מטולה: בסוף המדינה, ימינה

במגרש החניה של אתר החרמון כבר עומדים, כמו במסדר-המפקד, חתולי השלג, המפלסות האימתניות, הטרקטורים עבי-הצמיגים. מחדר הפיקוח של הנהלת האתר אפשר בינתיים להשקיף על מדרונות חשופים, על שורת הקרונות הדוממת של הרכבלים, והתמונה כולה נראית די סוריאליסטית. אבל ברגע שמתחיל לרדת כאן השלג, מתחילה פה תנועה אדירה. המפלסות עובדות יום ולילה כדי לפנות את הכביש הצר, חמישה ק"מ אורכו, שמוביל לאתר הגלישה.

גם במסעדות של מג'דל שמס מחכים כל שנה לשלג. על מחסנים רבים, או על סוכות שנאטמו בקרשים וניילונים, מרוחה בגדול הכתובת "פיתות דרוזיות ולבנה", וברגע שמתחיל השלג, מוסרים הניילונים, ודרוזיות כבדות יושבות ליד הטבון הבוער, ידיהן עמוסות עבודה. לפעמים התור בכניסה לאתר החרמון משתרך עד כאן, מרחק קילומטרים, וכל הממתינים רעבים לפיתה טרייה.

זה שבהר דוב מתוח, לא אומר שלא כדאי לכם לצאת לכיוון צפון - עם השלג או בלעדיו. מזג האוויר מצוין, מחירי הצימרים בירידה, יש שפע של אתרים ממערב לחרמון ומדרום לו, ואם השלג תופס אתכם על הדרך, הבונוס כולו שלכם.