רובינזון קרוזו: אי שפיות

הסתפקתי בגילויים האלה, חזרתי אל הרפסודה שלי והתחלתי להעלות את מטעני אל החוף – מלאכה שתבעה ממני את שארית אותו היום. לא ידעתי מה אעשה בלילה, ולמען האמת גם לא איפה אישן. חששתי לשכב על האדמה, שמא אהיה טרף לחיה כלשהי, אף שמאוחר יותר גיליתי שבאמת לא הייתה כל סיבה לחששות הללו.

מכל מקום הקפתי את עצמי כמיטב יכולתי במתרס מהתיבות ומלוחות העץ שהעליתי לחוף, ובניתי מעין צריף למגוריי באותו לילה. אשר לאוכל, עדיין לא מצאתי דרך לספק את צרכיי, מלבד שניים או שלושה יצורים דמויי ארנבות שראיתי בשעת מנוסתם מהיער שבו יריתי בעוף.

כעת עלה בדעתי שעדיין אוכל לקחת מהאנייה כמות גדולה של דברים מועילים, ובייחוד חבלים ומפרשים וכיוצא באלה דברים שאפשר להעלות על היבשה, והחלטתי שאם אוכל, אצא לעוד הפלגה אל הספינה. מאחר שידעתי שהסופה הראשונה שתתחולל בוודאי תשבור את כולה לרסיסים, הייתי נחוש בדעתי להניח לכל המטלות האחרות עד שאוציא מהספינה את כל מה שאוכל לקחת. אחר כך קיימתי התייעצות, זאת אומרת במחשבותיי, בשאלה אם כדאי שאחזור ברפסודה, אלא שהיה נראה שאין זה מעשי. לכן החלטתי להגיע לספינה כמו בפעם הקודמת בשעת השפל. וכך עשיתי, אלא שהפעם התפשטתי לפני שיצאתי מהצריף, ולגופי היו רק חולצה משובצת, זוג תחתונים ארוכים, ולרגליי זוג נעליים חצאיות.

עליתי על סיפון האנייה, כמו בפעם הקודמת, ובניתי רפסודה שנייה, ולאחר הניסיון שצברתי בראשונה, לא בניתי את זאת גדולה מדי וגם לא העמסתי מדי, ובכל זאת הבאתי אתי דברים שהיו שימושיים ביותר. ראשית, מצאתי במחסני הנגר שניים או שלושה שקים מלאים מסמרים ויתדות, מגבֵהַֿבורג גדול, תריסר או שני תריסרי גרזנים, והפריט השימושי מכל – אבן משחזת. את כל אלה קשרתי יחד עם עוד כמה פריטים השייכים לתותחן, ובפרט שניים או שלושה לוֹמים, שתי חביות של כדורי רובי מוּסקֶט, שבעה רובי מוּסקֶט ועוד רובה ציד ותוספת קטנה של אבק שרפה, שק גדול מלא קליעים קטנים וגליל ענק של עופרת רקועה. אלא שהפריט האחרון היה כבד כל כך שלא הצלחתי להרים אותו ולהעבירו מעל דופן האנייה.

מלבד אלה לקחתי את כל בגדי הגברים שיכולתי למצוא, מפרש קדמי עילי עודף, ערסל וקצת כלי מיטה. בכל אלה העמסתי את הרפסודה השנייה והבאתי הכל בשלום אל החוף לקורת רוחי המרובה.

בהיעדרי מן החוף טרדו את מחשבתי חששות שמא תיאכל אספקת המזון שלי. אבל כשחזרתי לא מצאתי כל סימן למבקר כלשהו, ורק חיה הדומה לחתולת בר ישבה על אחת התיבות. כשהתקרבתי אליה, ברחה מרחקֿמה ונשארה במקומה. היא ישבה שלווה מאוד וחסרת דאגה והישירה אליי מבט, כאילו רצונה להתוודע אליי. כיוונתי לעברה את הרובה שלי, אבל היות שלא הכירה רובים, נשארה אדישה לחלוטין למראהו וגם לא ניסתה לזוז ממקומה. לפיכך השלכתי אליה חתיכת צנים, ודרך אגב לא יכולתי להיות נדיב מדי מאחר שהמלאי שלי היה קטן. אףֿעלֿפיֿכן, כאמור, הקצבתי לה חתיכה, והיא ניגשה אליה, הריחה אותה, אכלה אותה וחיפשה (בשביעות רצון) עוד. הודיתי לה, אבל לא יכולתי להפריש לה עוד, והיא הסתלקה לה.

לאחר שפרקתי את מטעני השני בחוף – ומאחר שחביות אבק השרפה היו גדולות וכבדות מדי, נאלצתי לפתוח אותן ולהעלות את תוכנן בכמה סיבובים – התחלתי להקים לעצמי אוהל קטן מהמפרש ומכמה מוטות שניסרתי לשם כך. לתוך האוהל הכנסתי כל דבר שידעתי שיתקלקל בגשם או בשמש. את כל התיבות והחביות הריקות צופפתי במעגל סביב האוהל כדי להגן עליו מפני התקפת פתע, אם של אדם ואם של חיית פרא.

אז חסמתי את הכניסה לאוהל בכמה לוחות בפנים ובתיבה ריקה שחתמה אותה מבחוץ, פרשתי את אחד המצעים על הקרקע ונשכבתי, שני האקדחים שלי למראשותיי והרובה מונח לצדי. וכך שכבתי לישון בפעם הראשונה וישנתי כל הלילה שינה שלווה מאוד, שכן הייתי עייף מאוד וכבד איברים מכיוון שבלילה שלפניו ישנתי מעט וכל היום עבדתי קשה, הן כדי להביא את כל החפצים הללו והן כדי להעלותם אל החוף.

להערכתי עמד לרשותי המלאי הגדול ביותר שנאגר איֿפעם למען אדם אחד. אבל עדיין לא הסתפקתי בזה. חשבתי שכל עוד צפה הספינה על פני המים, כדאי שאוציא ממנה את כל מה שאוכל. לכן כל יום בשעת השפל עליתי על סיפון האנייה והבאתי אתי דבר זה או אחר. בייחוד אציין את הפעם השלישית – הבאתי אתי ציוד ספינה רב ככל שיכולתי, ובכללו גם כל הכבלים הדקים והחבלים שיכולתי למצוא, יריעת אריג מפרשים עודפת שנועדה לתיקון מפרשים בשעת הצורך וחבית אבק השרפה שנרטב. בקיצור, הבאתי את כל המפרשים, מהראשון ועד האחרון, אלא שנאלצתי לגזור אותם לחתיכות כדי להביא כמות גדולה ככל האפשר בכל סיבוב, שכן ממילא לא השתמשתי בהם בתור מפרשים, אלא רק בתור יריעות בד.

אבל מה ששימח אותי יותר היה הדבר האחרון שמצאתי, אחרי חמישה או שישה סיבובים שכאלה, ולאחר שחשבתי שאל לי לצפות עוד למשהו בספינה שכדאי לי לטרוח בגללו, כאמור לאחר כל זה גיליתי חבית ענק מלאה לחם, שלוש חביות גדולות של רום, ארגז סוכר וחבית קמח סולת מובחר. זאת הייתה לי הפתעה משום שנואשתי מהתקווה למצוא עוד מצרכי מזון, מלבד מה שהתקלקל במים. עד מהרה רוקנתי את החבית הגדולה מהלחם שבה ועטפתי חבילה אחר חבילה ביריעות שגזרתי מהמפרשים. ובקיצור, גם את כל אלה הבאתי בשלום אל החוף.

למחרת יצאתי לעוד סיבוב, וכעת, לאחר שרוקנתי את הספינה ממה שאפשר

 לטלטל ולהעביר מתוכה, פניתי אל הכבלים. לאחר שחתכתי את הכבל הגדול לחתיכות שאוכל להזיז ממקומן, העליתי לחוף שני כבלים, כבל קשירה עבה ואת כל כלי הברזל שמצאתי; ולאחר שחתכתי את קורות הרוחב של מפרש החרטום ומפרש הירכתיים, וכל מה שיכול להועיל לבניית רפסודה גדולה, העמסתי אותה בכל אותם מיטלטלים כבדים ויצאתי לדרך. אלא שמזלי הטוב החל עתה לבגוד בי. הרפסודה הייתה גדולה ועמוסה מדי, וכשנכנסתי למפרץ הקטן שבו פרקתי את שאר מיטלטליי, לא הצלחתי לכוונה בזריזות כמו את קודמתה, והיא התהפכה והשליכה אותי ואת כל מטעני אל המים. אשר לי, הנזק לא היה גדול כי הייתי קרוב לחוף. אבל מרבית מטעני אבד, ובייחוד כלי הברזל שציפיתי שיביאו לי תועלת רבה. אףֿעלֿפיֿכן בשעת השפל הצלחתי למשות את מרבית הכבלים ואת מקצת כלי הברזל, אף שנדרשה לכך עבודה אינסופית, שכן נאלצתי לצלול למים כדי לדלותם, עבודה שעייפה אותי מאוד. לאחר מכן עליתי יוםֿיום על סיפון האנייה והבאתי את מה שהצלחתי למצוא.

• "רובינזון קרוזו" מאת דניאל דפו, הוצאת כרמל