מכתב מ"הקרייריסט"
במשך שבעת החודשים האחרונים הבלונדה הקדישה לא מעט מטוריה לבן זוגה, "הקרייריסט". לראשונה, ולכבוד חגיגות השנה לטור, הוא מגיב במכתב שמתאר איך זה לחלוק את המיטה והחיים עם אישיות מפורסמת
סלבריטאית יפה שלי,
יום שישי אחרי הצהריים, בערך חודש אחרי שהכרנו, שמעתי אותך מתאמנת מול המראה על הטקסט של הסדרה שלך: "אתה לא רומנטי, אתה לא יוזם, לא רגיש ובלה בלה בלה". הרהרתי ביני לבין עצמי, שהנה סוף סוף יש לך תפקיד אופי אמיתי. חשבתי שאולי הפעם באמת אראה את הסדרה ולא אצטרך להתפתל כשתשאלי אותי איך היית ולשקר שהיית "מדהימה ומרגשת". פתאום השתררה שתיקה, ואז שמעתי את קולות ההליכה הכועסת שלך מתקרבים לעברי.
הבנתי שמשהו לא בסדר. צצת בסלון כמו שד טזמני בבגדי מעצבים ואז זה הכה בי. זה לא היה טקסט של סדרה, זה היה חומר מקורי שלך שמופנה אליי. נתתי לך להגיד כל מה שהיה לך, אבל לא ממש הבנתי מה את רוצה ממני. שאני אבין, כעסת על זה שאני לא אומר לך שעלית במשקל?! את נורמלית? שאני אגיד לך שהשמנת? שאני אהיה אחראי לשבוע של דיכאון קליני עמוק שיחלוף רק אחרי שהמלבישה שלך תישבע לך שאת פצצה והלוואי והיה לה גוף כזה.
כמחוות פיוס רומנטית הצעתי לך שתעזרי לי לעבור על דוחות סוף שנה של אחד הלקוחות שלי. הדבר היחיד שהבנתי מהתגובה שלך, שהורכבה בעיקר ממלמולים ותנועות ראש לא רצוניות תוך כדי הליכה מהירה לחדר שינה, היה חלקיק משפט שדיבר על זה שזאת הפעם האחרונה שאת מקשיבה ל"מפיקה השדכנית".
אני דווקא שמחתי שהקשבתי ל"מפיקה השדכנית", למרות שהשיחה האחרונה שלי איתה, לפני שאת ואני הכרנו, התנהלה בערך כך:
אני: "אני יודע שלא היית מנסה לשדך לי אם לא היית חושבת שזה יכול להתאים לי. אני מעריך את זה, אבל עזבי, אין סיכוי".
היא: "אבל היא מפורסמת!"
אני: "וואוו! זה אמור לרגש אותי?? אולי אני אבקש ממנה חתימה. את מה זה לא בכיוון אחותי, עוד לא הבנת שדווקא בגלל שהיא מפורסמת אני לא מעוניין! אני כבר אחרי 30, יש לי קריירה ואני לא רואה איך רודפת פרסום - שאני חייב לציין, די כוסית - משתלבת בחיים שלי".
זה המשיך בעוד כל מיני משפטים נפוחים על עולם העסקים המורכב לעומת עולם הבידור הרדוד, ונגמר בכך שהבטחתי לה שאתקשר אלייך בערב. ואכן, באותו ערב באמת התקשרתי. אחרי שיחה של ארבע וחצי שעות נרדמה לי הרגל ונגמרה לי הבטרייה. למחרת נפגשנו לארוחת ערב. ישבנו במסעדה בינונית שהמליצו לי עליה. אז עדיין לא היה לי אישור כניסה לקנטינה או עדיפות בתור לבראסרי.
במהלך הערב הבנתי שאת ממש מוצאת חן בעיניי וזה שאת מפורסמת ממש לא עלה לך לראש וכל השטויות שחשבתי עלייך נעלמו בתוך הלב הגדול שהתנפח מעל השולחן שלנו. אבל הכל השתנה ברגע שהותקפנו על ידי שתי נשים מבוגרות שזינקו עלייך וביקשו חתימות לכל השכונה. אחריהן עמדו בתור שלוש מלצריות, בחור נלהב עם חיוך של אנס ועולה חדשה שסתם נעמדה ובהתה בך. הייתי מנומס והתרכזתי בלסיים את המנה שלי, למרות ששמונה אנשים זרים הסתכלו עליי לועס.
השיא היה כשאחת מהעומדות בתור העירה לי שהרוטב של הסלט נמרח לי על הפרצוף. נבוך וכעוס צעקתי על כולם להתפנות מיד ושנודה להם אם יאפשרו לנו לסיים את הדייט הראשון שלנו בשקט. אחרי שכולם השתתקו הבנתי שאולי קצת הגזמתי, אבל אז במבט שלך הבנתי שמצאתי חן בעינייך. למסעדה ההיא לא חזרנו יותר, אבל מאותו ערב לפני שבעה חודשים אנחנו אוכלים ארוחת ערב יחד יום יום.
סלבריטאית יפה שלי, את אולי לא מודעת לזה, אבל לחיות עם סלבריטאית זה כמו לחיות בסרט. המון אנרגיות ורגשות, הרבה מצבים דרמטיים, לילות שאת קמה ב-04:00 לפנות בוקר לצילומים, שעות של למידת טקסטים (כמה זמן לוקח ללמוד משפטו כמו "אני לא מאמינה שהוא בוגד בי עם החברה הכי טובה של שכנה של המזכירה של המנהלת שלי מהיסודי"?) ומצבי רוח קיצוניים. הצבת אותי בלא מעט מצבים שאילצו אותי להיות יצירתי ("המדריך ליוצא עם הסלבריטאית" מאת "הקרייריסט" יראה אור בנובמבר 2012), כמו באותה הפעם שאיזה צלם פפראצי ארב לנו באיזה אירוע במשך 50 דקות וניסה לצלם את הבחור שבאת איתו. היה משעשע להתעלל בו, להסתובב עם היד על הפנים כאילו משהו מגרד לי בגבה כל הערב, עד שכמעט נשרה לי הגבה והחלטתי לשנות גישה (וגם בגלל שהייתי חייב לשירותים). הלכתי ישירות לכיוון הצלם מושך אותך איתי. מרוב הלם הוא פספס את המומנטום ולא הספיק לצלם, תוך כדי הליכה שמעתי אותך מתנצלת על כך שאני בן למשפחה עשירה שלא מעוניין להיחשף.
שלא תחשבי שאני רוטן ומתלונן על הבלגן שהכנסת לחיי. ממש לא. בכל פעם שאני לומד איתך טקסטים (אלוהים, די עם הטקסטים האלה! די!) ובכל פעם שאני מסתכל עלייך ישנה ואומר לך כמה את יפה (ואת מתוך שינה מודה להורייך ולבמאי שנתן לך הזדמנות), או בכל פעם שאת מתעצבנת שאני לא מבין את הדינמיקה על הסט או תהליך פיתוח דמות (מי ישמע איזה תהליך יש לדמויות האלה?) - אני מתאהב בך מחדש.
מתאהב בתשוקה שיש לך לדברים, ביכולת שלך לעשות כל כך הרבה במקביל, לדעת מי את ומה מתאים לך בלי להסתנוור מכלום, לתמוך בי כל יום ולגלות סבלנות כלפי חוסר הסבלנות שלי. את עוזרת לי להשתפר ולגדול, את נותנת לי השראה, את מצחיקה אותי ואת אוהבת אותי.
מאמי שלי, סלבריטאית יפה שלי, אני אוהב אותך. יום הולדת שנה שמח!!!
שלך,
"הקרייריסט".
נ.ב
ומאמי, תקני לי בירה וסיגריות בדרך הביתה.
כל קשר בין הדמויות למציאות אינו מקרי ביותר.
לטור הקודם של הסלבריטאית
