ביקורת מסעדה: לבנונית פשוטה אך אלגנטית

מסעדות ערביות בישראל, שבאורח פלא הולאמה זהותן ועוברת שמן כך שהפכו ל"מסעדות מזרחיות‭,"‬ מציעות בדרך כלל את הבנאליה של המטבח הזה, ברמות איכות שונות: חומוס, טחינה, שיפודים, סלטים. לא שזה רע - כשזה טוב, זה מעולה - אבל הקולינריה הערבית יודעת לגוון ולהתרומם מעל רף המאכלים המוכרים לכל חיך ישראלי שעוצר להתרעננות בתחנת דלק.

על רקע זה, מסקרן ומפתה לגלות שלבנונית חדשה נחנכה מתחת לאפנו לפני כמה חודשים, בעיתוי מקברי, סמוך לפרוץ המלחמה הלבנונית השנייה. עכשיו אנחנו כידוע מנסים לחזור לנורמליות, ולבנון היא הרי הגורמה של המזרח-התיכון - אז אם פתחה נציגות טעמים, ועוד במיקום בלתי צפוי כצומת סגולה בפתח-תקווה, מוכרחים לשים לשם פעמים.

קשה להתעלם מ"ערבסקה‭,"‬ ולו כי היא שוכנת במבנה ענק הבולט בשטח, ומציג חלל רחב ידיים ונעים לישיבה. בעיצוב, זו מסעדה ערבית פשוטה אך אלגנטית, שזורה מנורות צפון-אפריקאיות וקישוטי ברזל מסולסלים. בתפריט, היא נפרסת מתבשילים ערביים ולבנוניים עד אנטריקוט ופילה, כולל ארוחות ילדים ועסקיות, במחירים של עד 100 שקל בממוצע לאדם. בשירות, היא מסבירה פנים ויעילה, כיאה לז'אנר.

כל אלה הפיגו אך במעט את חשדנותו הטבעית של חברי הספק-פנוי, והוא ניאות לקחת חלק פעיל בארוחה, תוך הצבת תנאים מחמירים בפני המלצר ובפני – שלא יהיה לו כבד מדי, חריף מדי, או אללה יודע מה מדי. כך יכולנו בשעה טובה לגלוש אל מנת הפתיחים, שרשרת צלחות (לא צלוחיות) ובהן סלטים שונים, שעמדו בתו התקן הסטנדרטי של מסעדות ערביות. שניים מהם התעלו מעל הסטנדרט: קוביות עגבנייה בטחינה וסלט טורקי.

התקדמות חלה בעיקריות, ובעיקר בקבב זחלאווי, המגיע בציפוי טחינה חמה. המסע האישי בעקבות הקבב האיכותי עצר כאן בתחנה מעניינת, שכן הערבסקי עשיר בטעמו, אינו מהקבבים המתחנחנים, והוא מלווה בפלג טחינה שהתנור היקשה מעט ובצנוברים, ידידיו הטובים של הקבב. המנה גם עמדה במבחן השעות שאחרי: בניגוד לקבבים רבים, זה לא רבץ על בלוטות הטעם ולא הכביד באיזכור נוכחותו. אפילו ספק-פנוי נאלץ לשבח אותו.

בגזרת התבשילים מוצעים כמה רעיונות ערביים מעניינים (מנסף, מוזי, ראקבה חרוף‭.(‬ נאמנים למגבלת ה"לא כבד מדי‭,"‬ בחרנו במקלובה - שילוב אהוב של אורז, עוף, ירקות ותבלינים, המבושל יחד בקדירה, ולפני ההגשה נהפך. היצירה, שהוגשה לשולחן בכלי טאג'ין מקסים, לא היתה אחידה: התבשיל עצמו ביתי, עדין וטעים, מועשר בסומק, כרבות מהמנות, אבל נתחי העוף, אויה, יבשים ומשמימים, אשכנזיים כאלה, ומשום מה הונחו בראש התבשיל ולא התכרבלו בתוכו, כמקובל.

בוואריה אחת, שנאכלה כקינוח משותף, ישבה באופן שהפתיע (לפחות אותי) על מצע אטריות קדאיף. היא הייתה סבירה, לא מתוקה במיוחד, אפילו מאופקת מדי. ספק-פנוי, כצפוי, עיקם מולה חצי אף, אבל לשם שינוי, קשה היה לחלוק עליו.

• "ערבסקה", רחוב בן-ציון גליס ‭,4‬ פתח-תקווה. טל. ‭03-9044242 ‬