ארץ זבת חלב ודווש: רק עם אופניים

מה שמתרחש בשלהי האביב בנחל תבור זאת פשוט שערורייה. הטבע שיחרר את כל המעצורים, והחגיגה בעיצומה. אתה רוכב באפיק הנחל בתוך מים משכשכים, מוקף בג'ונגל של חרדלים וחורפשים ופטל שכמעט מזנקים מהקרקע בחתירה אדירה אל קרני השמש. מימינך הר צהוב לחלוטין, יוקד בפריחת חרדלים וחלמוניות. משמאלך הר סגול, מכוסה במרבד עצום וצפוף של תורמוס ההרים. דבורים וזבובים עמלים ללא הרף, והאוויר המבושם מלא עננות אבקנים וריח אניס משכר. ועוד לא אמרתי כלום על עצי השיזף שעומדים בפריחתם, הכלניות, העיריות, הרקפות, ההרדופים... חגיגה אינטנסיבית ונואשת שיודעת שבעוד שבועות אחדים הקיץ יגיע והכול ייגמר. אתה רוכב בעיניים כלות בתוך פולחן האביב ההיסטרי הזה, וחוץ מאורגזמה מתמשכת אני לא יודע איך אפשר עוד לתאר את זה.

אבל ברכיבת שטח עם רפי צריך כרגיל לסבול לפני שמתחילים ליהנות. נפגשנו בקיבוץ גשר בעמק בית שאן, בגובה 210 מטר מתחת לפני הים. לידנו התארגנה קבוצת רוכבים קשוחים ומנוסים, מצוידים במיטב הביגוד והזיווד. כרגיל, רפי התחיל להסתובב לידם ולראיין אותם. אחרי כמה דקות הוא חזר להודיע לנו בפנים נכאות שהם כנראה הרבה יותר טובים מאיתנו, ושאחד מהם היה אלוף רומניה לנוער באופני כביש או משהו כזה.

לאור הדו"ח הקשה של רפי נתנו לקבוצת האלופים להתחיל לפנינו בעלייה לרמת סירין טיפוס לא קל של 500 מטר לאורך חמישה ק"מ. להפתעתנו, הם מיד פתחו שרוך ארוך שהתחלנו לעבור אותו לאִטנו. הרוכב הראשון שנשבר אצלם היה בחור מוצק ומדוגם שמצאנו אותו שפוך באחד העיקולים. הוא מילמל לעברנו שזאת הפעם הראשונה שהוא מטפס בעליות כאלה. בעיקול הבא פגשנו צעיר שרירי יושב על אבן עם מבט מבולבל בעיניים. שאלתי אותו אם הכול בסדר, והוא ענה "כן, אבל אני נכה." לא התעכבנו להתעמק בסוגיה הזאת והמשכנו לעיקול הבא, שם חלפנו על פני אב ובנו דוחפים איש את רעהו עם האופניים ברגל מחזה משפחתי נוגע ללב. אבל האירוע הדרמטי ביותר היה בשיא העלייה, שם נצפתה מרחוק התמונה הבאה: אופניים ותרמיל גב זרוקים באמצע השביל, ולידם אלוף רומניה רוקד טוויסט סוער עם נפנופי ידיים לכל הכיוונים.

כשהגענו אליו התברר שנכנסו לו לחולצה כמה דבורים, וכנראה שמרוב חוסר חמצן לא עלה במוחו הרעיון המבריק להוריד ולנער אותה. עצרנו לטפל בו, כולל שליפת עוקצים ומילה טובה וטפיחה על השכם, ולזכותו ייאמר שהוא התעשת וחזר למסלול.

לאורך כל העלייה מעמק בית שאן אל רמת סירין ליוו אותנו מצפון ים כנרת כחלחל וחרמון מושלג, וממזרח בקעה ירוקה ודשנה שהירדן מתפתל בה כמו נחש עקלקל. הראות פנטסטית פנורמה אדירה שמתחילה בֶשWb ואיידaY בעבר הירדן ונגמרת בצפת והר מירון רק בארץ אפשר להכיל במבט אחד שני תאי שטח גיאוגרפיים והיסטוריים כל כך שונים. וכאילו כדי להשלים את האווירה הקוסמופוליטית הכללית, הצטרפה אלינו לפתע ממעל להקת חסידות עצומה שהגיעה מאפריקה דרך הערבה בדרכה לעמק החולה. הן חגו בסיבובים שקטים מעל ראשנו, נוסקות בתרמיקות וצוללות בחזרה למזבלה של מנחמיה מפגן אווירי מהפנט על רקע הכחול העז של השמים עם חצי ירח ענק וחיוור מבצבץ מאחור.

כשאתה מגיע לקו פרשת המים של רמת סירין, מזיע ומסריח ועל הנשימה האחרונה, הדבר הראשון שמקבל את פניך הוא בריזה אלוהית ומלטפת שמגיעה כל הדרך מים תיכון. הדבר השני שחודר לתודעה הוא הנוף, שמתחלף באבחה אחת מהפנורמה הדרמטית של השבר הסורי-אפריקאי לתמונה ואן-גוכית רכה של מורדות נחל כֶשW וגבעות גזית והרי הגלבוע. הכול צבוע כתמי פריחה ססגוניים על רקע שדות חיטה מתנועעים ברוח כמו גלים בים ירוק. והשחקן הראשי במערכה הזאת הוא הר תבור, שמתנוסס מרחוק כמו מגדלור שכל הנוף סובב סביבו.

ופתאום אתה קולט שבתוך התמונה המופלאה הזאת אתה הולך לרכוב עכשיו שלוש שעות, בירידה מתמשכת כל הדרך מנחל רכש אל נחל תבור ומשם בערוץ שוקק מים עד השפך חזרה לעמק בית שאן.

והירידה הזאת, כמו כל ירידה טובה, מציגה לרוכב האופניים דילמה אכזרית.

 מצד אחד, האינסטינקט מפתה לשחרר בלמים ולטוס כמו טיל מונחה אדרנלין במורד הוואדי, חוויה שבבת אחת מוחקת שלושים שנה מהגיל. מצד שני אתה מתפתה להאט ולהתחבר אל שולי הדרך, שם מתרחשת דרמה מרתקת בכיכוב דבורים, זבובים, זחלים, עכבישים, ולפחות נחש צפע אחד שפגשנו בתל רכש. ומצד שלישי אתה רוצה פשוט לעצור מתחת איזה אקליפטוס, לעצום עיניים ולהקשיב לרוח שמנגנת בערבי הנחל. ואת כל זאת עשינו, כל אחד במינון אחר, עד שנפגשנו בשיא העלייה התלולה מנחל רכש לגזית. ושם, במעלה קניון הבזלת של נחל תבור, חנינו להפסקה ולגמנו את הקפה המשובח שרפי הכין לנו. למראה כתמי הצהוב והסגול שהשתרעו לפנינו נתקפתי רוח פואטית ודקלמתי לקבוצה מהזיכרון את השיר "נרקיסים" של המשורר האנגלי וורדסוורת, שכאילו נכתב לפי הזמנה לטיול הזה. נראה לי שכל אנשי הקבוצה נהנו, חוץ אולי מרפי, שרק באמצע הבית השלישי קלט שהשיר שאני מדקלם בהתרגשות הוא בכלל באנגלית.

אחרי הפסקת הקפה המשכנו לרכוב במורד נחל תבור עד קיבוץ גשר, חולפים במעברי מים רבים ורטובים. את הרכיבה קינחנו בארוחת מלכים במסעדת צל תמר, ומשם בטנדר של אבי חזרה הביתה. כשעברנו ליד השפך של נחל תבור התבוננתי במורדות המוריקים וחשבתי איך בעוד כמה שבועות הפרחים יקמלו והחסידות ימשיכו לאירופה והכול ייכמש וייבול ויהפוך לחציר ושית. אבל הנחל יישאר נחל וההרים הרים ואנחנו נחזור עם האופניים ואולי נפגוש שוב את הצפע ואת הפרות ואת הנשרים ואולי גם את הצבאים שמשום מה בחרו להתחבא מאיתנו הפעם.

• "ארץ זבת חלב ודווש" מאת שמעון שוקן ורפי רבינוביץ, הוצאת כנרת