הפרופסור שרצה לקטול את הגראס ושינה דעתו
פרופ' לסטר גרינספון התכוון בכלל לכתוב ספר על סם המריחואנה הנורא שמדרדר את הנוער. אבל יצא לו משהו אחר והיום הוא נחשב לאחד המומחים בעולם בתחום השימוש הרפואי במריחואנה. מחר הוא ירצה בכנס מיוחד בירושלים. רגע לפני שהוא מגיע, החלפנו איתו כמה מילים
פרופ' גרינספון, שירצה מחר (ד') ב"כנס הג'וינט הישראלי-ערבי הראשון” שמארגנת "עלה ירוק" בקמפוס הר הצופים בירושלים, נחשב לאחד המומחים הגדולים בעולם בתחום המריחואנה והשימושים הרפואיים שלה. ב-1971, עם יציאת ספרו הראשון, הוא העריך שתוך עשר שנים השימוש בצמח יהיה חוקי בארה"ב. ידידו הטוב, האסטרופיזיקאי והסופר קארל סאגאן (“קונטקט”), אמר לו שהוא פסימי. עברו 35 שנים. המריחואנה עדיין אינה חוקית ברוב חלקי העולם. "זה רק מוכיח כמה נאיבי הייתי", אומר גרינספון.
באפריל השנה הודיע מינהל המזון והתרופות כי לצמח הקנביס אין כל ערך רפואי. לעומת זאת, הממשל האמריקאי דווקא משקיע בפיתוח תרופות סינתטיות המבוססות על החומרים הפעילים בקנביס. “אם יש עתיד כלשהו למריחואנה כתרופה, הוא נמצא במרכיבים שלה - קנבינואידים סינתטיים ודמויי-קנבינואידים", הודיע המכון לרפואה (IOM) בשנת 1999. מגמה זו אינה עניין אמריקני פנימי. היא זכתה לתמיכת האו"ם בשנת 2003 והפכה לבון-טון בחקר המריחואנה.
גרינספון, הרבה פחות נאיבי מבעבר, אינו תולה תקוות רבות בפיתוחים הללו. בניגוד לדעה הרווחת, לפיה מגוון גדול של תרופות מבוססות מריחואנה יקדם את הפתיחות לשימושים לא-רפואיים, גרינספון סבור שפירוק המריחואנה למרכיביה טרם הוכיח את עצמו מבחינה רפואית, והוא פחות יעיל משימוש בצמח עצמו. כדוגמה הוא מזכיר את התרופה הוותיקה "מרינול” (שנמכרת בישראל תחת השם "דרונבינול”), המבוססת על קנביס ומיועדת לטיפול בבחילות.
- מה הבעיה עם הדרונבינול?
“זוהי תרופה שלא היתה שורדת בשוק אלמלא תמיכת הממשל האמריקני. רבים מאלה שגילו כי עישון מריחואנה עוזר להרגיע בחילות התאכזבו מחוסר היכולת להגיע למינונים מדויקים של התרופה (בגלל שהיא עוברת דרך הקיבה ולא דרך הריאות), מהזמן הארוך שעובר עד שהשפעתה מורגשת, וממחירה היקר (יותר ממחיר מריחואנה בשוק השחור). חולים רבים מחזיקים מרשם רק כדי שיוכלו להסביר לבוס מדוע יש שרידי קנביס בשתן שלהם (בארה"ב נערכות בדיקות שתן לגילוי סמים בכ-80 אחוז ממקומות העבודה – ע”ע). בגלל המחיר היקר של התרופות הסינתטיות, הן יכולות להצליח רק כל עוד החולים מפוחדים מהתוצאות החוקיות של שימוש בצמח עצמו”.
- בדרך כלל מאשימים את תומכי המריחואנה בניסיון להביא ללגליזציה כוללת של הצמח בדלת האחורית. אתה לא מאמין בדלת האחורית.
"נכון. אני חושב שלא נצליח לנצל את הפוטנציאל הרפואי המלא של הצמח אם נמשיך לאסור בתקיפות את השימוש בו לכל מטרה אחרת. לדעתי, הצמח עצמו לעולם לא יוכר כתרופה בארה"ב, משום שהכרה כזאת תיצור יותר יותר מדי בעיות. רופאים הרי יוכלו לרשום מריחואנה גם לשימושים אחרים, לפי ראות עיניהם. נניח שירשמו מריחואנה לחולי טרשת נפוצה, סרטן ואיידס, אבל מה יקרה כשיתחילו לרשום אותה גם נגד מיגרנות, תסמונת קדם וסתית או דיכאון מהסוג שכיום מקבלים נגדו פרוזאק? כדי להשמיש את המריחואנה כתרופה נצטרך לענות על כל השאלות האלה ויותר”.
- אז ההתקדמות הרפואית בתחום תלויה לגמרי בהחלטות פוליטיות, לא מדעיות?
"כן, בהחלט".
- הסיבה העיקרית להתנגדות למריחואנה כתרופה היא האפקט הפסיכואקטיבי שלה – הסוטול. עד כמה האפקט הזה משפיע על החולים, לטוב ולרע?
"כרופא בעל ניסיון רב בשימוש רפואי במריחואנה, אינני יכול להימנע מהשאלה האם לאפקט הרפואי אין קשר עם האפקט הפסיכואקטיבי. אני בספק אם האפקט הפסיכואקטיבי הוא תופעה לא רצויה. אם כבר, רוב החולים מדווחים על שיפור במצב הרוח”.
האתרים של פרופ' גרינספון:
- הכותבת מנהלת את אתר "ברכה גולשת"
