"הפכתי להיות אמא שלי"
"אחרי שתהיתי בקול רם מול פוחז בן שלוש אם אני מדברת עברית, ופסקתי שאני אמא שלך, ורק לאמא מותר לדבר ככה, הבנתי שהטרנספורמציה הושלמה". מיטל אלון-אוליניק מגישה: משפטי המפתח ש(כמעט)אף אמא לא חפה מהם
כשיגיע הרגע – את תדעי. בנקודה מסוימת בחיים שלך זה ינחת עלייך בלי התראה מוקדמת, כמו הפסקת חשמל ביום קיצי. אז תביני שהפכת להיות אמא שלך. זה הרגע שבו את הופכת שניצל מחומם לשורה של חיילי גולני ששים אלי קרב, וצלחת פתיתים לנושאת מטוסים. זה הרגע שבו את מצווה על שני בנייך לפתוח פה גדול, כי עוד שנייה כפית אימתנית תנחת להם בפה. זה רגע השפל שאין ממנו כל דרך חזרה. לרגע הזה קוראים: תפתח פה גדול – אווירווון.
מהיום שנעמדנו על רגלינו האחוריות, התחלנו למרוד בבית אמא. כי אמא היא תמיד מיושנת, ולא מבינה כלום, ויש לה דרישות בלתי הגיוניות. היא דורשת, למשל, שתגלי אחריות ובגרות, שתצאי מהבית עם סוודר ושתחזרי מוקדם.
אמא שלי היתה אומרת תחזרי מוקדם, גם אם היה ברור לה שאני נוסעת לשבועיים טירונות במחנה 80, ואז ההנחייה "מוקדם" לא ממש תקפה. מוקדם יחסית למה? לשירות הצבאי כולו?
שאלה רטורית מטופשת
אחרי שתהיתי בקול רם מול פוחז בן שלוש אם אני מדברת עברית? ופסקתי שאני אמא שלך, ורק לאמא מותר לדבר ככה, הבנתי שהטרנספורמציה הושלמה. הטרנספורמציה של השפה. שיא השפל הוא לעשות חיילים ואווירון. אבל באותו מצעד מגוחך שמטרתו להאביס ילדים שלא ממש משתגעים על הטרנד של קמח מלא ופסטה אורגנית, מתגייס לעזרתנו האיום האולטימטיבי: אם לא תאכל יבוא שוטר. איזה שוטר? נראה אותך מחייגת 100 ומחכה על הקו עד שהמרכזנית תתעורר משנת היופי שלה ותענה לך. ומה, היא תשלח צוות פינוי? את יונתן בשיא? נראה לך שיש להם זמן לטפל בילדים שמסרבים לאכול קוטג' וטונה?
כבי את האור, אני לא עובדת בחברת חשמל, נמצא במקום של כבוד ברשימת הקלאסיקות של משפטי האמהות. האם במשפט הזה האמהות מתכוונות לקונן על אובדן הקריירה והאפשרויות הכלכליות הגלומות בעבודה עם משכורת עתק ותנאי פנסיה משופרים? אולי זה הזמן לתפוס את ילדך לשיחה צפופה על שוויון הזדמנויות בעבודה, אימהות וקריירה ומה שביניהן?
תסגור את הדלת, נולדת באוטובוס? זו שאלה רטורית מהמטופשות ביותר. א' – כי סביר להניח שהתשובה היא "לא", אחרת למה את שואלת, ב' – ואם התשובה לשאלה היתה "כן", האם זה נותן לו רשות להשאיר את דלת הבית פתוחה בכל שעות היום?, ג' – אם הוא היה נולד באוטובוס הייתם מקבלים חופשי-חודשי לכל החיים, וזו הטבה די משמעותית שאין לזלזל בה, וד' – זה בכלל לא נשמע נוח ללדת באוטובוס, כי איפה יחברו את האפידורל?
אל תתני לו רעיונות
היית שמחה אם הילד שלך היה מגלה לך שכסף כן גדל על העצים, אבל יש שאלות שאת לא באמת רוצה לדעת את התשובה עליהן. למשל, כמה פעמים אני צריכה להגיד לך? (אלף פעם וזה עדיין לא יספיק) ואת חושבת שיש לך משרתים בבית?. התשובה היא כן. הילדים באמת חושבים שההורים הם המשרתים שלהם. הבשורות הטובות שבגיל 18 זה עובר להם - אז הם חושבים שההורים הם כספומט.
ואם כולם היו קופצים מהגג? הוא המשפט השגור ביותר בשיחות עם מתבגרים עטויי נזם באף או קעקוע על התחת. ותהיי בטוחה שאם כולם היו קופצים מהגג – גם המתבגר שלך היה עושה את זה. אז תגידי תודה ואל תתני לו רעיונות. מקסימום תוכלי להגיד לו אחר כך אמרתי לך?! בטרוניה מתנגנת. נו, שוין.
ואם כבר עברנו לתפוצת פולניה, מהבוקר אני על הרגליים, לא נחתי לרגע לא מתכתב טוב עם כוס הקפה ששתית עם חברות בקניון. אבל מה שהם לא יודעים, לא יכול להזיק, ותמיד תוכלי לשלוף את נשק יום הדין - בקבר אמא תנוח, רצוי תוך כדי הרמת בגדים מלוכלכים מהרצפה והפניית מבט זועם לעבר הנאשמים.
אפילו מבקשת מתכונים לפירה
החידה הגדולה ביותר בשפת-האמהות היא האם ככה זה כן או לא תשובה. כשהבן שלך עונה "ככה" אחרי שניסית לברר למה יש בריכה באמצע הסלון ואחיו הקטן שוחה בתוכה – "ככה" זה לא תשובה. כשאת מותשת מיום עבודה ארוך ודורשת שיילכו לישון למרות שעדיין אור בחוץ - אז "ככה" זה כן תשובה, כי אני אמא שלך, וככה אני החלטתי.
אחרי שנים של מרד ונסיונות היבדלות, הפכתי להיות אמא שלי. פתאום אני מבשלת כמוה, ואפילו מבקשת מתכונים לפירה. פתאום אני אורזת בתיק סוודר, גם אם מדובר בחום יוני-יולי והסיכוי שיפרצו רוחות מערביות קרות בגן השעשועים קלוש מאי פעם. פתאום אני מאיימת שהשוטר יבוא, והאוטובוס ייסע, וכמה זמן אני צריכה לחכות לך, ותפתח פה גדול כי הנה מגיע אווירוווון. ואל תזרוק את הפתיתים על הרצפה! נו, טוב, חכה חכה שאבא יבוא!
לטורים הקודמים בסדרה:
