ושמחתן בחגיכן, ודפקתן את הראש
רוב ימות השנה (פרט לסופי שבוע בהם החלטת לנסוע לעיר המוצא לביקור) מעמידים הורייך פנים שרווקותך אינה מפריעה להם. הם מתגאים בהצטיינותך בתואר הראשון והשני ומשוויצים באוזני חבריהם על המשרד המוביל בו התחלת לעבוד. אבל ראש השנה הוא כבר סיפור שונה לגמרי. בראש השנה אין חברים, יש דודות. הפתרון: אלכוהול. והרבה
לקוראינו חסרי הסבלנות, התשובה היא פשוטה - אלכוהול והרבה.
לקוראינו בעלי הסבלנות, קחו נשימה עמוקה, אנחנו (שוב) מתחילות:
לאחר פרסום הטור על אי הגברים האבודים שאל אבא של תלמה את תלמה אם יש מצב שהיא תישאר רווקה. תלמה לא התבלבלה וענתה לאביה היקר לה מכל: "כן אבא, יש מצב כזה".
לאחר שפורסמו הטורים הנוספים, דודתה האהובה של תלמה (שכמובן כבר חיתנה את ביתה, הצעירה מתלמה בשנתיים, רחמנא ליצלן) יעצה לתלמה לפנות לפסיכולוג שיבדוק מדוע היא לא מסוגלת לקיים מערכות יחסים ארוכות טווח. כל אלה הביאו את תלמה להבין איזה מטעמים מתבשלים להם על חשבון רווקותה המתמשכת, מטעמים שיעמדו במרכז שולחן החג ההולך וקרב בצעדי ענק.
בצעירותנו, הסיבה היחידה לפחד מארוחת החג היתה התקרובת - רגל קרושה, געפילטע-פיש וכיוצא באלה. עשרות בני משפחה (סתם, אנחנו אשכנזיות, אז חמישה אורחים, מתוכם רק שלושה קשורים אליך בקשר דם), מפעילים עליך לחץ פיזי מתון לטעום מהדליקטס, אך את מסרבת בעוז. כמה חבל, אחותנו היקרה, שעוז זה, שעמד לך בגיל שבע, לא מחזיק מים 20 שנה מאוחר יותר.
ארוחת החג לרווקות שחצו את גיל 27 שקולה לקפיצת נחשון (מבחן אש) בצופים: לא אתגר גדול, הסיכוי שתצאי מצולקת לשארית חייך קלוש, אבל רגע לפני את משקשקת כמו נידון למוות העולה לגרדום ומרגע שהסתיים האירוע, תכריחי את כל חברותייך להקשיב לסיפור גבורתך עוד 200 פעמים לפני ארוחת החג הבאה.
בעולם בו חתונה שקולה לקבלת פרס נובל (לפי ההיגיון של המשפחה שלך, בשניהם יש חתן ולכן ההקבלה מתבקשת), נחשבת הילדה/נכדה/אחיינית רווקה, שכל בנות משפחתה כבר אוחזות בפרס (זהב לבן, H. Stern), לנפולת אקדמית, משל היתה אחותו הדיסלקטית של סטיבן הוקינג.
רוב ימות השנה (פרט לסופי שבוע בהם החלטת לנסוע לעיר המוצא לביקור) מעמידים הורייך פנים שרווקותך אינה מפריעה להם. הם מתגאים בהצטיינותך בתואר הראשון והשני ומשוויצים באוזני חבריהם על המשרד המוביל בו התחלת לעבוד. אבל ראש השנה הוא כבר סיפור שונה לגמרי. בראש השנה אין חברים, יש דודות.
מדובר בזן נדיר של ערפדים
הדודות האמורות אינן הנשים החביבות מהאגודה למען החייל. מדובר בזן נדיר של ערפדים, הפעיל רק בראש השנה, בפסח ובאירועים משפחתיים אקראיים (חתונות, ובעיקר הלוויות). ויודגש - אין הכוונה לאחיות של אחד ההורים. הדודות, כמנהג הערפדים, יכולות ללבוש כל צורה שהיא. כשבוע לפני ראש השנה מתקשרת הדודה המצויה לאחל להוריך שנה טובה ומתוקה וכדי לוודא שטרם התחתנת. זה לא מרוע-לב חס ושלום, אלא כחלק מתוכנית הריאליטי "המירוץ לחתן", המחייבת את הורי המשתתפות לבדוק את מצב המתחרות. ריבוי שיחות הדודות - ערפדים נעים בלהקות - מביא את הורייך לעשות עם עצמם חשבון נפש שמקומו ביום כיפור. התוצאה, ארוחת החג מתחילה בסקירת החתונות שאירעו השנה או שאליהן משפחתך מוזמנת בשנה הבאה, המלווה במבטי בוז (הדודות), מבטי בושה (הורייך) ומבטי "מה אתם רוצים ממני?" (את, כמובן).
הוריה של הרווקה המזדקנת (27 זה לא זקן!!!) לא ממתינים עד יום כיפור כדי לעשות חשבון נפש. כל הזמנה לחתונה המגיעה לפתח ביתם מביאה אותם להתענות במחשבה מדוע בתם המוצלחת עדיין רווקה. הם יאשימו כל גורם, החל בחינוכך, עליו שילמו במיטב כספם, וכלה בבררנותך. יש המגדילים לעשות ומאשימים את גורמי השמיים, תוך העשרת קופות רבנים והריסת מכנסי מעצבים בהשתטחות על קברי צדיקים בצפת. הגברים המניאקים שפגשת במהלך חייך אף פעם אינם אשמים, שכן כפי שיוכח לך בארוחת ערב מקרית שאיכשהו תמיד נערכת שבוע לפני ראש השנה, לחברים שלהם יש בנים מקסימים בגילך. מרוב ייאוש מישיבה ארוכת טווח בבית כנסת בתפילות יום כיפור, צמא ורעב, ההורים שלך שוקלים עבורך ברצינות את האופציה של חזרה בתשובה, למען תוכלי להיגאל מרווקותך המקוללת לטובת חובש כיפה נחמד (סיפור אמיתי!).
מי שלא ראה שמחת בית השואבה
הדרך היחידה לעבור את הסיוט הזה היא בעזרת אלכוהול. שתיית אלכוהול בחברת בני משפחתך מקהה את החושים: אם לא שמעת את דודה שולה אומרת שבחיים לא תתחתני, זה לא קרה. לעומת זאת, שתיית אלכוהול עם חברייך לאחר ארוחות החג עשויה להביא לדירתך אושפיזין, או לפחות את הסיומת של המילה הזאת, ובכך להקהות את הכאב.
אז אחות יקרה, החגים יסתיימו בקרוב, ולאחריהם תחזרי להיות בת המשפחה המוצלחת (עד פסח לפחות). בינתיים, הביטי בקרפיון המונח על השולחן והתנחמי במחשבה שבת דודתך אולי מצאה את בחיר ליבה, אבל את מצאת את נמו!
בברכת שנה טובה ומתוקה,
תלמה ולואיז
