מי הוציא גזר דין מוות על ואדי פוקין?

איפה עוד אפשר למצוא מקום כזה: ערוץ קטן במרחק נסיעה קצרה ממרכז הארץ, שכיית טבע נדירה שלא פחות מ-11 מעיינות נובעים בה, מים זורמים מעוטרים בטרסות עתיקות, בוסתני פרי, כרמי זיתים וגפנים ושטחי חקלאות שלחין שמשמרת מסורות עתיקות שהיו נהוגות כאן מימים ימימה.

ואדי פוקין. מזבלה במקום שמורת טבע (צילומים: יגאל צור)

במקומות מתוקנים הנחל הזה היה הופך להיות אתר מורשת שהיו עושים הכל כדי לשמר אותו, לשלט אותו ולהפוך אותו לאתר טבע יפהפה שהוא גם “מוזיאון חקלאי חי‭.“‬ ואצלנו? מזרימים לתוכו ביוב, משליכים פסולת בניין ואף עומדים לבנות עליו גדר ובתים ולסלול כביש.

המעיין הנעלם

נעים להכיר (עדיין נעים, לפני שיהרסו אותו): ואדי פוקין. זהו נחל לא גדול, קילומטרים ספורים אורכו, שאיתרע מזלו להיות על גבול הקו הירוק, ליד היישוב ביתר עילית. כדאי להזדרז ולטייל בו לפני שיהפוך לערימת פסולת, כלוא בין גדר ההפרדה לבין העיר ביתר.

כבר בתחילת הסיור, בו מתמחה ירון רוזנטל, מנהל בית ספר שדה כפר עציון, פגשנו באבו מאזן, חקלאי תושב הכפר. מתברר שגם המקומיים, המתפרנסים מהחקלאות בוואדי הזה ומכירים אותו זה שנים, מתקשים לאתר היום את כל המעיינות.

אבו מאזן ידע למנות שמות של עשרה מהמעיינות, ממעלה הערוץ לכיוון מטה: עין אל קודס, עין פאראש (התייבש בגלל הבנייה במבוא ביתר‭,(‬ עין אל באלאד, עין אל מע'רה, עין א-תינה, עין דיק, עין סובח, עין אל פוואר, עין סאדיק, עין א-קניסה (כמעט יבש‭.(‬ ואיפה עוד אחד? גם אבו מאזן לא ידע.

המפגש עם הוואדי והעמק הקטן מגלה תרבות חקלאית נפלאה של שילוב עצי פרי, כמו תאנה, אגוז ותות, עם חלקות של ירקות ובריכות מים (כולן מלאות‭.(‬ עין מתבוננת וסקרנית תגלה כאן מצבור של ידע מסורתי בחקלאות ארץ ישראלית: גידולי בעל (המושקים על ידי גשמים) כמו גפנים וזיתים, וגידולי שלחין - בעיקר ירקות: עגבניות, מלפפונים, חצילים, סלק, נענע, פטרוזיליה.

ירידה אל תוך הוואדי חושפת מבני אבן מעניינים ששימשו כמחסות רועים וגם

 כסוכות גפנים. סוכות הגפנים בנחל הן בכלל סיפור מרתק ויצירות אמנות בפני עצמן. יש סוכות רגילות של עמודי מתכת שחוטים מתוחים ביניהם, יש מבני עץ, ואפילו סוכת גפנים ממקררים ישנים. לצידי הוואדי כוורות שנועדו לא רק להפקת דבש אלא גם כדי שדבורים יאביקו את העצים.

רועה עם עדר כבשים בשדה חקלאי מזכיר שיטה חקלאית נוספת, שנועדה לדשן באופן טבעי את הקרקע. תעלות המים הבנויות בין הערוגות בחלקות השלחין מזכירות גם הן שלא תמיד היו טפטפות וממטרות בארצנו.

את עין אל סאדיק, או המעיין הצר, אפשר לאתר בקלות על פי שמו, המרמז על מיקומו - בחלק הצר של הוואדי. במקום בריכה רחבה שבתוכה צומח קנה וממנה יוצאת תעלה יפה שמובילה מים לחלקות ירקות וחיטה.

הוואדי משנה את פניו ככל שמתקדמים בו. אחרי חלקו הצר מופיע לפתע מצוק מעניין והחלקות הופכות לטרסות בגבהים שונים. באותה נקודה גם רואים חמש בריכות מים סמוכות זו לזו. אפשר לטבול בהן ולהתרענן בצהרי יום חם, ולאחר הטבילה לשבת מתחת לעץ תות רחב ידיים ולעשות פיקניק.

להציל את הוואדי

עד כאן התיאור היפה והפסטורלי של הוואדי, אבל מעל המקום היפה הזה מרחפים כמה איומים. הראשון בהם הוא גדר ההפרדה. רוחבה הוא 50 מטר, וכשהיא עוברת על מצוק היא משתנה לפי תוואי השטח. הגדר אמורה לעבור בין הוואדי לבין צור הדסה, היישוב שמעליו, ולכלוא חלקים ניכרים ממנו.

האיום השני הוא עשרות טונות של פסולת בניין ועפר שנשפכת (בניגוד לחוק, כמובן, אבל מי משגיח) אל הנחל מהצד של ביתר. המפגע השלישי הוא מערכת הביוב של ביתר: כשיש סתימה או הצפה, משחררים הכל אל הערוץ. כשמסיירים בוואדי ומביטים לכיוון ביתר רואים את פתח הביוב הפונה אליו ללא כל בושה.

תעלת מים בין חלקות השלחין

הבעיה הרביעית קשורה בהיתרי הבנייה בתחומי הקו הכחול - השטח שבו מותר לפלסטינים תושבי המקום לבנות. בעבר היו לכפר 12 אלף דונם אדמה, והיום רק כשליש. התושבים מבקשים לבנות על השלוחות ולא לתוך הוואדי, כדי לשמר את התרבות החקלאית, אך הרשויות לא מאפשרות להם.

צרה נוספת: מכיוון ביתר מתוכנן כביש ‭,376‬ כביש עתידי של ארבעה נתיבים שיאכל עוד הרבה שטח. מאיפה? כמובן מכיוון פוקין, כי את הווילות של ביתר כבר בנו.

מאחורי הקרב על עתידו של הוואדי נוצרה תופעה מיוחדת: שיתוף פעולה מפתיע בנושא האקולוגי בין תושבים יהודים המתגוררים מעבר לקו הירוק לבין פלסטינים. בימים אלה מנוסחת עצומה להצלת הנחל היפה. מי שרוצה לחתום עליה או להכיר את הוואדי מקרוב בסיור מודרך ללא תשלום, מוזמן לפנות לבית ספר שדה כפר עציון: 02-9935133.

איך מגיעים:

מכיוון המרכז נוסעים על כביש ‭,375‬ חולפים על פני צור הדסה, עוברים את המחסום ופונים ימינה לביתר עילית. הכניסה היא ליד מה שמכונה גבעה ‭.B‬ הכביש פונה ויורד אל תוך הוואדי. לאחר כמה מאות מטרים פונים ימינה בדרך עפר אל הכפר הפלסטיני הקטן ואדי פוקין. סימן הזיהוי, לא נעים: ערימת פסולת בניין. זהו השלט לכפר.

כאשר מגיעים לכפר פונים שמאלה (אם רוצים לטייל ברכב, גם פרטי) או משאירים אותו וממשיכים לטייל ברגל. כל המסלול הוא כ-3 קילומטרים במורד הוואדי.

• ב-27 באוקטובר יצא סיור מודרך אל המעיינות והבוסתנים בוואדי (טיול משפחות ברכבים פרטיים). אורך המסלול כ-3 ק"מ. מפגש: בבית ספר שדה כפר עציון, ב-8:30. בתשלום. פרטים והרשמה בבי"ס שדה כפר עציון.