איזו מין שלווה
רבים מדמיינים את השיט המדעי כחווייה נינוחה ומשרת שלווה. תאונות, תקלות, שינויים בתוכניות ושאר צרות הופכים את המחקר לחוויה שאיננה שלווה כלל. פרק רביעי ביומן המחקר הימי של יומנו של האוקיינוגרף חביאר אסקרטין לצעירים ונוער
הפרקים הקודמים:
- פרק ראשון: נעים להכיר
- פרק שני: מבט בוחן במעמקים
- פרק שלישי: הימאים האמיצים
יציאה לשייט באוקיינוס נשמעת כמו חוויה משרת שלווה, בהעברת הזמן בהשתזפות על הסיפון ושתיית משקאות מרעננים בערבים מרגיעים ונעימים. אבל הפלגה מדעית רחוקה מתיאור זה, שכן אין זו כלל חוויה שלווה.
אנו יוצאים לים לעבוד ולאתר מקום הנמצא במרחק רב מקו החוף הקרוב ביותר - ובמקרה שלנו אנחנו ממוקמים במרחק של כ- 24 שעות לערך מן היבשה הקרובה ביותר, האי של סאן מיגל (Sao Miguel) באיים האזוריים הפורטוגזיים. אין לנו אפשרות לשוב ליבשה במהלך 26 ימי ההפלגה. פירושו של דבר שעלינו לשלוח מבעוד מועד את כל הציוד, המכשירים, האביזרים וכל מה שאולי נזדקק לו בים, לנמל שיתכן ונמצא בצידו השני של העולם (במקרה הזה, האיים האזוריים) כך שכאשר נגיע לספינה נמצא את כל הדרוש לנו.
כך יש לנו צורך במיכלי איסוף, מכולות, תיקים מלאי כבלים, ציוד אלקטרוני, מחשבים, כלי עבודה, סרטי סימון, מחברות כתיבה, תקליטורים, בגדים, כפפות ועוד אשר נשלחים לפי תיאום, ממקומות שונים בעולם (פריז, מרסיי, מסצוסט, פלורידה, בוסטון, ברסט), על פי רשימות ארוכות ואישורי מכס. מהרגע שהספינה עוזבת, אין שום חנות קרובה שניתן יהיה למצוא בה את הבורג שחסר או את החלק האלקטרוני שנשכח ביבשה. ואם אותו אביזר קטן חסר, יתכן שמשמעו שחודשים של תכנון ירדו לטמיון ושהמכשיר לא יעבוד. לכן חופשה מאונס בספינה איננה דבר שאנו מייחלים לו.
בנוסף, הספינה איננה משרדנו הפרטי או המעבדה בה אנו רגילים לעבוד. למרות שעומדים לרשותנו כל המתקנים האפשריים ובהם מרחב, משטחי עבודה במעבדה, כוח אדם לסייע לנו כגון חובלים או מהנדסים ואנשי מחשבים, מתעוררים תכופות קשיים רבים. הספינה נעה כל הזמן וכאשר הים גבוה והגלים מכים בספינה, גם אם איננו מרגישים בטוב עלינו להיות מוכנים לעבוד. לא ניתן לעזוב הכל וללכת לשכב במיטה אם מישהו סובל ממחלת ים. זהו מצב שלומדים לחיות אתו במשך הזמן למרות שהוא איננו נעים.
הספינה משמשת גם לפעילות מתמשכת - צוות הנוטיל האחראי על תחזוקת הצוללת המכונה Nautil מטפל בצוללת הצהובה, האוקיינוגרפים האחרים בודקים את המכשירים שלהם ואנחנו מוודאים את פעילות מצלמת ה'טווקאם'. פירושו של דבר שלעיתים אנו רק חולפים זה על פני זה, שהמעבדות נראות מבולגנות מאוד, עמוסות במכשירי כבלים, כלים, שקיות עם דוגמיות, שהרצפה והשולחנות רטובים ממי ים, וכדומה. לכן עלינו לזכור כל העת היכן נמצאים הדברים ולוודא שהכל מוכן ברגע הנכון.
תכנון לחוד ומציאות לחוד
מעבר לכך בספינה מגלים שתכנון לחוד ומציאות לחוד. אנו רוצים להגיע למשל לנקודה בים וממנה לפנות מכיוון מזרח למערב כדי לחצות את קרקעית הים ולבחון הרי געש תת ימיים - דבר שנעשה במהירות נמוכה. אלא שאז אנו נוכחים כי הרוחות והזרמים לא מאפשרים לנו לעשות זאת ומתעוררת בהילות קצרה שבעקבותיה מתקיימת אסיפה שמטרתה לדון במפות ובתוכניות ולהחליט היכן למקם את נקודות הציון החדשות שלנו. או שלחילופין לצוללת יש בעיה למצוא מכשיר הנמצא בקרקעית האוקיינוס כי ההרים התת ימיים גבוהים ומקשים על מערכת הניווט לתפקד כראוי. או שמא מכשיר כלשהו מפסיק להגיב ואינו עולה לפני הים.
תאונות כאלה ואחרות הן חלק בלתי נפרד מחיי היום יום שלנו בים. הן גורמות לנו לשנות את תוכניותינו, את לוח הזמנים ואת מרחב הפעולה וחופש התמרון כל הזמן. זה מלחיץ ולעיתים מתסכל, אבל אנחנו תמיד מצליחים להעלות לפני הים ולהביא מאוחר יותר אל החוף, תוצאות, מידע ונתונים שהם מאוד מועילים. מה שעומד לנגד עיניינו הם הגילויים המדעיים העיקריים אליהם אנו רוצים להגיע ומסיבה זו עלינו להתאים כל הזמן את התוכניות שלנו לנסיבות בשטח.
בסוף ההפלגה אנחנו תמיד חוזרים עם יותר שאלות מתשובות לשאלותנו קודמות. במדע אנו רק מתחילים להבין כיצד התהווה קרום האוקיינוס מהרי הגעש וכיצד מתגבשת הלבה למרות שמה שגילינו הן שכבות לבה מגילים שונים. בנות כמה הן? 1000 שנים? 10000? הן עתיקות יותר מהאימפריה הרומית? מדוע חלק משכבות הלבה עגולות ואילו אחרות שטוחות? מהיכן פרצה כל הלבה הזו בזמן שהלוחות הטקטוניים של אירופה ואמריקה נפרדו?
הפלגות מהוות תמיד הכנה להפלגות עתידיות, לגילויים ולהרפתקאות חדשים. גם כאשר תנאי העבודה קשים, חיפוש מתמשך אחר תגלית חדשה הוא מה שמניע אותנו לשוב לספינה, מוקפים באוקיינוס מסתורי ונפלא אם כי מסוכן לעיתים ומעלינו שמיים זרועי כוכבים הנראים שונים בכל פעם.
ובפעם הבאה על מסתורי האוקיינוס וקרקעיתו.
להתראות,
תרגמה: סמדר בוסתן. עריכה מדעית: גיא פז.צילומים: Campagne GraviLuck CNRS-Ifremer 2006.
