליפת חלל וחבש פומפיה. "הוא בתול", סינן לעברו דונלד מבעד לחלון, ומיד ננעץ קנה רובה צעצוע מנצנץ לתוך פרצופי. "צא מהאוטו וצעד לכוון הפעמון", פקד השומר בזעף. נעמדתי תחת לוע מתכתי ענק ונתקפתי אימה: השתגעתי לבוא הנה? צילצלתי בכל כוחי בפעמון וגרמתי לשאון צפירות של מאות המכוניות שמאחורינו.

     

    "הוא בתול", צווחה חבורת בנות לבושות בגלימות שעטה עלי כלהקת עורבים. אחת אחת הן הפליקו לי על התחת בעוצמה. דונלד הניח לצדי את התיקים שלי, ולפני שנעלם סינן: "חכה ותראה, עוד נתראה". הלכתי לבר. סנטה קלאוס הגיש יין כחול לשוטרים אדומים. "אתן לך כוס במחיר אחד", פלט לעברי, "אמץ אותה, שמור עליה כעל בבת עינך. תן לה שם, ותר עליה רק למטרות אהבה". היין הכחול היה מהול במשהו וכוס אחת סיחררה אותי.

     

    צנחן עם גורמטים ובנות בחוטיני 

    פתאום הרמתי את ראשי וגיליתי שאני נגרר על ידי לווייתן ענק, או במבט שני, משאית בתחפושת לווייתן. על הגג שלה פיזזה להקת בתולות ים בביקיני וחוטיני ומתוכה בקעו צלילי מוזיקת האוס. "תרגיש בבית, בוא עלה", קראו לי. טיפסתי במעלה המעקה, קפצתי מעל החומה הנשית ונחתתי על מזרן שהונח במרכז.

     


    אין לדעת על איזה כלי רכב תמצא את עצמך

     

    כשהתעוררתי עוד היה אור. פקחתי את עיני ופערתי את פי בתדהמה למראה מירוץ אופניים של אלפי בחורות חשופות חזה. ראשו של דונלד ביצבץ מאי-שם: "בוא, נוסעים לאיש הבוער". הדרך הייתה רצופת מכשולים, כולל דינוזאור מתכתי נושף אש וחייל גרילה מדברי יורה מים.

     

    חנינו ליד ספינה ועלינו לקצה התורן בתקווה לראות את האופק. מולנו ניצב פסל האיש, עדיין לא בוער. סביבו נבנו מגוון מתקני שעשוע פסיכדליים, ביניהם שוטט המון של ערומים ומחופשים. אולי הג'ונגל הכאוטי הזה הוא בעצם סדר חברתי חדש הקורא תיגר על החומרנות הקפיטליסטית? האם אני חלק משבט מחתרתי הדוגל באהבה ללא תנאי? ואולי אני בעצם שותף לסדום ועמורה, לפולחן עגל הזהב?

     

    על הסיפון נחת צנחן עם גורמטים ועיני קרפד. "אתה ישראלי?", שאלתי אותו. "הייתי", הוא ענה. "עכשיו אני רב. הזמינו אותי לארגן במקדש חתונה בין שתי נשים. תוכלו להקפיץ אותי לשש וירד מהפסים?". אני לא הבנתי, אבל דונאלד הסביר לי ששמות הרחובות הם שילוב של תסמיני שגעון ושעות השעון: ארבע ואמנזיה, חצות והזיה. הסיבה: כאן המקום והזמן להיות לא שפוי.

     

    מקדש העץ הוקם בין בובת ענק שמחטטת באף, מדוזה רוטטת על שמונה רגליים ונימפות ברזל שטפטפו אש מהידיים. פיה עם זנב הסבירה לי שהאיש הוא הסמל, אבל המקדש הוא הלב. נהוג לתקוע בין זיזיו פתקי משאלות, ממש כמו בכותל. בכל שנה, עם תום האירוע, שורפים קודם את האיש, אחריו את כל העיר, ולבסוף את המקדש. השחלתי את הפתק שלי תחת עמודי המקדש ופניתי חזרה למאהל. בדרך עברתי ליד כלוב זכוכית שבתוכו התגפפו גמד וכלה. חשתי הזדהות. שלישיית נגני כינור, חצוצרה ומשור ניגנה לנו שיר ערש.

     

    אז מה זה הדבר הזה?

    פסטיבל האיש הבוער נולד ב-1986‬ בחוף נודיסטים בסן פרנסיסקו. מארגן האירוע עד היום, לארי הארווי, הגדיר את המעשה כפעולה ספונטנית של ביטוי עצמי קיצוני. באותם ימים האירוע היה קטן, וכמוהו גם האיש הבוער בעצמו. ליל החגיגה היה הלילה הקצר בשנה, בין 21 ל-22 ביוני. ככל שהתרבו המשתתפים כך התנגדה המשטרה לקיום המסיבות החשודות, וב-1990 מצאו הארווי ושותפיו את מדבר הסלע השחור, 200 ק"מ דרומית לרינו.

     


    כולם לוקחים חלק בפסטיבל

     

    במשך שבוע נבנית שם עיר של קרוואנים ואוהלים, ובסוף האירוע כולם מתקפלים ומיצגי האמנות נשרפים. המארגנים ממליצים על שתי דרכים עיקריות להשתתף בצורה פעילה בפסטיבל: התקנים אמנותיים ומחנות קונספטואליים. התקנים אמנותיים יכולים להיות פסלים, מתקני שעשוע או במות נגינה. מחנות קונספטואליים מתאפיינים בפעילות חברתית משותפת, כמו מסיבות על כל סוגיהן, מדיטציות המוניות, מקלחות משותפות, מיטות מסאז' ועוד. בין המחנות המוזרים ביותר שראיתי היו שם תא טלפון לאלוהים (כל אחד יכול לגשת ולפנות בשאלה לאלוהיו‭.(‬ בצד השני של הקו נמצאת סוכת עץ שבה מוזמן כל מי שחושב שהוא אלוהים לשבת ולענות על פניות הציבור.

     

    מארגני האירוע ניסחו עקרונות מנחים לחגיגה המדברית בת השבוע: הכל חינם. כל אחד יכול להשתתף. האירוע מוקדש להענקת מתנות, והמארגנים מתנגדים לחלוטין לכל פעילות מסחרית, אך מעודדים כל צורה קיצונית של ביטוי עצמי. למען הסביבה מבטיחים המארגנים שעם סיום הפסטיבל לא יישאר שום זכר להתנהלותו במקום. אחד הגופים שקשורים לאירוע הוא "האגודה הקקופונית‭,"‬ קבוצה של חובבי רוחניות שהציעו את המעבר למדבר בנבאדה. גם החיבור לנודיזם נשמר יפה.

     

    ברנינג מן התפתח במהלך השנים ואם ב-1986 השתתפו רק בודדים, בתחילת שנות ה-90 נאספו כבר אלפים, וכיום מצפים ליותר מ-40 אלף משתתפים בפסטיבל הקרוב, שיחל ב-28 באוגוסט תחת הכותרת "תקווה ופחד: העתיד".

     

    במקרה והחלטתם לנסוע 

    המקום: בלק רוק סיטי (עיר הסלע השחור) במדינת נבאדה, בלב המדבר. הזמן:

     28 באוגוסט עד ה-4 בספטמבר. המחיר: 250‬ דולר לכרטיס כניסה. וקחו בחשבון עוד כמה הוצאות על פריטים הדרושים לשבוע הישרדות במדבר. לינה: אפשר להסתפק באוהל אבל עדיף לשכור קרוואן. וכדאי גם להגיע מצויידים באופניים. חייבים לדאוג למים, ולהרבה. מספיק לסחוב שני סטים של בגדים, כי חם ביום, קר בלילה ואין מקלחת. בשטח האירוע יש הכל אבל אין על מה לבזבז כסף, כי הדבר היחיד שאפשר לקנות זה תה, קרח ואולי איזה פרח. חשוב להביא מתנות להחלפה, וכמובן מצלמה. מידע נוסף אפשר למצוא באתר הפסטיבל.

     

    • לאירועים נוספים בעולם לחץ כאן

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    פעולה ספונטנית
    צילום: אריאל תמיר
    ביטוי עצמי קיצוני
    צילום: אריאל תמיר
    קרב בין הגוף לטבע
    צילום: אריאל תמיר
    פיוס בין הנשמה לדמיון
    צילום: אריאל תמיר
    מומלצים