כמה פרובנסיאלי מצידך - חלק ב'

כפרים ועיירות טיפוסיים מעטרים את הדרך מאביניון לאקס אן פרובנס (על הדרך בין ארל לאביניון תוכלו לקרוא בפרק הקודם). הראשון שבהם הוא "ונציה של פרובנס", כך מכונה "איל-סור-לה-סורג", עיירה קטנה וחביבה השוכנת ממזרח לאביניון, שהנהר לה-סורג (La Sorgue) עובר לאורכה, וחמישה מיובליו מתנקזים אליו בתחומה.

איל סור לה סורג: בין הבולנז'רי לפרומז'רי

לאיל-סור-לה-סורג הגענו (לגמרי במקרה) בשבת, יום השוק הססגוני המתקיים

לאורך רחובה הראשי של העיירה. אבל גם אם אין בכוונתכם לרכוש טובין כלשהם, סיבוב בעיירה השלווה הוא אופציה מומלצת מאוד. הכל במקום הזה מתנועע לאיטו. הרחובות הפנימיים כמעט ריקים ממכוניות. בכניסה לכל חנות פעמון המתריע בפני המוכר שלקוח נכנס, ואפילו המקומיים נוהגים בתיירים בנימוס ובסבלנות.

ישיבה באחד מבתי הקפה תחשוף אתכם לסדר יומם של התושבים, שנע בין הבולנז'רי (מאפיית לחמים) לפרומז'רי (גבינריה), ובין הפטיסרי (קונדיטוריה) לצ'וקולטרי (חנות השוקולד). איכשהו תמיד בין שלל שקיותיהם מזדקף לו בגט.

פונטיין דה ווקלוז - תעלומה מתפרצת

כ-5 ק"מ לכיוון מזרח שוכן הכפר פונטיין דה-ווקלוז ולמרות שזהו אחד מיעדי התיירות הפופולריים ביותר בפרובנס (ובצרפת כולה), הכפר מוזנח למדי ואינו מפתה כלל לבוא בשעריו. אם כך למה כולם נכנסים לפונטיין דה-ווקלוז? כי בכפר זה מתפרץ הנהר לה-סורג מבטן האדמה, הישר לתוך בריכה שצבעה כצבע אבן הירקן ושקרקעיתה שקועה בגובה 315 מ' מתחת לפני האדמה. ראשיתו של הנהר העושה דרך ארוכה במסלול תת-קרקעי נותר בגדר תעלומה, ובעונת האביב מתפרצים מימיו בשיא כוחם (למעלה מ-100 מ"ק לשנייה), מה שהופך את האתר למעיין הגדול ביותר בצרפת. הגישה למעיין חופשית ופטורה מתשלום.

לאחר בקיעתו מעל האדמה טובל ערוץ הנהר בירוק עז, הן של הצמחייה העשירה והן של המים הברקתיים, שמקור צבעם במינרלים שהם מקבלים מתחת לאדמה. במקביל לערוץ עולה ממרכז הכפר נתיב הליכה, לאורכו מצויים מספר מוזיאונים קטנים, טחנת רוח, בתי אוכל ולצידם חנויות מזכרות, המוכרות זרי לבנדר גם לא בעונה.

רוסיון: קניון על המאדים

ממשיכים עוד קצת מזרחה, מדלגים על גורד (כפר עתיק ומוקף חומה הבנוי על צלע הר), ומגיעים לרוסיון (Roussillon). בתיו של הכפר השליו, כמו גם הצוקים שמסביב, משוחים בצבע אדום, תוצאה של אדמת האוקר (ochre) המקיפה אותו, ושהקנתה לו את שמו - רוסיון (רוסו פרושו אדום בצרפתית).

חילופי אור וצל משנים את צבע הבתים והגבעות שמסביב, מצהוב בהיר לאדום

 כהה, דרך כל הגוונים שבאמצע, ויש המדמים את הכפר ללוח צבעים של אמן. האגדה על מקור צבעו האדום של האזור מתרחשת בימי הביניים. היא מתחילה במסעותיו הארוכים של צייד מקומי, נמשכת בבגידתה של רעייתו הבודדה, ומסתיימת במותה של האשה, כשדמה ניגר על פני האדמה וצובע אותה באדום.

רוסיון בנוי בראש הר. רחובותיו המפותלים וסמטאותיו הצרות עמוסים באין ספור גלריות של אמנים, שהתפתו אחר שידוליו הצבעוניים של הכפר. במרכזו מספר רב של בתי קפה, ביסטרואים ומסעדות מוצלחות, חלקן נמנות עם הטובות בפרובנס. בסמוך לכפר מחצבת אוקר, שכבר יצאה מכלל שימוש אך ניתן להסתובב בה בחופשיות. התחושה דומה לסיור בקניון על המאדים. יום חמישי הוא יום השוק, והפרודוקטים העיקריים של האזור הם יין, זיתים ופירות.

גורג' דו ורדון: אתגרים בטבע

חבל פרובנס הוא לא רק ערים וכפרים. יש בו גם הרים, נהרות וקניונים עמוקים. המרשים מבין הקניונים הוא ללא ספק ורדון (Gorges du Verdon), הנמצא בקודקודו הצפוני של משולש, כ-70 ק"מ מעל אמצע הדרך בין אקס אן פרובנס לקאן. אורכו 25 ק"מ והוא מהערוצים העמוקים באירופה. מערכת של כבישים נמתחת משני צידי הקניון, הנשפך במערבו לאגם "סנט קרואה" (St. Croix). זהו אגם מלאכותי שבצבעי הטורקיז העזים שלו מזכיר יותר נוף ניו זילנדי. האגם נוצר ב-1975 כתוצאה מהקמתו של סכר "סנט קרואה".

לאורכה של הדרך המקיפה את הקניון נפרשים יערות אדירים המתכנסים רק באופק ושדות של פרחי לבנדר סגולים, שנקטפים בין אמצע יולי לאוגוסט. מספר נקודות תצפית מרהיבות ביופיין מנקדות את הדרך. הראשונה, בצורת מפרצון תמים לצד הכביש, משקיפה על שפך הקניון לאגם, ומערבה לכיוון אגם סנט קרואה המתפתל. השנייה, "פואה סובּלים" (Point Sublime), כוללת הליכה קצרה שבסופה תצפית על הנהר השואג למטה. פון דה ל'ארטובי (Pont de l'Artuby), גשר האבן הקשתי הגבוה באירופה, שבנייתו נחשבת לפלא הנדסי, חוצה את הנהר באחת מנקודותיו הצרות ביותר. אורכו של הגשר 120 מ' וגובהו כ-200 מ' מעל קרקעית הנהר.

אגם סנט קרואה, קניון ורדון. כמו ניו זילנד (צילומים: אמיר פלג)

ניתן לרדת מן הכביש אל ערוץ הנהר במספר נקודות, ברכב או ברגל (טיול בן יומיים). באזור מוצעות מספר אטרקציות אתגריות, כמו רפטינג, קיאקים וטיפוס מצוקים. הנסיעה אל הקניון כרוכה גם היא באתגר - נהיגה לא קלה בדרכים הרריות, צרות ומפותלות. אורך המסלול המקיף את הקניון ביחד עם אגם סנט קרואה הוא כ-150 ק"מ (לא כולל ההגעה אליו), כך שמדובר ביום שלם לפחות.

אקס אן פרובנס: מצאנו את הגאפ

אקס אן פרובנס, או בקיצור "אקס", ממוקמת כ-80 ק"מ ממזרח לארל, ובערך באותו מרחק גם מאביניון. זוהי עיר נמרצת ושוקקת חיים. בעיר אוניברסיטה גדולה, מהמבוקשות בצרפת, ואת הרחובות, החנויות ובתי הקפה מציפים חבורות של סטודנטים. כמו ערים נוספות בפרובנס, גם אקס נחשבת לעיר של אמנות. אבל אם ארל עומדת בסימן ואן גוך, הרי יקירה של אקס הוא פול סזאן.

סזאן נולד באקס בשנת 1839 ועשה בה את רב שנותיו. 2006 היא שנת המאה למותו של האמן המחונן, והעיר חוגגת מאורע זה בשלל תערוכות ופסטיבלים, בין היתר במטרה להשיב לה את עטרתה כבירה אמנותית. בכל מקום ברחבי העיר רואים, שומעים ומדברים "סזאנית" ודומה שמפיקי האירוע לקחו את תפקידם כל כך ברצינות, עד שאולי כדאי היה לשנות את שם העיר ל"אקס אן סזאן".

נהר לה סורג בפונטיין דה ווקלוז. המעיין הגדול ביותר בצרפת

ואם כבר מדברים על סזאן - אחד הסיורים עליו המליצה לנו הפקידה במרכז המבקרים היה, איך לא, "מסלול פול סזאן". המסלול נראה תחילה מבטיח ומגרה. הוא כולל את כנסיית המדלן בה הוטבל, בית הקפה בו נהג לשבת, בית אימו, בית הספר בו למד, הפקולטה למשפטים אליה נשלח על ידי אביו, הסטודיו שלו, הבנק שהיה בבעלותו של אביו, עוד בית קפה שחיבב, הבית הזה והבית ההוא... אחרי ששורפים חצי יום מבינים, שבית הוא בסך הכל בית.

המוזיאון הנחשב והידוע ביותר בעיר הוא מוזיאון "גראנה" (Granet), שהיה בעבר בית הספר העירוני לציור בו למד סזאן, ושמנהלו באותם הימים נדר כי במקום לא יוצגו יצירותיו של הצייר. היום מכיל המוזיאון מוצגים קלטיים, רומיים, ולמרות הכל, גם כמה מציוריו של סזאן. ביום שלישי המוזיאון סגור.

השדרה הראשית של אקס היא קוּר מיראבוּ (Cours Mirabeau), העמוסה בבתי קפה. אם לא ישבתם באחד מהם והורדתם "אקספרסו" (ככה אומרים הצרפתים אספרסו), כאילו לא ביקרתם באקס. אקס היא גם המקום הטוב ביותר בפרובנס לערוך קניות. לאורך רחוב מריוס רנו (Marius Reinaud) נמצאות חנויות בגדי המעצבים היקרות. בפסגת הרחוב, לפני שהוא נפגש בכיכר ורדון בה ממוקמים בתי המשפט, ניצבת חנות של "גאפ" - היחידה בפרובנס. גם סוג של מוזיאון.

פווילוביה: כרמים בכל עבר

ולאלה שדילגו על החלק הראשון, אזכיר כי נמל הבית שלנו בפרובנס נמצא בפווילוביה (במילרע!), כפר קטן למרגלות הר סנט ויקטואר (Sainte Victoire), מעט מזרחית לאקס. למרות שאין בו פרומז'רי (גבינרייה), ובשביל בית מרקחת צריך להרחיק 10 ק"מ, היה זה המקום האהוב עלינו ביותר בכל פרובנס. השקט והשלווה, הנוף הפרובינסיאלי המשגע, הבתים המטופחים וכמובן המשפחה המארחת, הפכו את החופשה במקום לאידאלית.

הר סנט ויקטואר, פיוולוביה. המקום האידאלי לחופשה

מסביב לכפר משתרעים כרמים לכל עבר, ובין לבין יש יקבים פרטיים קטנים. בארץ קוראים להם "יקבי בוטיק", בפרובנס הם סתם יקבים, אבל כל כך טובים. אפשר להיכנס אליהם ללא תיאום מראש אבל לא תמיד בעל הבית נמצא (לעומת זאת, הכלב שלו תמיד בבית).

מצפון לכפר ניצב בגאון הר "סנט ויקטואר", גוש סלע ענק וחשוף המתנשא לגובה של למעלה מ-1,000 מ'. הניגוד בין הסלע החשוף לנוף המקומי הירוק והאור החזק עשו את המקום לפייבוריט של סזאן, שבמשך 30 שנות חייו האחרונות יצר באזור סדרת ציורים מרשימה, שאף זכתה למוניטין רב. בחודשי הקיץ מהווה ההר מוקד למטיילים, ובדרך הנוף שבין פווילוביה לאקס (כביש 17D) יש מסלולי הליכה קצרים ופינות חמד רבות. למורדותיו הצפוניים של סנט ויקטואר שוכנת אחוזת וובנרג (Castle Vauvenargues), בתחומה מצוי קברו של אמן מפורסם לא פחות, פבלו פיקסו.