"אורנה ואלה, ספר המתכונים" - לא מתאים לכולם

אוהבים את "אורנה ואלה"? רוצים לשחזר בבית את המתכונים? עכשיו תוכלו, בעזרת ספר הבישול החדש של המוסד השינקינאי, אבל אל תשכחו לפנות לפחות שעתיים עבודה בשביל להכין פנקייק. אריאנה מלמד קראה את ספר הבישול החדש ויש לה מה לומר

אריאנה מלמדפורסם: 12.06.06 , 15:29

והנה עוד ספר שמחלק את העולם לשני חלקים בלתי שווים: למרבה ההפתעה, יש ביקום אנשים שלא מכירים את "אורנה ואלה", המוסד השינקינאי הוותיק - וגם חייהם, תודה ששאלתם, בכלל לא רעים. האחרים - והם וודאי רבים מאד - ישמחו לשמוע כי הנה הגיע השוקה עוד ספר בישול מושקע היטב, במסורת נייר הכרום והכריכה הקשה, עם צילומים משובחים של יעל אילן ושרון דרעי - יפים במיוחד הם צילומי האקשן במטבח הפעלתני של המוסד - ומתכונים של אורנה אגמון, אלה שיין ועינב ברמן. עד כאן הכל בסדר גמור, אפילו יותר מבסדר גמור, ואז מגיעים אל המתכון הראשון בכרך, והוא מוקדש ללביבות הבטטה המיתולוגיות (תסלחו לי על האוקסימורון) שליוו את העושים במלאכה בבית הקפה, ואת הסועדים, ממש מן ההתחלה. הציבור אהב את זה, הוגות הלביבות ראו ברכה בעמלן, ומקץ שנים הגיע הזמן להתפייט. הסכיתו:

"בהתחלה טיגנו את הלביבות במחבת אחת. בדרך כלל היה זה תפקידו של בוגדן. כשבוגדן נסע, הוא שלח אלינו את כריסטו, אדם רגיש ומיוחד, שהיה לו תפקיד חשוב מאד בהישרדות שלנו בשנה השנייה והמפרכת של בית הקפה. כריסטו הביא את חברו, בוגדן השני, שהיה גם לחבר שלנו. כשוואצק הגיע, עברנו לטגן את הלביבות בשתי מחבתות. עם פאלי, שבא מהודו, קנינו סוף סוף פלטת טיגון תעשייתית. פאלי היה עושה הכל בניחותא: יום שלם לקח לו לטגן את הלביבות, וגם היה לו חיוך שהמיס את הלב עד שמחלקת ההגירה לקחה אותו. קנינו לו כרטיס במחלקת עסקים, מזוודה חדשה והרבה מתנות כדי לנסות להקל על הצער והבושה. את פאלי החליף טונג, שיום יום היה גונב שקיות אוכל על אופניו. אחריו הגיעו בן ואיתמר וטטיאנה ויפתח...ורק אז הגיעה קטיה, המלבבת המופלאה, ואותה החליף תמיר, והיום אנחנו שמחות עם עינת".

ועכשיו נחלק שוב את העולם, ונמצא שיש בו כאלה שיישארו אדישים לשורות כמו הללו שצוטטו כאן, והם וודאי הרוב - ויהיו מעטים, כמוני, שיראו בטקסט הזה נציג נאמן של נרקיסיזם ילדותי, אהבה עצמית מופרזת ומידה מסויימת של חוסר רגישות לבני אדם. העיקר שתמיד יהיו טונג ופאלי, ואחד יחליף את השני והלביבות - טונה בטטות בחודש, 700 מדי יום - ייצאו מן המטבח זהובות-שחומות ומלוות ברוטב עירית ושמנת. לרוכשי הספר מומלץ בחום להימנע מן הטקסטים ההגותיים שמוצמדים למתכונים. חלקם מביכים ממש - ראו נא מה קורה כאשר חותכים ירקות לסלט בספר הזה:

"כמו במערכות יחסים, השגרה שבביצוע יכולה להוציא ממנו את הנשמה, אז כדאי לנסות שינויים קלים שאינם מורגשים לסועד אבל מגוונים את מלאכת ההכנה. אולי לפרוס את המלפפונים לחצאים במקום לרבעים, או אולי לפסים מעט מאורכים. אולי להקטין את גודל קוביות העגבניות ולהוסיף גם קצת פטרוזיליה ונענע בשביל משב רוח רענן".

בשביל משב רוח רענן באמת צריך ללכת אל המתכונים, ואלה מתחלקים בספר לשערים מסודרים - ראשונות ומרקים, סלטים, מאפים ולחמים וכיוצא באלה עד לקינוחים - אבל החלוקה האמיתית היא בין הללו שאפשר לאמץ בקלות למטבח הביתי ובין אלה שלא. מהם הסיכויים שפאי בשר, עניין של 25 מרכיבים בערך, אפיית בצק, בישול של המילוי שעה וחצי לפחות, הרכבה ואפייה נוספת של 45 דקות - אכן יתאזרח אצלכם בבית, בשעות הפנאי בין קיפול הכביסה לבהייה בטלנובלה היומית? ומה עם פנקייק דלעת - מנה נאה שמחייבת בסך הכל בישול של דלעת, ריסוקה והכנת בלילה וטיגון של כל פנקייק במשך 8 דקות, כשלארבעה אנשים נחוצים 16 פנקייקס ורק הטיגון נמשך כמעט שעתיים?

עצה ראשונה לרוכשי הספר שמוכנים להסתערות על מתכוניו היא לבדוק ברצינות את הזמנים ומידת הפצ'קעריי הנדרשת כדי להגיע לתוצאה הנחשקת, וכך להיפרד אולי בצער משלייטלה - לא טליאטלה, כפי שמסבירות אורנה ואלה אלא תולעי פסטה שמנמנות ומופלאות - ברוטב בולונז טלה, שאחד מ- 16 מרכיביו הוא ציר עוף שכמובן הכנתם מראש: לכו במקום זה על ניוקי תפוחי אדמה ברוטב עגבניות ומוצרלה, סלמון צרוב על סלט תפוחי אדמה עם רוטב איולי, קציצות טלה עם הברקה (פלפלים אדומים מתוקים וסומאק), או על חלק גדול מן המתוקים, שדווקא אינם מהווים אתגר מיוחד למטבחו או לכישוריו של הבשלן החובב, שכבר יודע דבר או שניים על אפייה ויצירת גלידות (במכונה).

כל המתכונים כתובים היטב. אין עמימות, אין דילוג על שלבים, הכל בהיר ומוסבר כך, שהאחריות לטעויות יכולה להיות רק של המבצע - בעידן שבו ספרי הבישול החפיפיים מתהדרים באותו עיצוב מוקפד של המוקפדים באמת, מדובר בהישג בולט: עורכים של ספרי בישול יכולים ללמוד לא מעט מן העריכה המקצועית לעילא של נעמה אברמוביץ'.

בסופו של הספר תמצאו מספר מתכוני בסיס ראויים - לציר עוף ודגים, ציר ירקות, מיונז וקצת מתוקים: נחמד, אבל די מיותר - בהנחה שקהל היעד של רוכשי הספר הזה הוא אנשים שמחזיקים על המדף כבר כמה כותרים כרומוניים מושקעים, שגם בהם ימצאו את מבוקשם.

כל האמור לעיל דווקא הופך את "אורנה ואלה" לספר-מתנה אולטימטיבי לבשלנים שכבר יש להם הכל על המדף. סימן ההיכר של ספר בישול מוצלח שמתאזרח במטבח הוא דפים שנדבקים זה לזה, קצת כתמים של חלמון ביצה שעפו אל בין הכריכות ומראה כללי שמזכיר יותר סינר משומש מאשר אלבום חגיגי. גם אם זה לא יקרה, אותו חלק של האנושות שמכיר ואוהב את "אורנה ואלה", שכבר יודע ללהטט במטבח ושיש לו המון זמן פנוי - ישמח לקבל את הספר הזה.