שתף קטע נבחר

הָיֹה היה סוחר אתרוגים שרצה לתפוס ראש

קראו לו יוסף פרידמן. יום אחד הוא ירד מצפת ורכש חלק מאדמות אלג'עונה, היא גיא אוני, לימים ראש פינה. וכל השאר היסטוריה

בפעם הראשונה שהייתי בראש פינה זה היה בטיול נעורים, שבו ניסו מבוגרים חדורי אידיאולוגיה להנחיל ערכים שוויוניים לילדי העיר הגדולה, באמצעות היכרות בלתי אמצעית עם ילדים מבתים חקלאיים או מבתי עסקנים של חקלאים. זה קרה בלילה שבין היום אשר בו נפרדתי משנתי ה-13 ליום הולדתי ה-‭.14‬

 

היה זה קיץ חם ומעיק, שזיכרונו בלבד מגמד את כל התאניות על התחממות העולם והתייבשותה המתמשכת של ארצנו. היינו חבורה שלמה של בני נוער, חלקם עירונים כמותי וחלקם ילדי ההתיישבות העובדת והנבחרת, שהסתכלו עלינו מלמעלה, בדרך כלל תוך הפטרת המילה הנוראית ומלאת הבוז - "עירונים‭."‬ את כולנו, על אף ההבדל המעמדי הבולט, דחסו לבניין מט לנפול שסדקים ניבעו בקירות האבן שלו.

 

החושך היה סמיך והיתושים כרסמו אותנו באכזריות. את תוצאות הליל המבהילות יכולנו לראות בבוקר המחרת, ולהבין לאשורו את סבלם של מתיישבי אלג'עונה, היא גיא אוני, היא ראש פינה - בראשית דרכה.

 

אחרי האירועים האלה הגיעו לכאן עירונים אחרים ממרכז הארץ, שהיו משוחררים לחלוטין מאידיאולוגיות. הם גם היו משוחררים בכלל, וכדרך קבוצות סגורות, שנטו לפילוסופיות אזוטריות, ניהלו חיים שנראו מרחוק צבעוניים למדי. מה לא נאמר עליהם? שחיים הם בהיפוך מוחלט לצניעות הנזירית של מייסדי המקום, שלחם חוקם מעורב בעשב ירקרק ומעלה ניחוח קטורת של הזיה, שאמנותם על הפריצות וכיוצא באלו דברי לעז, שיאים לבוא רק מפיהם של מתחסדים, צבועים וקנאים.

 

מאז לא נראתה עוד ראש פינה כמשהו שיש בו כדי להזכיר את תלאובות חייהם של ראשוניה, ובתים שעמדו על סף מיטוטם שופצו, נבנו מחדש, חלקם הוכרזו כאתרים לאומיים, הפכו לנחלאות פרטיות של אנשים שידם משגת, ופרנסה רבה להם היום מגלריות ומבתי קפה, ממסעדות ומהארחה בחדרי אירוח גליליים, בנוף יפה ובאוויר מבריא.

 

ההתחלה, ברבע האחרון של המאה ה-‭,19‬ הייתה אחרת, כמובן. הטברייני יוסף פרידמן, בן “היישוב הישן“ - כינוי למה שהיום היינו קוראים חרדים לא אלימים - אשר מתוקף נישואיו גר בצפת, קרא את ספר מסעותיו בארץ של שמעון ברמן. זה תיאר את נפלאות ארץ הקודש בכל כך הרבה רגש, שפרידמן החליט לצאת בעקבותיו, ומשום שהיה סוחר באתרוגים - אם כי לא ידע עד אז מה מראהו של עץ אתרוג - החליט לגדל אתרוגים בעצמו.

 

חיפש יוסף פרידמן ומצא, נמוך מצפת, כפר עלוב ורע מראה של ערבים, אלג'עונה שמו. אנשיו היו מסובכים באותה עת בענייני ממון, שכן חיפשו דרך לפדות שניים מכפרם דל הבקתות, שנתפסו לעבודת הצבא העותומני. מחמת עוניים המרוד, גם לא היו יכולים לעבד את כל אדמותיהם ואף חסרו להם כלי עבודה.

 

משעמד פרידמן על ההזדמנות, קם ורכש חלק מאדמות אלג'עונה. המימון בא לו מ"חברת יישוב ארץ הקודש" הצפתית, שבראשה עמד אלעזר רוקח, ו-17 או 19 משפחות צפתיות אדוקות בדתן ירדו מן ההר אל מרגלותיו, התיישבו בבקתות החומר העלובות של אלג'עונה, סבלו נוראות מאבותיהם של היתושים שתיארתי בראשית הדברים ונכשלו בכל אשר שלחו ידם. תבואתם לא עלתה, בהמתם כלתה בדבר ובמחלות אחרות, באין להם מיטות פרשו את מצעיהם על הקרקע, בחורף קפאו ועיניהם סומאו בעשן המדורות שעלה מגללי הבהמות לבערה, וסופו של דבר שנאלצו למכור את כל רכושם ולנטוש את גיא אוני, היא אלג'עונה היהודית. והשנים תרל"ח-תר"מ.

 

קיצורי דרך

הפרק השני בחייה של ראש פינה הוא פרק ההתעוררות, שראשיתו בציונים ממונשטי שברומניה, אשר בשנת 1882 הגיעו ארצה אחרי שרכשו את אדמות

 המצער של גיא אוני הנטושה והעזובה. כל תולדותיה של "ראש פינה‭,"‬ כך קראו למושבתם החדשה, כבר מסופרות בכל ספרי תולדות הגליל והארץ והעם. זוהי ראש פינה שבצער חלוציה בא הברון רוטשילד לפדותם מעוניים ולסלק חובותיהם והוא אשר נטע תקווה בעתידם והפך אותם לאדונים להרף עין במפעלותיו - יקב, בית חרושת לצימוקים, מטוויית משי, מטעי תות וכרמים, בתים נאים וגדולים, ופקידים ואנשי מינהלה לרוב. משעזב הברון והעביר את ראש פינה לידי המוסדות והארגונים המיישבים, שוב צללה לבירא עמיקתא ולא עלתה ממנו אלא לאט ובמהוסס עד פרוץ ה"חדשים" ממרכז הארץ, כמסופר קודם.

 

ומכל תולדותיה, הטובות והרעות, נותרו כמצבות שאין בהן עצב בית כנסת ומה שהיה היקב; מטוויית המשי ובית הפקידות; בית הרופא גדעון מר שגילה את סוד הקדחת הרביעונית ולחם במלריה אשר הכריתה את בני ראש פינה באמצעות יתושיה המטילים אימה; ומלון אלתר שוורץ שהיה המלון היהודי הראשון בגליל; ובית המורה חיים וילקומיץ ובית סוחר האתרוגים יוסף פרידמן, הוא הראשון לראשונים; ובית בן אריה, שהעז להתלונן אצל הברון על פקידו יצחק אושרי ונענש בכך שלא הורשה לבנות את ביתו יחד עם הגרעין של היישוב, ובחצרו גילה אהרון אהרונסון, מדען דגול ואיש מחתרת ניל"י ומייסדה, את "אם החיטה" הנודעת.

 

ועוד אפשר לומר הרבה על הפינה הזו, שסמטאותיה העתיקות נאות והן תערובת של מזרח ים תיכון ומערבו, כעוד מושבות ראשונים. ויסלח לנו המלאך המגן על ההיסטוריה, אבל די לנו בכך.

 

איפה זה

במפת הטיולים וסימון השבילים “גליל עליון“  (מס' ‭.(2‬ כאילו שלא ידעתם.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: המועצה לשימור אתרים
ראש פינה. לא מסגירה את תלאובות חייהם של ראשוניה
צילום: המועצה לשימור אתרים
מומלצים