אובססיות - כשהדאגה הופכת למטרד. שיטות טיפול
במשך שנה שלמה לא היתה עוזבת נעמי את המכונית שלה לפני שבדקה שוב ושוב אם החלונות סגורים, הרכב נעול ובלם היד מורם דיו. כ-20 דקות ארך טקס נעילת המכונית, והיא לא הבינה למה זה קורה לה. עד שהגיעה התשובה בפורומים: לקית ב- OCD. לאחר חודשים ארוכים של טיפול תרופתי והתנהגותי, הצליחה להשתחרר ממרבית המחשבות הכפייתיות, ולחזור לשגרת החיים. על אובססיות ודרכי הטיפול בהן
מה אתם עושים אחרי שנעלתם את הרכב? רובכם ימשיך הלאה, אבל עבור נעמי (שמה המלא שמור במערכת, א.ג) מדובר בפרוייקט. זה התחיל לפני שנתיים, כשהחלה להרגיש צורך לבדוק כמעט כל צעד כמה פעמים. היא הייתה בודקת עשרות פעמים האם הרכב נעול או לא, האם החלונות סגורים, האם בלם היד מורם דיו. לאחר כל חניה, נמשך טקס הבדיקות הזה כ-20 דקות, וחזר חלילה, מידי יום ביומו.
"ראיתי שהאוטו מכובה ושנעלתי אותו, אבל זה פשוט לא נקלט במוח", היא משחזרת, "בתת מודע ידעתי שהכל בסדר, שמספיקה פעם אחת, אבל המחשבות הפנימיות המשיכו לאותת לי שאני חייבת לבדוק את זה שוב ושוב".
"חשבתי שזה יעבור"
בהמשך, עברו טקסי הבדיקה אל הבית. נעמי הייתה בודקת שוב ושוב האם הדלת נעולה, האם הגז סגור, מציצה שוב לבדוק שהמאוורר סגור, שהטלוויזיה כבויה, ושהמים אינם זולגים מהברזים.
"חשבתי שזה יעבור", משחזרת נעמי, "בדיוק עזבתי מקום עבודה שמאוד אהבתי, ירדתי במשקל, ופשוט חשבתי שהכל קשור אחד בשני. שמרתי את הטקסים האלה לעצמי, לא סיפרתי לאף אחד, עד שזה פשוט הפך לעול ופגע באיכות החיים שלי. הבנתי שמשהו לא בסדר".
האבחנה הגיעה מהפורומים
לאחר שנה שלמה של טקסים חוזרים, גלשה נעמי לפורומי פסיכולוגיה באינטרנט וסיפרה את סיפורה. בכל פורום הופתעה לקבל את אותה תשובה: מדובר בהפרעה טורדנית כפייתית – OCD. "התחלתי לחפש חומר באינטרנט כדי לדעת מה לעשות, והבנתי שיש שתי דרכים – פסיכיאטרית ופסיכולוגית".
נעמי פנתה תחילה לפסיכיאטרית, שהחלה בטיפול בתרופות נוגדי דיכאון. תחילה טופלה בתרופה רסיטל, שלדבריה גרמה לה למתח ועצבנות. לאחר חודש, הועברה לתרופה ציפרלקס. "ההשפעה שלה כעבור שבועיים הרגיעה קצת, אבל עדיין המשיכו הטקסים. הרגשתי שאני עדיין תקועה".
בשלב זה הופנתה נעמי על ידי הפסיכיאטרית לפסיכולוג המתמחה בטיפול התנהגותי. בשיטה זו למדה נעמי להתעמת עם המחשבות הטורדניות על ידי המתנה לפני ביצוע הפעולה. "בצורה הזו אני מחזירה את השליטה לחיי, אני מחליטה מתי לבדוק ואיך לבדוק. בכל פעם אני אומרת לעצמי: אני לא אבדוק עכשיו אלא עוד 10 שניות, וכל פעם מאריכה את הזמן הזה".
ככל שלמדה נעמי להתעמת עם המחשבה, היא הלכה והתפוגגה. מאז, הצליחה להתגבר על 80 אחוז מהמחשבות הטורדניות. היא מצליחה לצאת היום מהרכב מבלי לבדוק שוב ושוב את החלונות, הדלתות או סיגריה שאולי התגלגלה תחת המושב. " חזרתי לעבודה, למכון הכושר ולחיי החברה. יש לי עוד הרבה עבודה על עצמי, אבל סוף סוף אני מרגישה שהשליטה בחיים חזרה אליי".
דחפים הגורמים לחרדה
כ-3 אחוז מהישראלים ילקו בהפרעה כפייתית טורדנית במהלך חייהם. בקרב מתבגרים, השכיחות גבוהה יותר אצל בנים, בגילאים היותר מבוגרים היחס מתאזן. שני שליש נפגעים אחרי גיל 25, פחות מ-15 אחוז אחרי גיל 35. ידוע על מקרים בודדים של פריצת ההפרעה לפני גיל שנתיים. ההפרעה שכיחה יותר אצל רווקים מאשר אצל נשואים, כנראה בשל הקושי להתמיד בקשרים. כ-67 אחוז מהחולים לוקים גם בדיכאון.
"המדובר בסוג של הפרעה חרדתית", מסבירה ד"ר צאלה ורבין, מומחית לפסיכיאטריה משרותי בריאות כללית, "היא מתמקדת במחשבות או דחפים שיש להם אופי מוגזם, ובאובססיות שהן פעולות שנועדו להקטין את החרדה, ואין להם קשר למחשבות כך שבסופו של דבר רמת החרדה עולה".
אובססיות הן מחשבות, דחפים או תמונות שנחווים בצורה לא תואמת וגורמים לחרדה. "האדם יודע שהן מחשבות שלו", אומרת ד"ר ורבין, "ולכן זוהי אינה פסיכוזה: האדם מבין שהוא חושב לא נכון, אך לא מצליח להתגבר על כך".
הקומפולסיה היא התנהגות חוזרת שהיא תגובתית לאובססיה, ונועדה להוריד את מפלס החרדה. האדם יודע שאין קשר ריאלי בין מה שהוא עושה, לבין החרדה, והוא אינו מצליח להתגבר על כך. מאחר שאין היגיון, אין ירידה ברמת החרדה. דוגמא לכך היא שטיפת ידיים חוזרת, או דפיקה על השולחן שלוש פעמים כל כמה דקות.
הטיפול המומלץ: תרופתי וקוגניטיבי
מתקופת פרויד ועד לשנים האחרונות הטיפול המקובל בהפרעה היה פסיכותרפיה, אולם בשנים האחרונות הראו הסטטיסטיקות כי האובססיות והקומפלוסיות עצמן לא הוקלו מסיבה לא ברורה. מחקרים שפורסמו באחרונה הראו כי השיפור הטוב ביותר נובע מטיפול תרופתי משולב בטיפול התנהגותי קוגניטיבי.
התרופות המקובלות הן אותן תרופות שמקובלות לדיכאון וחרדה מסוג ה-SSRI , לרוב במינונים גבוהים מהמקובל לחרדות אחרות או לדיכאון. הטיפול הקוגניטיבי נעשה אצל פסיכולוג המתמחה בכך, ומשלב למידת שינוי התנהגותי המחזיר למטופל את השליטה על הפעולות בחייו.
"חשוב להדגיש שאין קשר בין אישיות אובססיבית ל-OCD", אומרת ד"ר ורבין, "אם אנשים מסודרים באופן מוגזם, או נוטים לעשות רשימות, אין פירושו של דבר שהם לקו בהפרעה טורדנית כפייתית. רק כאשר מופיעות מחשבות שברור שהן לא ריאליות, מעוררות חרדה ומתח, גוזלות זמן, פוגעות בשגרת החיים, בחיי החברה ובתעסוקה, האדם צריך להיות מוטרד ולפנות לאבחון".
- שאלות? הפסיכיאטרים של ynet ממתינים לכם בקהילת בריאות הנפש
