לאופנבורג: היהלום שבכתר

לאופנבורג, שעל גדות נהר הריין ובסמוך ליער השחור, היא אמנם עיר החצוייה בין שתי מדינות אבל אינה יוצרת בשל כך כל מחלוקת ביניהן. תושביה השווייצרים, בגדה הימנית שלה, חיים בהרמוניה עם תושביה הגרמנים שבגדה השמאלית. גם גשר העץ הענק, הגדול מסוגו באירופה, הנמתח מגדה לגדה ומדגיש את המרחק ביניהן, אינו פוגע בשלום ובאחוות העמים המשותפת. מושא להערצה לאותן מדינות בעולמנו שאינן יודעות לחיות בשלום זו עם זו בעטיו של שטח חצוי.

על גדת הריין (צילומים: מרים קהן)

אפילו נפוליאון הגדול, שיצר בכיבושיו את החציצה הזו, לא הצליח ליצור בשל כך סלע-מחלוקת בעיר של ימי הביניים. עובדה: מאז שנת 1386 הם פועלים ביניהם באחווה מעוררת הערצה וחוגגים במשותף את חגיהם המסורתיים. ואם לא די בכך – הם גם מקיימים במשותף, בכל עונות השנה, פסטיבלים מוזיקליים מסורתיים, כמו גם שבועות קולינריים, ירידים ונשפי מסיכות והשמחה לתיירים הנקרים ללאופנבורג היא רבה.

לטייל עם דג סלמון

בעיר העתיקה אתה נושם, על כל צעד ושעל, את אווירת ימי הביניים שנשתמרה להפליא בבנייניה מאותה תקופה, כמו גם האנדרטאות הרבות והכתובות החקוקות עליהן.

בין ישובי נהר הריין זכתה לאופנבורג, הטובלת כולה בירוק בשל יערות העד האופפים אותה, לכינוי החיבה: "היהלום שבכתר". המוני התיירים הנוהרים אליה הפכו אותה לעיר שוקקת חיים. מלבד הבילויים הרבים המוצעים בה יום ולילה, היא מהווה כר פעולה נרחב לטיולים רגליים, בין ועל גבעות הנישאות לגובה של עד 750 מטר ואף בפארקים ובשבילים מיוחדים, המשתרעים על שטחים רחבי ידיים. גם המרחצאות הרפואיים הפועלים בה מושכים אליה נופשים רבים.

על גשר העץ הענק, החוצה את הנהר, אסורה תנועת מכוניות. וכך הפכה

 העיר הרומנטית ושוקקת החיים, על סמטאותיה הצרות, למדרחוב ענק שבו ניתן לסייר רגלית באוויר הצח, מבלי לנשום את פיח כלי הרכב המפלצתיים.

מטבע הדברים מושכת אליה העיר הציורית אמנים רבים, שגם בחרו להשתקע בה, וברבות הימים הפכה לאופנבורג ל'קריית אמנים" לכל דבר, שבה מוצגות יצירותיהם האמנותיות בתערוכות קבועות. ויש גם ציירי רחוב המפליאים לעטר את דיוקנאות התיירים בעיר. ישיבה באחד מבתי הקפה המקומיים הזכירה לנו, במשהו, את קריית האמנים בצפת, על סמטאותיה הצרות.

בתחום הקולינרי מציעה לאופנבורג בעיקר את מסעדות הדגים המפורסמות שלה, שבהן מככב דג הסלמון האצילי, שאותו שולים, כמובן, ממי נהר הריין. אתה יושב בנחת במסעדה יפה ומרווחת על גדת הנהר, למרגלות גשר העץ, סועד את קיבתך ממטעמיה ושובע מלוא חושיך נחת ושלווה מהנוף הרוגע שמסביב. מה עוד צריך הבן-אדם?

חצוצרות וסכינים

על גדת נהר הריין, סמוך ללאופנבורג, ממוקמת העיר סקינגן – עיר המרחצאות ההיסטורית של ימי הביניים, המציעה לנופשים בה, בצד אתרי הספא, גם את המילה האחרונה של הטיפולים הפיזיוטרפיים לשיפור הכושר הגופני. בחדר הכושר של אתר ה"אקוולון" המקומי, פועלים, לצד מדריכי הספורט, גם פסיכולוגים, המלמדים שיטות מיוחדות להפגת המתח, בתיאוריה ובפעילות מעשית.

לאופנבורג. גשר עץ מחבר בין החלקים

אבל, גולת הכותרת של סקינגן היא מוזיאון החצוצרות הגדול הממוקם במרכזה והמונצח על שמו של הסופר המיתולוגי המקומי יוסף ויקטור בן-שפל. ספרו "החצוצרן מסקינגן" הפך לפני 100 שנה לאחד מרבי המכר של גרמניה וסביבו התפתחה תעשיה עניפה של ייצור חצוצרות, המוצגות לראווה במוזיאון. הבניינים, בסגנון הבארוק, הממלאים כל חלקה טובה בעיר, מהווים אף הם מוקד משיכה לתיירים הסקרנים, בעלי החוש האמנותי.

מסקינגן אנו עושים את דרכנו לסינגן הסמוכה, עיר הקניות הזולה ביותר של גרמניה. סינגן היא עיר שכולה שוק אחד גדול, עם בתי כלבו זולים וידועים לצד באסטות המציעות את מרכולתן במחירים הזולים בהרבה מאלה הנהוגים בערים אחרות בגרמניה. זוהי ההזדמנות לעוט על מציאות במחירי מבצע, ובעיקר על בגדים מאיכות לא מבוטלת, במשך כל עונות השנה.

אבל את העין צד במיוחד דוכן מתקפל ועליו ארגז ענק המכיל מאות סכינים ומספריים בכל גודל, מכל הסוגים ולכל מטרה, המוצב בחזית בית הכלבו הזול "וולוורת". יש בארגז הזה כל החותכים והגוזרים המצויים עלי אדמות: מפצירות לכל דיכפין ועד לפצירות מיוחדות לרופאי שיניים, מאזמלים שונים לסנדלרים ועד לאזמלי ניתוח לרופאים, ממספריים רגילים ועד לאלה המיועדים לחייטים. ויש גם סכינים לקצבים וכלי מניקור ופדיקור מקצועיים, וכמובן כל כלי הקוסמטיקה השיגרתיים. הכל מתוצרת גרמנית ובמחירים מגוחכים.