רק זכרונות טובים יש לי ממגרש הכדורגל
"זה לא שצפוי לנו חודש שכולו ירח דבש, אבל האם קצת אי נוחות בגיזרת הלו"ז וקצת צפיפות במדף הבירות לא עדיפות על פני יציאה לחודש מילואים?" ענת לב-אדלר מציגה את כל הסיבות הנכונות לאהוב את חודש המונדיאל
ממרחק הגיל והשנים, רק זכרונות טובים יש לי מהמגרש הזעיר של מכבי נתניה ברחוב זנגוויל (מי, מי מאפסן מגרש כדורגל ברחוב עם כזה שם ביזארי, ועוד בנתניה של האייטיז, כשאוכל סיני רק התחיל להיות טרנד?).
היינו אלופים בצעיפים צהובים, ורק היהלומים והקצף על המים נצנצו יותר מהשם "מכבי נתניה". לכן, כמי שבעיטות מכל סוג שהוא – וולה או בננה, עם השפיץ או דרך העקב – ממש לא מרתיעות אותה, ורק נתפסות בעיניה כסוג של סיכוי לתפוס תנופה כלפי מעלה, אני חייבת לצאת בהצהרה לא פופולרית ולהודות: אין לי באמת שום דבר רע להגיד על המונדיאל.
אולי תגהץ תוך כדי?
זה לא שצפוי לנו חודש שכולו ירח דבש, ממש לא. יהיו מריבות על השלט, יהיו קפיצות בלתי ברורות לתקרה שיאיימו לפרק את השנדליר היחיד שיש לנו בבית, יהיו גלגולי עיניים לשמיים בבחינת "מה יש לך להיתקע מול הריקנות האיומה הזו כל כך הרבה שעות, אולי תגהץ תוך כדי?", יהיו ביטולים של בילויים משפחתיים ואחרים ממש ברגע האחרון לטובת איזה חיוך חושף שיניים מפחידות של רונלדיניו (עם כל המיליונים שהוא מרוויח, אי אפשר לתקן את העסק המפחיד הזה?).
אבל ת'אמת, האם קצת אי נוחות בגיזרת הלו"ז וקצת צפיפות במדף הבירות במקרר לא עדיפות על פני יציאה לחודש מילואים, נגיד? תחשבו על הגברים, הרי המונדיאל הזה עבורם הוא ממש כמו שירות מילואים: יש חבר'ה שלא ראית מיליון שנה ופתאום יושבים איתך לילה שלם בשמירה (שמירת גולים, במקרה הזה), מפצחים גרעינים שחורים ומורידים טובורג אחרי גולדסטאר.
פתאום המדים הופכים להיות הדבר הכי חשוב בארון הבגדים (אני מכירה ילד אחד שכבר שלושה לילות ישן עם חולצה של נבחרת ברזיל), בבת אחת יש אישור להתחיל לתקוע ג'אנק פוד במקום להזין את הגוף במזון בריאות, יושבים סביב מדורת השבט (פלזמה מעודכנת או קומזיץ על פסגת הפיסטין) ומלהגים בסלנג שרק המקום והזמן מצדיקים, דופקים קללות בלי הכרה ובעיקר - חיים מיציאה ליציאה, כלומר ממשחק למשחק.
אז לא עדיף שבחום המטורף הזה שכבר התלבש עלינו כמו שמיכת צמר עתירת סקאביאס, הגברים ייצאו למילואים בבית, מול מסכי הטלוויזיה הדקיקים שהקפידו לרכוש מראש, ובחסות המזגן המקפיא (ותודה מראש לחברת החשמל על התחשבותה בקהל הצופים, הבועטים והספונסרים)?
הרי כשאבא יוצא למילואים של חודש בשטח מגודר ומאובק, אין סיכוי להשתמש בשירותיו, ואילו כאן, בחסות המונדיאל, אנחנו מקבלות מילואימניק זומבי, נינוח כמו סופלה שוקולד, חייכן כמו פעוט ביומולדת, שכובל את עצמו לכבלים בשלשלאות של רצון טוב ושהמוח שלו הגיע לדרגת ספוגיות כזו, שאנחנו יכולות להטביע בתוכו כל מה שאנחנו רק חולמות. האמת לומר לכם? מדובר בחלומה הרטוב של כל אמא.
כל הסיבות הטובות
אז הנה, לטובת מי שעדיין לא הפנימה, כמה סיבות לאהוב את המונדיאל:
1. איך שנשמעת שריקת הפתיחה, את יכולה לשרוק לחברות שלך ולגרור אותן לבילוי בעיר הגדולה. אבא בבית, לשם שינוי, ובשעות הקרובות ממש אין סיכוי שילך לשום מקום. הוא בטח לא ישים לב שהילדים מדליקים את הגז ומחממים פיתות מהפריזר על הלהבה, הוא ודאי לא יקריא להם סיפור לפני השינה, אבל הוא לפחות לא עולה 30 שקל לשעה.
2. תורו להשכיב את הילדים הערב ויש משחק? תהיי בטוחה שהם רחוצים מחמש, את החביתה-סלט-גבינה הם אכלו כבר, בתוך האמבטיה, כי למה ללכלך פעמיים? הם לבושים במדי הנבחרות השונים, מסודרים על הספה לפי הגובה ועוזרים לאבא לקלף את הגרעינים של פיצוחי עפולה שזה עתה חוממו בתנור. נכון שכשתגיעי הביתה תצטרכי לגרד שאריות של מלפפון מדפנות האמבטיה, אבל מה זה לעומת העובדה שזה עתה יצאת מסרט הצגה ראשונה? מתי זה קרה לך, תזכירי לי?
3. פתאום אין ישיבות מאוד מאוד מאוד חשובות בשבע בערב. פתאום כל הרפרנטים במדינות שמעבר לים לא מחכים לטלפונים שלך ושלו בשעות מוזרות שבהן אנשים בדרך כלל נמצאים בחיק משפחתם. פתאום הוא יושב פה במכנסיים קצרים ובגופייה על הכורסה בסלון, כמו בימים הטובים בהם עדיין לא טיפס מעלה מעלה בסולם הדרגות והתירוצים. הילדים אומנם נכנסו הביתה ושאלו בדאגה האם פיטרו את אבא מהעבודה ואיך זה שהוא כל כך שמח במצב כזה, אבל הקפיצות המשותפות לאורך ולרוחב הסלון עם כל גול או החמצה מפצים על כל הימים האחרים, הארוכים, בהם בקושי רואים אותו.
4. הוא כבר התרגל להיות בבית? יופי, תתרגלו להפעיל אותו. הקפצה לחוג פה, החזרה מחברה שם, אולי גם איזו עזרה קלה בשיעורי הבית שהולכים ומידלדלים בימים אלה של אמצע יוני בואכה חופשגדול. טוב, טוב, אני יודעת, יש מספיק אבות שמסיעים ומחזירים ועוזרים בשיעורים ולוקחים חלק בפעילויות החיוניות שאמהות עושות בעיניים עצומות, אבל האבות האלה תמיד מוכנים לשחק שחמט עם הילדים שלהם על השטיח בחמש אחר הצהריים, גם אם יש משחק חשוב בטלוויזיה.
אפשר הארכה?
רק שאלה אחת יש לי. באמת, אחת קטנה: אי אפשר היה לסדר שהמונדיאל ההתוסס הזה יתרגש עלינו עוד ארבעה שבועות קדימה וייערך אי שם באוסטרליה הרחוקה? אז היינו מרוויחות קומפלט בייביסיטר זמין לחודש הראשון של החופש הגדול.
תחשבו מה זה, כל היתרונות האפשריים בחבילת צפייה אחת: אבא זמין שמתחמק מעבודה בבוקר כדי לראות כדורגל, ויכול לשמור על הילדים שזה עתה יצאו לחופש גדול, כלומר, חיסכון משמעותי מאוד של עלות הקייטנות. אבל עם המזל שלנו, ב-1 ביולי בטח יגיע צו מילואים לחודש שלם של שמירות בשטחים, אלא מה?
ענת לב-אדלר היא מחברת רב-המכר "סודות של אמהות עובדות", הוצאת ידיעות אחרונות
לטורים האחרונים של ענת לב-אדלר:
