לא רוצה סטייליסט
בדיוק בשבוע שבו הארץ רחשה וגעשה מהפוני של נינט, החליטה הסלבריטאית על ניקוי טוטאלי מטרנדים
ברביעי האחרון, אחרי שנחת בתיבת הדואר שלי צ'ק תמלוגים שמן על השידורים החוזרים של ההופעות הטלוויזיוניות שלי מהשנה האחרונה ובמטרה להתאושש מהפרידה הטראגית מ"הקרייריסט", החלטתי בספונטניות לטוס לסוף שבוע רגוע בפריז. אחרי שהעברתי בזריזות דף קשר בין חברי "הפמיליה" במטרה למצוא פרטנרים לנסיעת השחיתות שתכננתי, הבנתי שאת עיר האורות אחווה לבדי.
"נפלת על הראש?", הזדעזע "הרכלן" על בגידתי במולדת בשבוע גורלי של שלל סיומי ריאליטי, "איזה אדם שפוי עוזב את הארץ יום לפני גמר 'כוכב נולד 4'?". ניסיתי להסביר לו שלא באמת מטריד אותי לדעת מי יזכה ב"כוכב נולד" ויקבל תפקיד ב"השיר שלנו 4", אבל הוא לא הצליח להבין על מה אני מדברת.
"הצבועה" שהצטרפה לשיחה דרשה ממני בתוקף שאפקיד אצלה את הסלולרי שלי כדי שתוכל לתרום את ה- SMS שלי למאיה רוטמן כי רק מי שמצביע משפיע. נאום זכות ההצבעה הדמוקרטית של "הצבועה" היה האות לסגור את הדיל הכי זול שאמצא ולהתעופף מכאן במהרה. הצורך שלי לקצת שקט מהחיים שלי, מהביצה וממדורי הרכילות היה חזק ממני. הרגשתי את זה בכל הגוף והחלטתי שאין דבר טוב יותר ממסע שופינג חסר מעצורים על חשבון הסדרה הבאה שבעזרת השם ו"העושקת" אקבל בקרוב.
למרות שניסיתי להתחמק מכל מגע עם הארץ, הSMSים לנייד שסירבתי להפקיר אצל "הצבועה" מחשש שתצביע לרפאל מירילא, לא פסקו לזרום לפריז. "את לא קולטת! נינט עשתה תקליט זהב ב-24 שעות", היה העדכון הראשון מ"הרכלן" ואחריו פרץ הודעות נוספות בסגנון: "אם ביום אחד יש זהב אז ביומיים נינה תעשה פלטינה?", "לא! לא! לא! נינט עשתה פוני ונראית כמו דראג של ירדנה ארזי", "נינט גנבה את ההופעה ב'כוכב נולד'". "אם את מוצאת גלימה בשאנז אליזה את חייבת להביא לי לארץ. זה הולך להיות הדבר הבא", ושאר תובנות דורין אטיאסיות על המהפך הגותי של נינט.
עמוסה ב-15 קילו עודפים במזוודה, שני קילו נוספים על גופי וים של תובנות בנפשי, חזרתי לארץ בראשון בבוקר רק כדי לקרוא בעיתונים שחולקו במטוס מאמרים אקדמיים על הפוני של נינט. בקפה השכונתי המשיכה הסאגה הנינטית להתקיים וזה בדיוק היה הטריגר של "הצבועה" לספר לנו שהיא החליטה להיפרד מתוכנית חיסכון קטנה שפתחה לפני שנתיים בגלל ששכרה לעצמה סטייליסטית פרטית. עיני "הפמיליה" נצצו מהתרגשות. "הרכלן" הזיל דמעה קטנה וחיבק את "הצבועה" שהצטרפה אחר כבוד למועדון המתלבשות בתשלום יחד עם נינט, מאיה בוסקילה ורונה-לי. כהרגלי, הייתי חייבת להרוס את החגיגה.
"אני לא מבינה מה השיגעון לקחת סטייליסטים פרטיים שהופכים את האובייקטים שלהם לסוג של ליצנים? למה לשפוך כסף מיותר על מישהו שיביא לך עד לבית נעלי עקב אדומות כשאת יכולה לקנות את זה לבד בזארה?", זעמתי על "הצבועה", כאילו שבאמת אכפת לי ממנה. "הצבועה" הביטה בי במבט מעורר רחמים ואמרה בשקט, "מותק, אם את רוצה להמשיך להיראות כמו אפרת בוימולד, אין לי עם זה שום בעיה. אבל אל תתפלאי שעוזבים אותך. תמשיכי עם האטיטיוד שלך ונראה איזה תפקידים חדשים תקבלי. סלבריטאית חייבת להמציא את עצמה מחדש כל הזמן כדי שהקהל לא ישתעמם ממנה".
רציתי לומר לה שאולי כדאי לה לנסוע למיקרונזיה, שם תוכל להמציא את עצמה מחדש, אבל במקום זה בחרתי להגן על אפרת בוימולד. היא שחקנית, נאמתי, ואין שום סיבה שבחורה שמגדירה את עצמה כשחקנית ולא כאורלי ויינרמן תשתף פעולה עם מדורי הרכילות ותדפוק הופעת כיכר המדינה בכל פעם שהיא קונה סיגריות בפיצוצייה. המבטים המאוכזבים של כולם אמרו הכל. "עשית סמים קשים בפריז?", נפתחה החזית מכיוונה של "חסרת הביטחון", "את לא מוכנה שיהיה לך מנהל אישי בשביל שלא ייקחו לך יותר מדי אחוזים, את מעזה לתאם לעצמך ימי צילום ולא דרך הסוכנת, את מדברת עם עיתונאים לבד וכבר שלושה חודשים שלא באת לאירועי יחצני. איזה מין סלבריטאית את?".
האמת שהיתה לי תשובה די ארוכה לשלוף לה, אבל הרגשתי שבעיר האורות ראיתי את האור שבקצה המנהרה. בחופשת הפרופורציות שלי הבנתי שנמאס לי לתפעל את המפעל הזה שנקרא "סלבריטאיות".
לא מעניינות אותי יותר מסיבות היוקרה של עליזה וניצן, לא דחוף-לי-ללכת-לפתיחת/סגירת הקיץ/חורף/אביב/סתיו/עונת מעבר בשלוותה, והדבר האחרון שאני רוצה זה לבזבז את הכספים שלי על סוללת אוכלי חינם שיחפשו בשבילי את הבגדים הכי חריגים שיש על תקן המילה האחרונה.
"אני רוצה להיות אני ולא קולב בגדים", עניתי בקצרה, "אני רוצה שאנשים יאהבו אותי בגלל מי שאני ולא בגלל מה שאני. וכן, נינט נראית מדהימה מתמיד, אבל באותה המידה אין שום זכר לבחורה שסימסתי פעם עבורה". חברי "הפמיליה" שתקו. הרגשתי שמשהו חלחל עד ש"הצבועה" קטעה את השתיקה ותהתה אם אנחנו יודעים מי אחראי לגלימה של נינט ואיפה אפשר להשיג כזה דבר לטקס פרסי הטלוויזיה. לבושה בגופיית סבא שקניתי בשוק הכרמל לפני שנתיים, ג'ינס דהוי שידע ימים טובים וכפכפי קרוקס דוחים, הבטתי ב"צבועה" שנסחפה עמוק אל תוך המערבולת של הביצה וחייכתי. חייכתי על כך שעשיתי צעד אחד נוסף למקום שיהפוך אותי לאדם שפוי יותר ומי יודע, עכשיו, כשנגמלתי מעיסוק אובססיבי באיך אני נראית, אולי אפילו אהיה שחקנית הרבה יותר טובה.
נ.ב
ולמניעת אי הבנות, לאירועים עם סושי חינם אני עדיין מתכוונת ללכת. בשביל סושי אני אעשה הכל.
כל קשר בין הדמויות למציאות אינו מקרי ביותר
לטור הקודם של הסלבריטאית
