ההרוג החמישי מאגוז: חייל שעלה לבדו

יהונתן (סרגיי) וולסיוק בן 21 מלהב הוא החייל החמישי מיחידת אגוז שנהרג ביום חמישי בקרב במרון א-ראס - כך הותר לפרסום אחר הצהריים (יום א'). וולסיוק עלה לארץ לבדו לפני שש שנים מאוקראינה במסגרת תוכנית נעל"ה, בעוד הוריו ואחיו הצעיר נשארו בארץ הולדתם. יונתן, אומץ על-ידי דלית גל מקיבוץ להב ולמד בבית הספר "מבואות נגב". לאחר הלימודים התגייס לצה"ל ליחידה מובחרת, משם עבר לאגוז. במשך 18 שעות לאחר הקרב, חיפשו כוחות צה"ל את גופתו.

אמו של החייל, יוליה, ואחיו הגיעו לפנות בוקר לישראל. לאחר התלבטות קשה החליטה יוליה שבנה ייקבר בקיבוץ להב: "הוא היה אזרח ישראל ומילא את חובתו, ולכן ייקבר כאן. הוא מאוד אהב את הארץ". כעת ממתינים לאביו שבאוקראינה שיגיע להלוויה.

4 הלוחמים הנוספים שנהרגו בקרב:

• רב-סרן בנימין הילמן, בן 27 מרעננה
• סמל-ראשון לירן סעדיה, בן 21 מקריית שמונה
• סמל-ראשון רפנאל מוסקל, בן 21 ממזכרת בתיה
• סמל-ראשון נדב באלווה, בן 21 מכרמיאל

• חדר מלחמה: הדיווחים מכל החזיתות ב-ynet

יוליה סיפרה שתחילה הודיעו לה שבנה נעדר ורק אז עלתה לטיסה מאוקראינה לישראל. כל הדרך התפללה לקבל בשורות טובות אך בשדה התעופה בארץ קיבלה את הבשורה המרה שבנה מת. רק בשבת שעברה שוחחה איתו, כמדי שבוע. הוא אמר לה שהוא בסדר: "הוא בחור אחראי, דואג ואוהב את החיים. הוא רצה שאנחנו נעלה לארץ אחרי שיסיים את הצבא", סיפרה האם, שהודתה רבות לדלית גל, אמו המאמצת של יהונתן.

אמו של יהונתן אינה דוברת עברית או אנגלית וכל השיחות מתבצעות באמצעות מתורגמן. דלית גל, אמו המאמצת של יהונתן, אמרה ל-ynet: "כעת היא צריכה להחליט אם הוא ייקבר כאן בארץ בלהב או שיטיסו אותו לאוקראינה. בשלב הזה היא מאוד מבולבלת".

קצין צה"ל סיפר ליוליה את שאירע בתקרית ויוליה רצתה לשמוע עוד פרטים, "היא לא מספרת כלום, היא בעיקר רוצה לשמוע", אמרה האם המאמצת. צה"ל הציע לבני המשפחה לשהות במלון בתל-אביב, אך הם החליטו לנסוע דווקא ללהב, למקום שהיה ביתו של יהונתן. יוליה ובנה שוהים בביתה של דלית בקיבוץ להב ומקבלים תמיכה מחברים רבים וקרובים.

האם המאמצת סיפרה: "דיברתי איתו לאחרונה ביום שלישי, הוא היה אז בשטחים וידע שהוא צריך לעלות ללבנון. הוא הבטיח לי שיודיע ברגע שיעלו אותם צפונה, אבל הוא לא רצה להדאיג אותנו ולכן ניתק את הטלפון. כל יום התקשרתי לראות מה קורה".

"הוא היה נעול על ישראל"

יהונתן מאוד אהב את הצבא, מספרת גל: "הוא היה, מה שנקרא, נעול, נעול על הצבא, נעול על ישראל והיה אמור להשתחרר בנובמבר הקרוב. בשבוע שעבר הוא אפילו אמר לי שהוא מחכה להגיע ללבנון, הוא לא פחד. כל המצב מאוד הכעיס אותו. הטרוריסטים מכעיסים אותו. הוא הרגיש שהוא רוצה לעשות משהו". חברו ניר אמיתי, הוסיף: "הוא היה נחוש ונכון לתרום ולהתגייס. הצבא היה מקום קליטה טוב עבורו".

את האהבה לצבא, ספג מאביו, איש קבע בצבא אוקראינה. אך ליהונתן היו גם אהבות אחרות, הוא היה ספורטאי, אהב צילום והייתה לו חברה בחצי שנה האחרונה, סטודנטית מתל-אביב, שלאחר שחרורו בנובמבר הקרוב היה אמור לעבור ולגור איתה ולהתחיל ללמוד. את הוריו פגש בפעם האחרונה לפני מספר חודשים כאשר קיבל חופשה מיוחדת מהצבא.

מלבד ליהונתן אימצה דלית גם את אלונה, גם היא עולה חדשה מאוקראינה, והשניים, יחד עם בתה בת ה-10, היו כמו משפחה אחת: "הוא מאוד קשור לילדה שלי, כמו אח, הוא בן בית. אני יודעת שאימא שלו לחצה עליו לחזור לאוקראינה, אבל הוא לא הסכים לשמוע על זה. הוא שמח להתגייס לצבא. כולם אהבו אותו, היה לו מזג טוב ותמיד רצה לעזור. ליהונתן היו המון חברים וחברות. הוא השתלב היטב".

מנהל בית הספר בו למד, עידו ארגמן, סיפר על התלמיד שהשתלב בהצלחה בישראל: "הוא התמצית של הציונות המודרנית. נער בן 15 שעלה לישראל ללא הוריו וללא היכרות עם התרבות והחברה הישראלית. בזכות כוח רצון ואישיות מקסימה הוא הצליח להשתלב בהצלחה בכל המעגלים".