הספאם החדש: בתגובות, מנועי חיפוש, סלולר ומה לא
חלק מאתנו כבר כמעט התרגלנו לספאם בדואר האלקטרוני, אבל ככל שעובר הזמן מסתבר שזה רק קצה הקרחון. העקרון המקודש של הספאם - לעשות כסף קל על חשבון הזמן והעצבים שלנו - מנחה את הספאמרים גם בעולם הסלולר, במנועי החיפוש, בתוכנות המסרים המיידיים ועוד
כשאומרים לנו "ספאם", אנחנו לא חושבים על שימורי קציץ הבשר ("לוף" בעברית) מתוצרת Hormel, אלו שהעניקו לו את שמו. גם לא על המערכון של מונטי פייטון, מקור ההשראה למושג בשימושו העכשווי. כשאומרים לנו "ספאם" רובנו חושבים על דואר אלקטרוני שנשלח אלינו בלי בקשתנו, מבזבז את זמננו ואת רוחב הפס שלנו ומעצבן אותנו. אבל גם במובן השגור שלו, ספאם לא קשור באופן בלעדי לדואר זבל.
התופעה ואפילו השימוש במושג "ספאם", לא נולדו בשנות התשעים כפי שמקובל לחשוב אלא הרבה קודם, והשימוש לרעה באינטרנט לצרכים מסחריים פולש כל הזמן לתחומים נוספים. שירותי התקשורת ומקורות התוכן מזוהמים היום בסוגים נוספים של מידע שאיש מאתנו לא ביקש, חלקם מטרידים ומפריעים לא פחות. הכתבה הזו מוקדשת להם.
הסוגים השונים של הספאם
דואר הזבל המסחרי הראשון נשלח כבר בשנת 1978, ברשת ArpaNet. השימוש במושג "SPAM" ככינוי לשימוש לא אתי בשירותי תקשורת נולד מאוחר יותר, בשנות השמונים במערכת ה-BBS האמריקניות, מבשרות ה-Web. אז הוא שימש ככינוי נוסף להצפות (Flooding. פרסום הודעות רבות בפורום או חדר צ'אט באופן שמפריע לדיון).
עד 1994, הנחשבת כשנת הולדתו של הספאם המסחרי באינטרנט, הספיקו
התופעה והכינוי להתפשט לשירותי Usenet, רשתות ה-IRC, ושירותים מקוונים נוספים.
בעשור שחלף מהופעת הספאם באינטרנט המסחרי ועד שגייטס הכריז עליו מלחמה, המשיך הספאם להופיע בגלגולים שונים בשירותי תקשורת אחרים. דווקא בשנים האחרונות, במקביל לרוויה בשירותי דואר הזבל ולהחרפת המלחמה בהם, ישנה פריחה של פעילויות אחרות שמקבלות את הכינוי "ספאם". הסוגים העיקריים:
- הודעות פרסומיות בפורומים, SMS ובתוכנות מסרים מיידיים.
- ניצול של מנגנוני תגובות באתרי תוכן ובבלוגים לצרכים מסחריים.
- קידום אתרים באמצעות שתילת לינקים בתגובות ובאתרי ויקי.
- קידום אתרי קש במנועי חיפוש, כדי להרוויח מפרסומות.
מהטלפון ועד המסנג'ר
אחרי שהרגילו אותנו לשמוע הודעות מוקלטות מצדו השני של הקו, כמענה קולי, יש חברות ישראליות גדולות - חלקן, באופן אירוני, חברות תקשורת - שחושבות שאין לנו בעיה ש"המענה הקולי" גם יתקשר אלינו. למרבה המזל, הספאם הטלפוני הוא עדיין שיטה יקרה יחסית למכור לנו, ולכן הוא פחות נפוץ.
הספאם ב-SMS, לעומתו, הוא דרך זולה ונוחה להציק לנו. כל יחצ"ן של מסיבות יודע את זה, ואפילו בחיזבאללה שמעו על זה. ספקי הסלולר בישראל,
לא רק שאינם עושים מאמץ לחסום את הספאם, אלא שהם שולחים בעצמם הודעות מציקות. היקף הספאם הסלולרי בישראל קטן יחסית לארה"ב ואירופה, וביפן המצב חמור עוד יותר, אבל ישראל היא כנראה המדינה היחידה בה מנויי הסלולר מגלים שהודעות הספאם רודפות אחריהם לחו"ל.
תופעות של ספאם בתוכנות המסרים המיידיים (IM Spamming או Massaging spam) וב-SMS קיימות כבר מאז סוף שנות התשעים. ה-user directory של ICQ נתגלה מהר מאד כמכרה זהב עבור ספאמרים, שניצלו אותו כדי לשלוח הודעות פרסומיות למיליוני משתמשים. בהמשך הגיעה התופעה לשאר תוכנות ה-IM.
כמעט כל הגולשים בישראל זכו בכבוד המפוקפק לקבל הודעה אחת לפחות שנחתמה "מי שלא נכנס שלא יקרא לעצמו יהודי!". בין שעיטרו מכתבי שרשרת, עצומות אינטרנטיות או פרופרגנדה, מדובר ללא ספק בספאם. כך גם ההודעות האוטומטיות שמנסות למשוך את הגולשים לאתרים שונים, רובם אתרי קש שמרוויחים מפרסומות Google ומנצלים גם את ערוצי הספאם האחרים.
קל יחסית לחסום ספאם כזה (טיפ בנושא תמצאו כאן), וישנן תוכנות IM כמו מירנדה, שמציעות אפילו כלים ייעודיים לשם כך. אבל זהו כנראה אחד המטרדים שאנשים התרגלו לחיות איתם.
קצת בפורום, קצת בטוקבק
מכת מדינה אחרת הוא ספאם מסחרי בטוקבקים ובפורומים. בתופעה הזו, שעלתה לכותרות בתקופת מערכת הבחירות האחרונה, מעורב מספר קטן של חברות מתמחות ומספר עצום של יח"צנים, עובדים במשרדי דוברות וצוותי תגובות שהקימו בתי עסק ומפלגות.
גורמים איתם דיברנו, בענף יחסי הציבור וייעוץ התקשורת, טוענים כי אין משרד יחסי ציבור גדול בישראל שלא מציע ללקוחותיו את השירות הזה, וכי אין פוליטיקאי בכיר שלא משלם על שירות כזה - מן הסתם, מתקציב הקשר עם הבוחר - כלומר מכיסנו. וכמובן שגם לרוב אנשי העסקים הידועים והחברות הגדולות במשק יש מי שכותב להם טוקבקים, משבח אותם בפורומים, ולא מפסיד אף הזדמנות אחרת ללכלך את הרשת.
התופעה קיימת גם באתרים המאפשרים לגולשים לכתוב ביקורות צרכניות, החל מ-epinions.com ועד ל-Zap.co.il הישראלי. שם, כמו גם באתרי התוכן, מודעים לבעיה ומקצים משאבים אנושיים ותכנותיים כדי להתמודד איתה.
מ-Foofle ועד Giigle
סיפור אמיתי: במשך שנים רבות, שכנה בצמידות למאפיית אבולעפיה ביפו מאפיה תואמת של אחד, אבו לימור. ברוב ימות השבוע היא עמדה כמעט מיותמת, שעה שתורים ארוכים השתרכו אצל השכן. אבל בימי ראשון, בהם אבולעפיה הקפיד לסגור מתוך כבוד לאוכלוסייה הנוצרית של יפו, המשיכה תנועת הרעבים להגיע לרחוב יפת. מכוח האינרציה או בטעות, מה זה משנה - אבו לימור לא הפסיד מהשכנות הזו.
זה פחות או יותר גם העיקרון של אתרי הקש, שבוחרים בכתובות דומות לאתרים
החלוצים בתחום זה היו אתרי הפורנוגרפיה. בסוף שנות התשעים ובתחילת העשור הנוכחי, כמעט כל שגיאה בכתובת או בסיומת הביאה אותך לאתר פורנו. אחריהם הגיעו שותלי תוכנות הריגול - אתרים שברגע שהגעת אליהם בטעות "נתפסת".
חבילת SP2 של Windows XP הפכה את העניין קצת יותר מסובך, אבל מודל הפרסום בקונסולידציה של Google יצר מקור חדש להכנסות, והזרים לתחום המונים.
שיטה נפוצה אחת ללכוד גולשים היא ליצור אתרים עם שם זהה אך סיומת שונה. למשל, האתר emule.com, שמקבל חלק מתנועת הגולשים שנועדה ל-emule.org. שיטה אחרת, היא להתבסס על שגיאות הקלדה נפוצות, למשל wikipeida.org (האותיות i ו-d הוחלפו). גם כאשר הגולש מזהה את הטעות מייד, בעל האתר הרוויח את הכניסה, ומי שמתפרנס מפרסומות לפעמים לא מבקש יותר מזה.
איך משאירים גולשים תועים
יש, כמובן, אתרים שמנסים להגדיל את מספר הקליקים, ולהשאיר אצלם את הגולש התועה. קודם כל, אתרים כמו Goooogle.com, שנוקטים בשיטה הישנה והטובה: נכנסתם בטעות? אז למה שלא נציע לכם סקס?
ישנם בעלי אתרים חצופים במיוחד, כמו Goggle.com, שמרגע שנכנסתם -
שיטה נוספת שאפשר לראות הרבה יותר בתקופה האחרונה: אתרים כמו Giigle.com, שמציעים עיצוב או שירותים שאמורים להזכיר את מה שרציתם (במקרה זה: שירותי חיפוש). כמובן שזה מתאים רק לגולשים שאין להם מושג איך האתר אליו רצו לגלוש נראה, אבל ישנם עשרות מיליונים של גולשים חדשים כאלה, בכל שנה.
ולא סתם הדגמנו עם Google. למרות שכל אתר פופולרי מוקף בעשרות אתרי קש, Google היא ללא ספק היעד הכי פופולרי לגניבת גולשים. חברת Google גם מחזיקה כנראה בשיא של רישום דומיינים "שגויים" (כדי שאחרים לא יעשו זאת במקומה). כמה דוגמאות לכתובות שהקלדתן מפנה למנוע החיפוש האמיתי של Google (יש עוד רבות): Gogle.com, Gooogle.com, Googlr.com, Googlee.com, Gppgle.com ו-Foofle.com.
ספאם וקידום אתרים
אבל טעויות ההקלדה הופכות משניות בהשוואה למלכודות העדכניות לגולשים המזדמנים, רבות מהן כאלו שמבוססות על טכניקות Black Hat (לא אתיות) לקידום אתרים.
תחום הפעילות הזה, המכונה לעיתים SEO Spamming, התבסס בעבר על שיטות פרימיטיביות יחסית כמו Keyword Stuffing (שימוש יתר במילות מפתח פופולריות). כיום מחליפות אותן שיטות מתוחכמות יותר, ליצירת אתרי קש עתירי עמודים, אליהם מובילים רבבות קישורים.
התכנים בדרך כלל "נגנבים" מוויקיפדיה, Open Directory ומקורות חופשיים
עמודי האתרים אלה מתחרים לעיתים על המקומות הראשונים בתוצאות החיפוש, לעיתים לצד העמודים המקוריים באתרים מהם הועתקו. מנועי החיפוש משתדלים לסנן אותם, אבל במידה משתנה של הצלחה.
כמיטב מסורת הספאם, קשה להגדיר את הפעולות האלו כבלתי חוקיות- בינתיים לפחות. ועד שהמצב החוקי ישתנה, אפשר להיות בטוחים שהספאמרים ימציאו עוד הרבה שיטות לזהם את הרשת ולבזבז לנו את הזמן.
