רוצח בתו ישלם למדינה 1.5 מיליון על החיפושים

בית משפט השלום בירושלים קיבל היום (ה') את תביעת הפיצויים שהגישה המדינה נגד אלי פימשטיין, אביה של הפעוטה הודיה קדם שהורשע ברצח בתו, הודיה קדם בת השנתיים. בפסק דין ארוך ומנומק קובעת השופטת מלכה אביב כי פימשטיין ישלם למדינה סכום של כמיליון שקלים וחצי - עלות החיפושים אחר הילדה.

תזכורת: במשך ארבעה ימים חיפשה המדינה כולה בדאגה גדולה אחר הודיה הפעוטה. אביה של הפעוטה, אלי פימשטיין, טען כל העת כי אינו יודע לאן נעלמה. רק לאחר ארבעה ימי חיפושים התגלתה גופתה של הודיה הפעוטה והתבררה האמת המרה. אביה הוא שביצע את הרצח הנורא ולאחר מכן קבר את הגופה.

בפסק דינה כתבה השופטת :"אני מקבלת את התביעה במלואה וקובעת כי הנתבע ישלם לתובעת את הוצאותיה בגין ארבעה ימים של חיפושים. על-פי כתב התביעה עומד סכום זה על סך של 1,425,000 שקלים. הסכום ישולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל". כמו כן חוייב פימשטיין לשלם סך של 10,000 שקלים הוצאות הליך בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.  

בפסק דינה מנמקת השופטת כי "כאשר מדובר בחיי אדם, רצוי והכרחי לשים את רף ההשקעה גבוה ביותר, אותה השקעה שהמדינה תהיה מוכנה להשקיע כדי לנסות ולהציל חיים. המדינה מחוייבת להגן על אזרחיה ולהצילם בעת מצוקה בין אם מדובר באיום לאומי, כגון מלחמה או פיגוע ובין אם מדובר באירוע פרטי, כגון תאונת דרכים, או מטייל שאבד. גדולתה של המדינה היא בכך שהיא יוזמת ופועלת להגן ולהציל את אזרחיה גם אלה הנמצאים מעבר לים. ולא רק את אזרחיה, אלא בנסיבות הולמות, כל יהודי באשר הוא.

"כך, מסוקי צה"ל ימשיכו לזנק ולחלץ מטיילים, שירותי החרום ימשיכו לחרף את נפשם כדי להציל נפגעים ומשטרת ישראל תמשיך לחפש אחר אובדים וכל זה ללא תנאי וללא סייג. מושכלות יסוד אלה קדומות הן כעתיקותו של עמנו והם נעוצות במשפט הייחודי, כאמרת חז"ל: 'כל ישראל ערבים זה לזה'".

"יתר על כן, בעולם המודרני בו אנו חיים דבר ידוע הוא כי לתקשורת יש השפעה מכרעת על דעת הציבור. לפיכך, היה על הנתבע לדעת והוא גם ידע מן הסתם, כי הופעתו השקולה והמתוכננת בטלויזיה תביא להשלכה על הציבור ותביא, בעקיפין, ללחץ על המשטרה".

הרצח: פימשטיין רצח והתקשר למשטרה

הודיה בת השנתיים הובאה לביקור סוף שבוע בביתו של אביה, פימשטיין, שחי בנפרד מאמה בשכונת קרית יובל בירושלים. למחרת, בשבת ה-4.12.02, סמוך לשעה 10:00 בבוקר, מילא פימשטיין אמבטיה במים והכניס את בתו לתוכה. לאחר מכן, כשהוא אוחז בגופה בעוצמה רבה, הטביע את הודיה. לאחר דקות ספורות, כאשר השתכנע כי הודיה מתה, הוציא את גופתה מתוך המים, הלביש אותה בבגדיה, נעל לה נעליים והכניס אותה לתיק גדול שהכין מבעוד מועד. כמו כן, הכניס לתיק מעדר וכפפות.  

כשהתיק בידו, יצא פימשטיין מביתו ונסע במכוניתו ליער המגינים שליד הישוב אורה בירושלים, אל המקום בו חפר את הבור. כאשר הגיע למקום הוציא את גופת בתו מהתיק, הטמינה בבור. פימשטיין כיסה את גופתה של הודיה באדמה ופיזר מעליה את מחטי האורן על מנת לטשטש את הבור.  

פימשטיין שב לביתו ובשעה 11:35 בצהרים התקשר למשטרה, הודיע כי בתו הודיה "נעלמה" וביקש את עזרת המשטרה במציאתה. במשך ימים ארוכים הסעירה הפרשה את המדינה. כוחות גדולים של משטרה סרקו אחר הילדה. אל אותם כוחות הצטרפו גם אנשי זק"א ואזרחים רבים שהגיעו מכל רחבי הארץ בעקבות פרסום הפרשה, שביקשו לעזור בחיפושים אחרי הודיה.

במהלך אותם ימים הופיעו פימשטיין ורוני קדם, אמה של הודיה, באמצעי התקשורת וביקשו לסייע בחיפוש אחר הודיה. פימשטיין פנה בבכי לציבור בבקשה לסייע לו בחיפושים אחר בתו.

לאחר מספר ימים נמצאה גופתה של הודיה , בין היתר בעקבות עדות של אדם שסיפר למשטרה שראה את פימשטיין חופר בור ביער.

באחד הדיונים בעניינו אמר פימשטיין לעיתונאים: "אני אדם שעבר טרגדיה נוראית. איבדתי את בתי, יחידתי, אהובתי. כל יום שעובר היא חסרה לי ואני אוהב אותה". 

בסוף שנת 2004 אף דחה בית המשפט המחוזי בירושלים את בקשתו של פימשטיין לקבל לידיו את סרט הצילום בו מתועדים ימיה האחרונים של הודיה. סרט הצילום נתפס במהלך חיפוש שערכה המשטרה בדירתו של פימשטיין לאחר הרצח. בדיון טען פימשטיין כי יש להחזיר לו את הסרט או לפחות לאפשר לו את העתקתו.