הרווק המקוון, קווים לדמותו

נכתב בתגובה לרשימתו של רועי צור - הרווקה המקוונת, קווים לדמותה

לחפש אהבה באינטרנט נראה לי מבאס, אבל כמה אפשר לדבר על החתונה של אחותך בלי לעשות שום דבר כדי שגם את, אולי, אי פעם, תהיי שם, תכריחי את כל אוהבייך לקחת יום חופש מהעבודה כדי לנסוע לאיזה יער דביק/פרדס לשעבר/החוף בפלמחים, לשלם 300 שקל, לרקוד לצלילי השירים שלא שמענו מאז הפאב בקיבוץ בכיתה י"א, לשתות כמו מטורפים כדי להחזיר את ההשקעה, ועוד להתקשר אחר כך להגיד כמה לעולם לא נשכח את הרגע?

אז הנה אני שוב מוצאת את עצמי נכנסת לאתר הארור. מה כבר ביקשתי? מה בסך הכל רציתי? איש שיהיה גם חכם, גם חריף, גם כותב בלי שגיאות וגם לא פותח שיחת מסנג'ר ב"שלום לך". אז רציתי.

אחרי חיפוש קצר אני מקבלת 13,000 פרופילים (מה אני, ה-FBI?). כולם גרים בתל-אביב-מרכז, חוץ מכמה פרובוקטיבים שגרים בפתח תקווה. כולם בגובה 1.80 מ' (כלומר 1.65 מ' גג). כולם כנראה לא הצטלמו מאז הטיול לדרום אמריקה, כי מעולם לא ראיתי ריכוז כה גבוה של תמונות ממאצ'ו פיצ'ו (חברים יקרים, מעיל פליס זה לא באמת הבגד הכי מחמיא בגרדרובה).

הפיתוי רב. הייתכן שמאגר אדיר שכזה של אפשרויות מונח לרגליי, עוצר את נשימתו הווירטואלית ורק מחכה שאני, הקטנה, אושיט את ידי ואבחר? כמו הרבה דברים בחיים, זה נראה טוב מכדי להיות נכון. וזה באמת לא נכון.

שלא תבינו לא נכון: גרוש בן 37 + 2 זה סבבה

מבין 13,000 שעלו בחיפוש, שליש הם גרושים בני 37 עם שני ילדים. שלא תבינו לא נכון: להיות גרוש בן 37 עם שני ילדים זה סבבה. זה נפלא, באמת. אני מאחלת לכל אוהביי, אחרי שיגמרו לרקוד לצלילי השירים מהקיבוץ בחתונה של אחותי. רק שלא זה מה שאני מחפשת, אז תפסיקו כבר לפנות אלי, ותחפשו לכם חברים בגילכם.

לידיעת רועי צור: מתוך שני השלישים שנותרו, גם בקרב ידידינו הזכרים, שליש אחד מתחיל את סיפור חייו ב"אין הנחתום מעיד על עיסתו". משפט מגוחך זה, בעיקר כשהוא בא מפיהם של אנשים ש"עיסתו" היא כנראה המילה הכי קשה שהם יודעים לאיית, כל כך נפוץ, וכל כך פתטי, עד שהוא דורש לפחות פסקה אחת לעצמו. ובכן: תעידו כבר, יא אללה שלכם! בשביל מה אני פה?! כשאני ארצה מישהו שלא מעיד, אני אבקר את ואנונו, וכשאני ארצה מאפיה, אני אלך ללחם ארז. מבזק חדשות: כולנו משווקים את עצמנו כל הזמן, ובאתר כזה פי כמה. אחרי שהצבת את עצמך בכיכר השוק עם שלט "פתוח להצעות", ונוהרים אליך קונים פוטנציאליים, באמת אין טעם להשליך את השלט בפרצופם כדי שיחשבו בכוחות עצמם למה אתה כה אטרקטיבי. זה התפקיד שלך. הגיע הזמן למחוק את ההצהרה העאלק-מצטנעת הזאת, שממילא אחריה תמיד יגיע נאום מעייף, שאני לא נשארת לשמוע.

הצהרה פיזיו-פוליטית אחרת שיכולנו לחיות נהדר בלעדיה היא העייפות ממשחקים. תקשיבו, תשמעו, תראו: גבר עייף ממשחקים זה לא הדבר הכי אטרקטיבי שאני יכולה להעלות על דעתי. כמה משחקים שיחקת עד עכשיו, שכל כך התעייפת? האם כל חייך היו רוויים בחורות מזדמנות (היית מת)? האם מאחוריך אלפי העמדות פנים, בהן אמרת דבר אחד, רצית דבר שני ועשית דבר הכי אחר? האם המוטיבציה מאחורי משפט זה היא "ככה יבואו לי כל הנואשות, שאכניס למיטה תוך שבע דקות של דיבורים מתקתקים"? כאן הוא המקום שלי לסרב להתייאש: אני דבקה באופטימיות ומקווה בכל ליבי, שלכל מצהירי העייפות ממשחקים נשארה בכל זאת, בפינה קטנה בליבם, חיבה עמוקה למשחקים, להפתעות ולתעתועים מרגשים, ולא כולם אפופי רצינות תהומית, נחישות ודבקות במטרה כמו שהם נשמעים לי מההצהרה הזאת.

אחרי שברחתי משונא המשחקים, מגיע הרווק המבוקש, איש הספורט-אלגנט שהתחמק בקושי מקהל מעריצותיו, מועדוניו ובילוייו כדי לגלוש באתר, בצירוף תמונה בה הוא נראה בחולצת צווארון מגוהצת או בסוודר גולף שחור ושיער ג'לטיני כשברקע שולחנות מסעדה (לא מהחתונה של אחותי, תודה לאל), יד של בחורה שעפה מהתמונה, או מגדל אייפל. "נראה טוב, אוהב לצאת לבלות, מסיבות ובלה בלה..." (נרדמתי ולא הגעתי להמשך). יקירי, אתה כה מבוקש, רבות כל כך הן האופציות העומדות בפניך, ובעיקר אתה כל כך מזכיר לי את גאסטון מ"היפה והחיה" של דיסני, שפשוט אין שום סיכוי. ולמה, הו, למה אתה מספר לי שאתה נראה טוב, ולא משאיר לי להחליט את זה לבד?

כולנו היינו מעדיפים אחרת, כולנו פה, לא עדיף שנודה בזה?

מכאן אני עוברת למחפש המיוסר, שנתקע בשלב ההכחשות של כיתה ו' ("אני בכלל לא אוהבת אותו, אנחנו רק זוג בשיעור ריקודי עם"). הסובל ממשיך, כאז כן היום, לתת הצהרות של "אני בכלל לא מבין איך הגעתי לכאן" (רצית למצוא חברה, ולא הצלחת בשום דרך אחרת), ו"לא אוהב אתרים כאלה" (מה, אתה מעדיף שמישהי תתחיל איתך ברחוב ותתגלה כאהבת חייך? לא יכול להיות!). קטנים הסיכויים שארצה להכניס לחיי מישהו שעושה, תןך כדי התנצלויות אינסופיות ולא משכנעות במיוחד, דבר שנראה לו כנראה כל כך מביך ומשפיל ושהוא או לא שלם איתו ברמות טראגיות. כולנו היינו מעדיפים אחרת, כולנו פה, לא עדיף שפשוט נודה בזה?

אחרי הסובל אני נחה קלות אצל איש ההייטק. ההייטקיסט מסתפק בתמונה של עצמו, מאגניב עם שיער מגולח ותשעת אלפים מגה פיקסל, והפרופיל שלו נראה כך: " ......." . הקונספט: "אני לא צריך לשבור את הראש. כל הכוסיות כבר ירצו להכיר אותי רק בגלל שאני נראה כל כך טוב בתמונה". אז זהו, שלא.

ועכשיו לאחת הבעיות הקשות לפיצוח העומדות בפני כל אשה המחפשת זוגיות באינטרנט: השלב בו אתם מכריזים על הגובה. אני לא גזענית, באמת. היו לי חברים גבוהים ממני ב-20 סנטימטר, היה אחד בגובה שלי - זה הכי טוב, כי מסתכלים ישר בעיניים, היה כזה והיה כזה. המשותף לכולם: תמיד הבחנתי בגובה שלהם בפעם הראשונה שנפגשנו. אם אתה אומר שאתה 1.80 מ', שזה גבוה ממני בהרבה, אבל בעצם אתה 1.65 מ', שזה בגובה שלי בול, האם בעיני רוחך ראית כיצד אנחנו נפגשים ואני פשוט לא מבחינה בהבדל? האם לדעתכם, גברים יקרים, זה לא סוג של אימבציליות משולבת בחוצפה, לשקר על דבר כזה? בתור בחורה שמנמנה, בלונדינית וכחולת עיניים, שום דבר ממה שאומר על עצמי לא יישמע משכנע: הראשון כי הוא מיתרגם ל"היא בטח ענקית שחבל על הזמן", השני כי הוא מיתרגם ל"עאלק בלונדינית, עאלק עיניים כחולות". אבל זאת האמת, ואת זה אני אומרת. מי שלא מתאים לו, שלא יבוא. אז אולי אפשר להכריז על הדדיות ביחסים, מי שגמד שיתוודה, מי שענק שיתוודה, ומי שבאמצע שיתוודה, ותשאירו לנו להחליט.

אחרי כל אלה אני נשארת עם עשרות בודדות, ובפרופילם נפוצים כפטריות הביטויים הבאים (רועי צור, שים לב!): "בחור חמוד" (בזאת סתמת את הגולל על סיכוייך לבת זוג); "אוהב את החיים" (מה זה אומר, לעזאזל?); "כנה" (פעם אחת ולתמיד: אין מילה כזאת בעברית!!!); "אוהב לפנק ולהתפנק" (גם את זה וגם את זה!? שיואו, אתה בטח בן אדם כל כך מורכב!); "מחפש את האחת" (אל תהסס להשתמש בקיטש נוזלי); "מחפש יפה, איכותית, נראית טוב" (אני מזמינה אותך לסיבוב בקסטרו מן, שם יש הרבה חולצות שעונות לתיאור הזה); "שיודעת מה היא רוצה מעצמה ומהחיים" (היא רוצה אהבה, רבאק, לא הררי קלישאות חבוטות וחסרות כל קשר למציאות). והאהוב עלי ביותר: "הפגישה הראשונה: מסתכל לך בעיניים ויודע שזה זה" (אם תגיד לי מה הגובה האמיתי שלך, אני מבטיחה לארגן לך שרפרף, כדי שתוכל להסתכל לי בעיניים).

אז לקחתי חופש מהאתר ואני יוצאת רק עם אנשים שמתחילים איתי בזמן אמת. לפחות לוקח קצת זמן עד שמסתבר שגם להם יש שגיאות כתיב.