דלי כשר בוושינגטון: נשיא ולא תיהני

הימים לא פשוטים. ימי מלחמה מעיקים. וטור של ביקורת מסעדות, שהוא האם-אמא של האסקפיזם, נראה לי לא מתאים בעליל. אבל אנו היהודים אופטימיים מלידה, ודקה לאחר הפסקת האש הצפויה הרי כולנו נהיה איש תחת תאנתו ומטרייתו בים ובאתרי הנופש - אז הלכתי על פשרה. השבוע נבשר לקוראינו הצפויים לבקר בוושינגטון, שחוץ מלהיכנס לבית הלבן ולסעוד צהריים על שולחנו של בוש קשישא - יש להם מספר אפשרויות לאוכל כשר בבירה האמריקאית.

ולפני כן אזהרה: לקוראי המדור שצועדים עימנו במסע הקולינרי הישראלי דרך המסעדות המופיעות במדור זה, אין ספק שרמת הגורמה הכשר הישראלי, שהתפתחה מאוד בשנים האחרונות, שיפרה את מנעד הטעמים והיכולות שלכם לזהות אוכל טוב, מעוף וחדשנות. ובכן, את כל זה שימו בצד. מה שתפגשו בארה"ב הכשרה, למעט מספר חריגים, הוא אוכל בסיסי, מפרודוקטים לא מושקעים, חף מכל חידוש ולפיכך עלוב בתוצאה. משהו בסגנון של הנהוג כאן לפני כחמש שנים.

הסיפור עם בוש היה שהוא פשוט לא היה בבית. השארנו פתק על הדלת ושמנו פעמינו למסעדה. המלצה לנוסעים - שִכרו מערכת GPS מקומית. היא גם תעזור לכם בניווט, וגם אם תקישו לתוכה את מספר הטלפון של העסק או המסעדה אותה אתם מבקשים (גם בלי הכתובת) - תנווט אתכם מיידית למקום.

המסעדה שוכנת ברחוב וושינגטוני קלאסי. הבירה (בחלקים הטובים שלה) נראית כמו קריה אקדמית אחת גדולה שצעירים בה לרוב. פרחי פוליטיקאים שנראים כאילו הם בדרך מהרצאה אקדמית אחת לשנייה. המסעדה הינה מסעדת דלי אמריקאית כשרה טיפוסית. דהיינו, עיצוב משנות ה-70, ריפודים עם ניטים על הכיסאות ומפות על השולחנות. נקי ואסתטי.

מרק העוף הצח עם קניידלך (5.95 דולר) הוא פריט חובה לאספנים במסעדות אלה. אבל הוא היה טעים. צח, עם טעם חזק של ציר עוף אמיתי ולא אבקה. כדור הקניידלך היה אוורירי ונימוח במידה. סיפרו לנו שגאוות המקום היא על כנפי העוף בסגנון באפלו (6.99). גאווה זה דבר יפה - אבל בשביל זה לא צריכים להשאיר על הכנפיים את מרבית הנוצות. חוץ מנוצות היה חריף-חמצמץ, ללא הפריכות המתבקשת.

לעיקריות ביקשתי את הלב הפועם של הדלי האמריקאי הכשר - הכריך. הוא מוגש בוורסיות שונות עם מילויים שונים, אך הבסיס הוא שתי פרוסות לחם דאבל או טריפל (חיטה מלאה, רגיל, שום וכו') וביניהן מגדל בן כ-5 ס"מ עובי של בשרים ממשפחת הנקניק. הלכתי על הפסטרמה החמה (8.99), שהגיעה ללא המלפפונים האמריקאיים המסורתיים עם הפרונקלים הענקיים וללא סלט הכרוב-גזר (קולסלואו) השמנמן. שני האחרונים הם שני מוצרים שנראים במבט ראשון דוחים לחלוטין - המלפפון מגיע בגודל על-טבעי והכרוב טובע במיונז - אבל הטעם של שניהם, במיוחד עם כריכי הדלי, הוא מושלם. לבד מהעובי, שהצטמצם יחסית, היה בסדר. המשכנו בהמבורגר המקומי (7.99), שהיה תפל ויבשושי.

היונה רצתה משהו שיהיה הכי קרוב לפולני בדלי אמריקאי, אז היא הזמינה ספגטי עם כדורי בשר. הבשר היה פשוט כלום. ללא טעם עצמאי לבד ממעטפת הרוטב, שלא הצליחה להסתיר שהוא חומם מספר פעמים. ולהלן חידוש: גם לפולנים יש סף של כמה אפשר להתעלל במזון. המנה הוחזרה חיש למטבח, מלווה במבטי משטמה של המלצר אנדיאס, מהגר מאחת ממדינות מזרח אירופה עם פרצוף שאומר: "אני ממש לא אוהב את העבודה שלי - ואני אתן לכם להרגיש את זה". וכך יצא שההזמנה נלקחה באיחור, האוכל הוגש כלאחר יד ובחשבון בסוף היתה טעות, כמובן.

אז אם אתם בסביבה ובוש שוב לא יהיה בבית - לכו על המרק והכריכים. יותר מזה אתם לא צריכים.

אלי'ז, דלי אמריקאית כשרה, 1253 20th Street, NW Washington DC . טל': 202-785-4314