ביקורת: מפגש הסטייק - כשבפיתה היה חור

לא הרבה דברים בחיים האלה נחשבו הימור נכון ובטוח כחומוס וסטייק ב”מפגש הסטייק.” המסעדה הגדולה בדרך בגין בתל-אביב גילמה את מיכסום היכולות של סטייקייה / שיפודייה / מזרחית, עממית ואיכותית באותה נשימה. בסוגה, מפגש הסטייק מיתגה עצמה כמוסד. ונוסף לכל היתרונות, בעליה מזוהים מאז ומתמיד עם מכבי תל-אביב. אז בכלל.

המוסד הוותיק החליט לצעוד עם הזמן, וכך פתח סניף חדש, גדול, אלגנטי ומושקע, בעיר המסעדות של הרצליה פיתוח. במיקום, בעיצוב ובמחיר, משחק היום “מפגש הסטייק” במגרש של הגדולים. מצד אחד, זה נורא נעים. מצד שני, לא מתאים.

ארוחה בהיכל החדש עולה כ-130 שקל בממוצע לאדם, מה שמוציא את המפגש מהרמה העממית, ומחייב אותו לעמוד ברמה אחרת, שמסעדות בתעריפים כאלה אמורות להפגין. ומה נהיה? הכלים נאים, השירות מצוין, התפאורה יפה והלב רחב - אבל הטעמים, במקרה הטוב, שומרים על כבודם הישן.

אחרי פתיח הלאפות-סלטונים על חשבון הבית, כיאה לז’אנר, הלך כל אחד מאיתנו אחר לבו: אני עם החומוס, חברי הפנוי-על-הנייר עם החציל. איכשהו יצא, שדווקא אני החמאתי לשלו - והוא לשלי. החומוס, ספינת דגל של המפגש, ידע לטעמי ימים מפוארים יותר. היה בו משהו משעמם, כבוי, ועדיין, בסטנדרט החומוסיות הבסיסי הוא עמד בכבוד. פנוי על הנייר דווקא אהב, וסובב בחדווה את קרע הלאפה על דפנות הצלחת.

לעומת זאת, כחצילן בכיר הוא גילה קרירות כלפי החציל בלאדי הקלוי שלו, ואף כינה אותו, בפניו, “אנמי.” שבתי וחלקתי עליו: אמנם חצילן עולה אני, כזה שיחסיו העמוקים עם חצילים עדיין נרקמים, אבל הקלוי הזה, עם הטחינה והצנוברים, היה לי עדין מאוד, נימוח וטעים.

לעת עיקריות, הנחנו בצד את אופציות הממולאים, התבשילים והשיפודים, והתמקדנו במאכל שהמקום קרוי על שמו: הסטייק. פעם-פעם, אם זכרוני המצהיב אינו מטעני, היו למפגש הסטייק לבנים מצוינים. מאז החליט להכשיר את בשריו (הגם שלא להפוך כשר באופן כללי), הוא מגיש אומצות פרה בלבד. בחרנו, אם כך, איש-איש את נתח הבקר החביב עליו: סינטה עבורי, אנטרקוט לפנוי על הנייר. הסינטה (69 שקל), היתה ראויה, אך לא מסעירה. סטייק שאוכלים, פחות או יותר נהנים, והולכים הלאה, בלי זכרונות מיוחדים. האנטרקוט איכזב מאוד, ודאי על רקע מחירו. תמורת 88 שקל אתה מצפה, ובצדק, למנה משובחת יותר מהבשר המייגע ללעיסה שהוגש שם. שני הסטייקים - הרגל מגונה שמסעדות פשוטות מתקשות להיפטר ממנו - היו עשויים מדי. הזמנו מדיום, קיבלנו אחלה וול שבעולם, ועוד באו לשאול אם הבשרים עשויים טוב על האש.

ביקשנו להתנחם בקינוח. הבוואריה, עוד אחד מדגלי המותג, ביאסה קשות. זכרתי אותה אוורירית וממזרית, מדלגת בפה ממש, והנה, משהו קרה לה - אולי באותו ערב, אולי בכלל. קלושה, נטולת אישיות, בעלת מרקם רך מדי. מוס השוקולד, לעומתה, היה פשוט, אפקטיבי ומוצלח. מוס שוקולד של פעם, בלי יומרות ובלי אכזבות. בדיוק כמו הסחורה שמפגש הסטייק נועד לספק.

• "מפגש הסטייק‭,”‬ רחוב שנקר ‭,7‬ אזור התעשייה הרצליה פיתוח. טל. 09-9511177.